ישנם צדיקים כאלה, שמרוב נטייתם לקדושה עליונה
אהבת עולם הזה מתרוקנת כל כך מלבבם, עד שגם אותו חלק האהבה הראוי להיות בלבו של
אדם לעולם הזה חסר להם, ובשביל כך הם מוצאים פגמים בתכונתם האישית, ואינם יכולים
למשול בעולם, עד שהם מחזירים את האהבה לעולם הזה, על ידי תפלה שהיא חיי שעה, ועל
ידי עמקי הלכות, וכל עניני הנגלות שבתורה, בהסתעפות פלפוליהם. ואז נעשית אהבתם
לעולם הזה אהבה של קדושה, המתאחדת באהבת תורה, והעולם כולו מתעלה על ידם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה