שיטת הרמב"ן בעלייה לא"י

כתב הרמב"ן בספר הגאולה: ישעיה התחיל לנבא על גאולת בבל שכבר גזר גלותה והתחיל על הגאולה ההיא נחמו נחמו עמי וכן פירש הנביא מי הם הנגאלים ולא תמצא בפרשיות האלה זכר לאפרים ולשבטי ישראל רק ליהודה לבדו. והנה אזכיר דבר מפורש בכתוב פעמים רבות מן הידוע שלא שבו בגאולת עזרא רק שבט יהודה ובנימין הגולים על ידי נבוכדנצר למדינת בבל הם שנגזר עליהם שבעים שנה והם יהודה ובנימין אבל מלכות ישראל עשרה שבטים גלה על ידי סנחריב. והנה אחרי הגאולה הזאת הנעשית ברשיון כורש אתה יודע מן מגלת אסתר הפזור הגדול והפרוד העצום אשר היה לעמנו בכל מדינות המלך אחשורוש מהודו ועד כוש ואחרי כן לא עלו לארץ רק מעטים עלו עם עזרא מבבל כאלף וחמש מאות. ויתכן אצלי כי רשיון כורש לא היה אלא למלכות יהודה שהם עם ירושלים רק צוה עליהם בכל מקום שהם ממלכותו לשוב לארצם כי עליהם היתה צואה לשלחם ולבנות הבית והוא מה שאמר [עזרא א ג] מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל לירושלים אשר ביהודה. ואם תאמר שהיה רשיונו על הכל, כאשר אמר בכל מלכותו לא רצו שאר השבטים לעלות שלא אבו לדחוק את הקץ שידוע היה אצלם כי פקידת שבעים שנה לבבל נאמר ולא עליהם".

וראיתי בכתב עת גינת ורדים [ח' עמ' ק'] שכתב: הרי שדעת הרמב"ן בפירוש השבועה ובפירוש תיבת שתחפץ היא שאף עליה של סתם קרויה העברה על השבועה ודחיקת הקץ אף בלי מלחמה ובלי שלטון ואף עליה שהיא ברשיון המלך השולט על הארץ ולפי שהיא לפני הזמן היא נקראת דחיקת הקץ ע"כ.

ומכאן חיזוק לשיטתם שעליה לארץ נקראת דחיקת הקץ והעברה על השבועה.

מוזר - אותו רמב"ן פוסק להלכה [מ"ע ד'] "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות" שיש מצוה לכבוש את ארץ ישראל גם בזמן הזה.