מכתב למערכת "קו ההלכה"
לכבוד הוד מעלת הגאון הגדול, מזכה הרבים בגשם ורוח, יראתו קודמת לחכמתו, בעל המחבר ספר "עז בהדר" המאיר לארץ ולדרים עליה, שאין כדוגמתו בכל ספרי הארבע מינים, ועוד ידו נטויה לחבר חיבורים מחוכמים, איש אשר רוח בו, רודף צדקה וחסד, מקים עולה של תורה במסירות נפש ללא לאות, יום ולילה לא ישבותו, הג"ר דוד אהרמן שליט"א, מו"צ ברמת שלמה ומקים קו ההלכה בשכונה המספק תשובות לאלפים ואין שמחה כהתרת הספקות!
אחרי דרישת שלומו הטוב של כתר"ה באהבה רבה וידידות נאמנה לנצח, אומר שראיתי את הספר הנפלא שיצא לאור מטעם ה"קו" - ראיתיו וכולי אומר ברקאי!! ישר כחכם!! כן ירבו!
קראתי בשקיקה מאמרך על מנהג הניגון בברכת אשר ברא. [ואקוה בל"נ ללמוד עוד מהספר (כריכה רכה אינה שוללת שמו כ"ספר....") ובמיוחד ממאמריך]
וכבר האריכו בזה בספרי זמננו, יש מצדדים בעד ויש נגד, איש איש ונימוקיו.
ולדעתי הענייה הקלושה והרטושה, נראה שיש מקום לומר שכל הנידון של הפסק הוא רק בגוונא שדיברו הגמרא והראשונים, מים שותתין על ברכיו וכדו' שמפסיק שלא מענין הברכה אבל כאן של הניגון הוא מענין הברכה ומה שייך "הפסק" כשלא "הפסיקו".
הגע בעצמך - הברכות נתקנו לצורך פנים חדשות שהם מוסיפים שמחה - האם נבטל את השירה שהיא היא ביטוי עליון של שמחה בשל הפסק?? הפסק [בשתיקה] זה לשמוע חדשות או לעסוק בכל דבר אחר שאינו קשור לאירוע אבל כאן השירה מצטרפת לברכה. ופוק חזי מאי עמא דבר ואם אינם נביאים בני נביאים הם. וסוף סוף - מצות שמחת חתן וכלה היא מדאורייתא ומבטלים לטובתה תלמוד תורה שהיא כנגד כולם. [ובאשר לטענת ההוללות - כפי שכבר כתב הגר"ח אייזנבך שליט"א: ממה נפשך - אם זה נעשה בצורה של הוללות זה לא בסדר אבל אם נעשה בצורה מכובדת של שמחה וטוב לב - מה הבעיה??]
גם ראיתי מצדדים לפי הרמ"א [ס"ה,א] שמשערים הפסק לפי הקורא ע"כ והמנהג שהקורא [כמעט בכל ששבע ברכות ללא יוצא מן הכלל] מפסיק לשירה. נמצא שאין כאן שהייה לגמור את כולה.
אבל כפי שכבר רמזתי כבר גדולים וטובים קראו תגר על המנהג כמו הגר"ח קנייבסקי שליט"א והגר"ש דבילצקי זצ"ל.
אני חותם באהבה רבה לגאון עוזנו ובברכתי ברכת הדיוט שימשיך להפיץ מעיינותיו חוצה מתוך שמחת הלב ומנוחת הנפש, בריאות הגוף ושפע אין סופי, יחד עם ביתו החשובה וכל אשר לו, המגיע לעמל בתורה מתוך הדחק במשך שנים ארוכות - אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה