אי יכול למחות שלא לעשות תקליט מדבריו
ב' נצו"י התשל"ג בנ"י יצו"א
מע"כ ידידי הרבני ירא"מ יושב באהלה של תורה כש"ת מוה"ר ישראל יוסף יאקובאוויץ הי"ו, בני ברק.
אחדשה"ט, על דבר שאלתו, אי יכול למחות שלא יעשו ממנו תקליט על טייפ רעקארדער בלע"ז ואי יש נפ"מ בין דברים הנאמרו ברבים או הוא מדבר ביחידות עכ"ל. הנה בגמרא יומא ד' ע"ב א"ר מוסיא מנין לאומר לחבירו דבר שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך אמור ת"ל מאהל מועד לאמר לאו אמור בדברים הללו אא"כ נתן לו רשות ועי' רש"י ויקרא א' וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר ובגמרא פסחים מ"ב ע"א בי רב אמרו לאמר לאו אמור ועי' מג"א א"ח סימן קנ"ז בסופו ובסמ"ג לאוין ט' והריטב"א יומא בחי' כתב דאפילו במקום שיש קריאה ששומעין הכל הדבור הוא בבל יאמר עד שיאמרו לו לאמר ע"כ, ועי' תמורה דף ז' ע"ב ובש"מ שלהי המסכת שם אות ו' שהביא מחלוקת רבינו אליעזר והראב"ד ז"ל אי איכא לאו ולוקה על זה או עשה בלא כלום ועי' מאירי שכתב וממה שנאמר שם לאמר וכו' למדנו דרך ארץ למי שיאמר דבר לחבירו אע"פ שלא מסרה לו בסוד שהוא בבל יאמר אא"כ אומר לו דבר שהוא אומר לו אותן דברים בלך אמור והוא ענין אומרו ונאמן רוח מכסה דבר כלומר דבר אע"פ שאינו סוד והולך רכיל מגלה סוד אע"פ שנאמר לו בסוד ע"ש.
נראה דנחלקו הראשונים באומר דבר לחבירו אפילו לא אמר לו בבל תאמר מ"מ אסור לאמר לאחרים ולדעת מקצת רבותינו הוא מדינא וחייב בלאו או עשה ולקצתם עכ"פ מדרך ארץ ועי' חי' מהרש"א יומא הנ"ל וברש"ש שם. עכ"פ לכ"ע אין לאמרו בסתם וא"כ כ"ש היכי שמוחה בפי' שלא לאמרו ודאי העובר עושה איסור גמור סוד רעך אל תגלה ואפילו ח"ת ששמע מת"ח אסור לאמרו ובמקום אחר הארכתי דאם שמע הלכה ואפרושי מאיסורא אי מותר לומר כך שמעתי מפלוני ת"ח אע"פ שאמר לו בבל יגיד עי' משנה הלכות ח"ה סימן קצ"ד באריכות ועי' רמ"א ח"מ סי' רצ"ב המפקיד ספרים אצל ת"ח מותר להעתיק מהן ע"ש ודו"ק.
אשר לכן נלפענ"ד דכל שמדבר עמו ביחידות ודאי דאינו יכול לעשות ממנו טייפ שלא ברצונו ואפילו בסתם שלא אמר לו שלא לעשות נמי נראה לפענ"ד דאסור לעשות ממנו טייפ. ולא מבעיא אם עושה הטייפ שרוצה להשמיעו לאחרים שזה איסור גמור מצד לאמר, אלא אפילו אינו עושה אלא להחזיקו לעצמו מ"מ נראה נמי דאסור שהרי אפשר שיבא לידי אחרים בלי ידיעתו ויתגלגל מזה נזק לחבירו וכל שחבירו ניזק על ידו הגם שיכול לרשום לעצמו מה שדיבר עמו חבירו מ"מ אין זה דומה לתקליט ששומע דיבורו ממש ויש בזה נפ"מ גדולה לענין כמה דברים הגם דודאי דלא מקבלין עדות מתקליט מ"מ מכוער הדבר ועכ"פ אפילו נימא דכשאינו מקפיד מותר מ"מ כשמקפיד ודאי אסור לעשות תקליט. ומיהו היכי דהוא דבר ברבים וממילא הדבר מפורסם לכאורה היה מותר אפילו לכתחילה, וכעין ראיה לדבר ממילתא דמתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא דכבר נודע לרבים ומ"מ כיון דראינו מקפיד בדבר נראה נמי לאסור חדא מטעם הריטב"א שכתב דאפילו כולם שמעו הרי הוא בבל תאמר וממילא אפילו כולם שמעו, והשנית שהתקליט ישאר לשנים ואז אפשר שכבר הדבר נשתקע וע"י הטייפ ישאר מה שאינו רוצה זה שישאר. ולכן לפענ"ד בכל אופן שב ואל תעשה עדיף ומיהו היכי דידעינן דאינו מקפיד או ברבים בזמן הזה דמסתמא כאינו מקפיד הוא אולי ליכא איסורא.
ומחמת הטרדות אקצר, וכל טוב ממנו לא יבצר, ידידו המברכו בברכת כוח"ט לחיים טובים ארוכים ושלום בספרן של צדיקים בלב ונפש
מנשה הקטן
[עי' קובץ משנת יוסף אדר תשע"ח מש"כ בזה]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה