כותב הרמב"ם [ריש הל' בית הבחירה] "מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו והיה לפי שעה שנאמר כי לא באתם על עתה וגו'". הרי שתכלית המשכן היא הקרבת הקרבנות ועלייה לרגל. [והעיר בהגדת 'אור אברהם' עמ' קנה שכדברי הרמב"ם מבואר נוסח התפילה "ומפני חטאינו גלינו מארצנו וכו' ואין אנחנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחוות לפניך ולעשות חובותנו בבית בחירתך בבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו" – עלייה לרגל והקרבת קרבנות]. והרמב"ן [ר"פ תרומה] חולק עליו וסובר שתכלית המשכן היתה השראת השכינה וז"ל: "עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון כמו שאמר ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת על כן הקדים הארון והכפורת בכאן (בפ' תרומה) כי הוא מוקדם במעלה כו'".
ובהלכות מלכים פ"א ה"א כתב הרמב"ם וז"ל: "שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לא"י למנות להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק ולבנות בית הבחירה שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה". וכבר הקשו רבים על הסתירה הבולטת בדבריו, שבהל' בית הבחירה הביא הרמב"ם הפסוק 'ועשו לי מקדש' ובהל' מלכים הביא מ'לשכנו תדרשו'. ובס' חי' הגר"מ והגרי"ד כתבו באריכות ליישב הסתירה ברמב"ם. ותוכן דבריהם הוא דיש שני דינים - יש דין של מקדש בשביל הקרבת קרבנות וזהו נוהג בכל זמן ובכל מקום כמו משכן גלגל ושילה ומקדש נוב וגבעון. ויש דין של בית הבחירה שהוא לאחר כניסתם של ישראל לאחר שנבחר המקום הזה ויש בו חלות דין בחירה האוסרת הבמות כמבואר ברמב"ם [פ"א ה"ג מהל' בהב"ח] וז"ל "כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית לה' ולהקריב בהן קרבן ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המוריה שבה נאמר 'ויאמר דויד זה הוא בית ה' האלקים וזה מזבח לעולה לישראל' ואומר 'זאת מנוחתי עדי עד'". הדין הראשון נלמד מהפסוק ועשו לי מקדש והדין השני נלמד מהפסוק לשכנו תדרשו, ע"כ ועיי"ש באריכות וינעם לך.
ויש להעיר מלשון הרמב"ם בספר המצות שהביא את הפסוק 'ועשו לי מקדש' ומיד אחר כך ציטט את דברי הגמרא ששלש מצות נצטוו ישראל בעת כניסתן לארץ וכו' ולבנות להם בית הבחירה. ולפי כל הנ"ל כאן היה מתאים להביא את הפסוק "לשכנו תדרשו" – והוא איננו. משמע שגם מצות בנין הבית במקום המובחר נלמד מ'ועשו לי מקדש'. וצע"ר לי. ושוב מצאתי לגר"י אדלשטיין שליט"א בס' בעקבי מנחת חינוך [עמ' קמ"ה] שגם שם לב שבס' המצות הביא רק את הפסוק ועשו לי מקדש ורצה לומר שזה עיקר הלימוד עיי"ש.
ובס' שפתי מלך [להרה"ג ר' משה יעקב קנר שליט"א] כתב ביישוב שני המקורות השונים שיתכן שמצוה זו מופיעה בשתי פנים. הנה מה שנאמר 'ועשו לי מקדש' הכולל גם את עשיית המשכן במדבר וכו' כדמשמע מדברי הרמב"ם, כאן עיקר קיומה הוא הכנת בית לד' לקיום הקרבת הקרבנות כמ"ש הרמב"ם כאן ובסהמ"צ "שיהי' לנו בית מוכן וכו'" וקיום מצוה זו נשלמת בהיות המקום ראוי לעבודה. ולכן הביא הרמב"ם דווקא מקרא זה בהל' בית הבחירה שכולל את עשיית כלי העבודה ובזה פתח את ספר העבודה שלו בכלל.
אכן מקרא ד'לשכנו תדרשו' דממנו מביא הרמב"ם בהל' מלכים חיוב לבנות בית הבחירה, משמעו דרישה [ועי' סוכה מ"א שגם עשיית זכר לחורבן כלולה בדרישה], והיינו ההשתדלות והעסק בענין 'שכנו' של מקום כלומר בנין מקום קבוע להשראת השכינה ואין המכוון כאן תכלית העבודה [ומובן לפ"ז למה הושמט הפסוק בספר המצות ששם מדבר רק על עבודת הקרבנות]. וביאור ענין דרישה זו ושייכותו לבנין בית המקדש מתפרש להפליא ע"י מקרא בדברי הימים [א' כ"ב י"ט] 'עתה תנו לבבכם ונפשכם לדרוש לד' אלקיכם וקומו ובנו את מקדש ד' האלקים', ובמקרא הנ"ל לא הוזכרה העבודה עכ"ד. ועי' ברמב"ן עה"פ לשכנו תדרשו ובספרי שהביא ובפירוש המלבי"ם על הספרי ובס' משאת מלך [לגרש"מ דיסקין זצ"ל הפטרת פ' שמיני] ובס' חזון אבי [להרה"ג ר' נפתלי עלזאס שליט"א מאמר ג'] ותראה נפלאות בתורת השם ובעבודת השם שהעיקר הוא הדרישה והצפייה והייחול שהם תנאים הכרחיים לבניית בית המקדש [וממילא גם בית המקדש שבלב, כמו שהאריך בנפש החיים]. ועי' בקובץ נזר התורה [יא עמ' רנג] שגם בזמן הזה יש מצוות דרישה. וע"ע בציץ אליעזר [ח"י סי' ה']. ויש להוסיף שהפסוק "לשכנו תדרשו" מתייחס לזמן אחרי הכניסה לארץ, מינוי המלך ומחיית עמלק - וכמובן שעיקר השראת השכינה בעולם היא רק בארץ ישראל ואחרי מחיית עמלק ע"י המלך, שכל עוד העם הזה קיים "אין השם שלם ואין הכסא שלם". לעומת זאת, המצוה להקריב קרבנות במשכן, יכולה להתקיים בכל מקום, גם בחו"ל [כמו במדבר]. ומדויק שאחרי שהרמב"ם כתב שהמקדש נועד להקרבת הקרבנות הוא מוסיף "וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו" במדבר, ודוק. אלא שקשה לי לפ"ז מה שכתב הרמב"ם בהל' בית הבחירה "וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה", לאור דעת הרמב"ן [דברים י"ב ח'] שבמשכן לא היתה מצות עליה לרגל [אם לא שנאמר שהרמב"ם חולק עליו בזה – עי' בס' שלמי יוסף עמ' תתיג ובס' תורת הבמה באריכות]. ועי' מש"כ בס' היקר 'הליכות יהודה' [להרב הגאון ר' יהודה קאגאן ז"ל בפרשת ויקהל] שרצה לדייק את שתי הפנים הנזכרות בדברי הרמב"ם בספר המצות ועוד חידש בסוגיין. ויש גם להעיר שהרמב"ם כתב על המשכן בהל' 'בית הבחירה' כאשר 'המקום הנבחר' הוא ירושלים בלבד. ועי' בס' שיח ערב [לגאון ר' שניאור קוטלר זצ"ל עמ"ס סנהדרין עמ' ק"צ].
הגר"י אברמסקי גילה מקור נפלא לדברי הרמב"ם בהל' בית הבחירה [עי' משמר הלויים ברכות עמ' מח] והוא בדברי הימים [ב' פרק ב' פסוקים ג' ד' ה'] "הנה אני בונה בית לשם ה' אלקי להקדיש לו להקטיר לפניו קטרת סמים ומערכת תמיד ועלות לבקר ולערב לשבתות ולחדשים ולמועדי ה' אלקינו לעולם זאת על ישראל והבית אשר אני בונה גדול כי גדול אלקינו מכל האלהים ומי יעצר כח לבנות לו בית כי השמים ושמי השמים לא יכלכלהו ומי אני אשר אבנה לו בית כי אם להקטיר לפניו" הרי מבואר להדיא ששלמה המלך אמר שלא יתכן בניית בית לה' כבניית בית לאדם למגורים כי "מי יעצר כח לבנות לו בית כי השמים ושמי השמים לא יכלכלהו" [וכדכתיב בישעי' ס"ו איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי] וא"כ מה הוא כל ענין בניית הבית לשם ה', כי אם להקטיר לפניו. ומעתה כמה מאירים דברי הרמב"ם שכתב שהמצוה היא "לבנות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו קרבנות". [יש להעיר שבפסוק לא כתוב עניין העלייה לרגל המוזכר ברמב"ם].
דא עקא – מה שעומד לנגד עינינו הוא הפסוק בתורה המכריז "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" משמע כדברי הרמב"ן שתכלית המצוה היא השראת השכינה. גם במדרש נאמר "אמר הקב"ה עשו לי קיטון ואדור ביניכם". ומצאתי בס' בד קודש [מועדים עמ' קו] שכתב שבאמת תכלית המקדש כוללת שני המרכיבים – גם קרבנות וגם השראת השכינה, והסביר עפי"ז מה שגם המזבח וגם הארון נקראו קודש קדשים, דשניהם מקיימים את מטרת המקדש, הארון ע"י השראת השכינה והמזבח ע"י הקרבת קרבנות. כשתמצי לומר, אולי הרמב"ם בכלל לא חולק על הרמב"ן [ומשמעות הפסוק] שתכלית המקדש היא השראת השכינה אבל בספרו ההלכתי-מעשי לא כתב זאת, כי למאי נפק"מ לדידן. השראת השכינה היא "מצוה" של הקב"ה ולא שלנו. ויותר מכך, לפי מה שראינו לעיל, הרמב"ם רצה בהביאו את הפסוק "לשכנו תדרשו" לרמוז על תכלית הבנין שהיא השראת השכינה. והבאנו מקור אפשרי לדבריו מדברי הימים [א' כ"ב י"ט] 'עתה תנו לבבכם ונפשכם לדרוש לד' אלהיכם וקומו ובנו את מקדש ד' האלהים'. ובסיום הפסוק כתוב "להביא את ארון ברית השם וכלי הקודש האלהים לבית הנבנה לשם השם". הרי גם כאן אפשר לדייק כדברי הרמב"ן [בריש פ' תרומה] שהפסוק הקדים את הארון, להנהיר לנו, שהשראת השכינה הוא עיקר המשכן. נמצינו למדים ששני המקומות ברמב"ם משלימים זה את זה, לאמור, מטרת המקדש היא הקרבת קרבנות [כמבואר בהל' בית הבחירה] המורידה את השכינה עדי ארץ [כמבואר בהלכות מלכים]. רבים ניסן להוכיח כדברי הרמב"ם [הל' בית הבחירה שהתכלית היא העבודה] מנוסח ההגדה 'ובנה את בית הבחירה לכפר על עוונותינו' אבל אינו מוכרח, שכאן עוסקים בהודאה, ואף אחד לא יחלוק על כך שבית המקדש מכפר על עוונותינו ומגיע לבורא הודאה על כך, אבל לא כתוב שזו התכלית – [עי' במשמר הלוי].
עוד כתבו רבים מן האחרונים [לדוגמה – הכלי חמדה בפרשתנו, ס' משנת חיים (לגר"ח שטיינברג) בפרשתנו, ספר מצות המלך (לגר"ע צימענט) מצוה כ', מנחת אשר (לגר"א וייס) בפרשתנו, דרישת פקודיך ח"א מצוה כ' ועי' גם בח"ב מצוה כ', 'נר למאה' פרשת תרומה] להסביר מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן אם עשיית כלים היא חלק ממצות הבנין או מצוה עצמאית עפ"י שיטתם. הרמב"ם תופס שהיא חלק ממצות הבנין [כדבריו בספר המצות ודלא כמו שמדייק המנ"ח (מצוה צה) מדבריו בספר היד שעשיית כלים היא מצוה אחרת. ואין לתמוה על המנ"ח מדבריו המפורשים בספר המצות כי לא היה הספר תח"י של בעל המנחת חינוך אבל האחרונים תמהו על המנ"ח מכך שמוכח מדבריו גם בס' הי"ד שעשיית הכלים כלולה במצות בנין. למשל, בהלכה ו' ז' לפני ואחרי שהרמב"ם מתאר את בנין הבית הוא מציין גם עשיית הכלים, וגם מוכח מזה שעשיית הכלים כתובה בהל' בית הבחירה ולא בהל' כלי המקדש ועוד] ואילו הרמב"ן [מ"ע לג] חולק עליו. לפי הרמב"ם שתכלית המצוה היא [עכ"פ לדברינו, גם] הקרבת הקרבנות ברור שכלי העבודה יוכללו בעיקר מצות הבנין ואילו לפי הרמב"ן שהתכלית היא השראת השכינה, הכלים נמנים למצוות נפרדות [ע' במקורות שציינתי להרחבה ובספר שלמי שמחה לגר"ש עלברג זצ"ל ח"ה עמ' קסא ובס' זהב מרדכי לג"ר מרדכי אליפנט פרשת תרומה].
ומנפלאות לשון הרמב"ם: בהלכות תפילה [יא א] כותב "צריך להכין לו בית שיכנסו בו לתפלה". וידוע שבית הכנסת נקרא מקדש מעט [עי' מגילה כט.] וא"כ מאירים דברי הרמב"ם בהל' בית הבחירה שהרמב"ם כתב שהמצוה היא לעשות בית לה' מוכן להיות וכו' [וגם בשורש יב כתב שיהיה לנו בית מוכן יבואו אליו, וכ"ה בסהמ"צ מהדורת הגר"ח העליר] ובמקביל בהל' תפילה כתב "צריך להכין לו בית". עוד מדוייקת לשונו של הרמב"ם, שבשני המקומות הוא כתב שהמקום הוא לה' "בית לה'" "להכין לו בית" ואולי זה בנוי על לשון הפסוק ועשו לי מקדש. ויש להאריך הרבה וכאן אשבית קולמוסי. וע"ע לגר"ח צימרמן [סי' לב], ובאבן האזל [ריש הל' עבודה]. נושא שכדאי להאריך בו ששייך יותר לתחום המחשבה ועבודת השם: בית המקדש אינו נקרא "בית הקרבנות" אלא "בית תפילה" ["כי ביתי בית תפילה יקרא"]. וראה תפילת שלמה המלך אחרי בנין הבית שמדגיש דוקא פן זה של בית המקדש. וזה מאלפנו דעת שעיקר בית המקדש הוא לעבודת הלב של תפילה. סימן לדבר: מסכתות זבחים ומנחות לא פתחו [וגופא בתר רישא גריר] אלא בדיני מחשבת שלא לשמה ולא בדיני העבודה בפועל, ודוק. וראה דברים מאירי עיניים ומשמחי לב בס' עולת יצחק [להרב הגאון ר' יצחק אלסטר עמ' רעו].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה