למה צריך לצפות למשיח

והנה מבואר בדברי הרמב"ם דבר נפלא ביסוד האמונה בביאת המשיח, דהנה כתב הרמב"ם הל' מלכים פי"א הל' א וז"ל וכל מי שאינו מאמין בו או שאינו מחכה לביאתו לא בדברי הנביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו עכ"ל. ולכאורה צריך להבין בדבריו שהרי הציפיה אינה חלק מהעיקר אלא היא תוצאה מחיוב האמונה שהוא עתיד לבא בכל יום, וא"כ ודאי שמי שלא מאמין באופן מושלם שהמשיח יבוא חסר לו בעיקרי האמונה אך מדוע גם מי שאינו מחכה ומצפה לביאת המשיח נחשב לכופר הרי אדם זה מקבל את האמת כעובדה אך אינו מרגיש עתה רצון ותשוקה אליה.

אלא מבואר מדברי הרמב"ם שהנושא המרכזי הוא לקבוע בדעתנו מהו המצב האמיתי של הכלל והפרט בעם ישראל. עלינו לחיות בהרגשה שהגלות היא עיוות בצורתו של עם ישראל, מצב לא נכון הסותר את טבענו והמשיח בא כדי להחזיר אותנו למצבנו האמיתי. כל נברא שואף למצבו האמיתי כפי שהוטבע עליו. עיקר רצונו של מי שיש לו רצון הוא להיות מה שהוא באמת למלא את מה שהונח בכוחותיו והאמונה מחייבת לתפוס שימות המשיח הם מה שאנו צריכים באמת וכל המצבים האחרים הם עיוות בצורת האדם וצורת כלל ישראל ולכך אנו מצפים למשיח שיבוא ויתקן את כל אחד ואחד מאתנו ויחזיר את כלל ישראל למצבו הנכון. אך מי שתופס שהמצב של היום הוא גם כן אפשרות רואה אותו כאופן קיום אנושי ומסכים לחיות גם כך כאומר יודע אני שהמשיח יבוא אבל לי לא מפריע להמשיך במצב הזה, כל מי שרואה את הדברים כך הרי הוא כופר בעיקר של ביאת המשיח מי שאינו יודע את משמעות הגלות והגאולה והשפעתן על חייו הרי עולמו מעוות והרי זו יציאה מהעיקר ה' ירחם.

[הגרמ"ש]