חלק תשיעי
סימן קעד
בענין מי שאביו מגדל זקן והוא מגלח אי יש בו משום ואל תטוש תורת אמך
ז"ך ניסן התשל"ו בנ"י יצו"א.
מע"כ הרה"ג וו"ח נו"נ וכו' כש"ת מוה"ר שרגא פייויל וואהל שליט"א בכולל בישיבה הקדושה מיר ברוקלין נ"י.
אחדשכ"ת. ראשונה אבקש סליחה אולי לא שתי עדיו עליו כראוי לו כי בבלתי מכירי קאמינא ויקבל הכבוד כראוי לו. ובדבר שאלתו בבחור שאביו הנהו ר"מ בישיבה מגדל זקן והבחור מספר זקנו וכמה מחבריו העירוהו דכיון דאביו מגדל זקן יש בזה משום מנהג אבות ואל תטוש תורת אמך ושאל לכ"ת כדת מה לעשות ורוצה לדעת חוו"ד העני' בענין זה.
והנה על עצם דין לגדל זקנו לא באתי לכתוב בזה עכשיו רק על דין הבחור הנ"ל אי יש בזה משום אל תטוש ומנהג אבות וראשונה יש להעיר בזה דצריך לדעת כמה פרטים שלא נתבררו במכתבו היקר ראשונה אם אביו של זה גדל זקנו גם מקודם כי ישנם כמה ראשי ישיבות פה שגדלו זקנם רק בזמן האחרון מחמת כי הם ראשי ישיבות וב"ה אכשר דרא בענין זה כי בזמן האחרון כמעט לא נמצא עוד ראש ישיבה פה בלי חתימת זקן (הגם שהיו הרבה לפני עשרים שנה וכיוצא בו) ונמצא דלעצם אביו נמי ספר זקנו ואולי אם לא הי' ראש ישיבה הי' גם היום מספר זקנו ולא הוה דבר זה קבלה מצד אביו ג"כ אלא כי נאה לו הדרת פנים זקן וא"כ כיון דליכא קבלה מצד אביו ליכא משום ואל תטוש אצל בנו. שנית יש לדרוש כי אפשר שאביו אפילו גידל זקנו גם מקודם מ"מ היו מקומות שהאבות היו מגדלים זקנם ובניהם שהיו בחורים היו מספרים זקנם קודם החתונה והיו הרבה כזה באויבערלאנד ביוראפ אצל הנקראים אשכנזים וגם בכה"ג אם אביו בא ממקומות האלו ג"כ י"ל דזה דרכו וא"כ גם בנו כיון דגם אביו הי' נוהג כן ליכא קבלה מאביו על בנו בזה ג"כ.
האמנם אם אביו אינו משניים הללו אלא הוא ממקומות שהחמירו בכלל על סיפור הזקן אפילו במספרים יש לעיין בדבר וכ"ש אם הוא מיוצאי חלציו של הנמשכין אחר הצ"צ בענין איסור השחתת זקן דס"ל דאיכא איסור להשחית הזקן אפילו במספרים דאז הוא לכאורה בכלל מה שקבלו עליהם כאותה דעה צ"ע הרבה אי יש היתר להסתפר הזקן בכה"ג.
והנה בדין דואל תטוש תורת אמך דבר זה מסובך מאד וכמדומה לי שלא מצאנו בזה דבר ברור ובגמ' פסחים נ"א בבני בישן נהוג דלא אזלו מצור לצידון במעלי שבתא אתו בנייהו קמיה דר"י אמרו לו אבהתין אפשר להו אנן לא אפשר לן א"ל כבר קיבלו אבותיכם עליהם שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך ובשו"ת חו"י סי' קכ"ו נשאל מבן תורה אי מחויב לנהוג פרישות ותעניתים שני וחמישי שנהג אביו בנדר כל ימיו ותמה האיך מצינו ידינו ורגלינן בכל דור ודור הא יש חסידים מופלגים בחסידות ותעניתים ואין הבנים נוהגין במילי דחסידות ההם אף כי הם צדיקים וישרים ולחלק יצא בין מנהג שנתקבל מאדם אחד ובין מנהג שנתקבל מכל הצבור או עיר אחת או קהילה אחת דמה שקיבלו כל הציבור קיבלו עליהם ועל בניהם אבל קבלת יחיד אין על הבן חיוב להחזיק בקבלת אביו ובכל חומרותיו ומנהג עיר או ציבור נמי שנוי הוא לענין שאם יצא ממקום שנהגו למקום שאין נוהגין חל מיד קבלת ומנהג העיר השנייה שהלך לשם דהכי היתה קבלתם מתחילה מסתמא ע"ש. וקצת אמרתי ראי' מהא דאמרו ז"ל אנא כחלא לגבי חמרא גם אמרו אבוך במאי זהיר טפי משמע דהבנים לא היו נוהגים בכל החומרות של אבותיהם דאל"כ האיך אמר אנא כחלא הא אסור לעשות כן.
אלא דצ"ע מירושלמי הביאה הרי"ף פסחים הנ"ל דנראה דס"ל דקבלה הוי איסור עולם וכ"כ בטא"ח שלהי הל' יו"כ ועיין ר"ן פסחים הנ"ל והרשד"ם יו"ד סי' מ' הביא מחלוקת הפוסקים בזה וחידש דדוקא בדבר שמן הדין הי' מותר לכ"ע אם נהגו בו איסור אפשר להתיר אם ישאל עליו אבל בדבר שנחלקו בו חכמים ונהגו במקום אחד כדברי האוסר אין לו היתר עולמית וכתב שהרא"ש מודה לזה גם מה שאמרו שיש היתר על ידי שאלה איננו אלא במה שאסרו בני מקום על עצמם בדבר חדש אבל מנהג אבותיהם א"א להתיר וראי' מבני בישן הנ"ל והפר"ח א"ח סי' תצ"ו בפרט השמיני חלק עליו דע"י שאלה וחרטה מתירין אפילו שאר דברים ע"ש באריכות גדולה והק"נ פסחים הנ"ל הקשה אפר"ח ובחי' למס' פסחים כתבנו דדברי הק"נ תמוהים וכנראה דגירסא מוטעת נזדמנה לו בדברי הרא"ש ובדברי ר"ח פסחים הנ"ל מפורש כהפר"ח ע"ש ועיין פר"ח יו"ד סי' ל"ט.
ובאמת כי עלה בלבי לומר דמה שאמרו דבן חייב בקבלת אביו נמי לא אמרו אלא אם קבל אביו על עצמו עד שלא נעשה הבן בר מצוה והוי קטן אבל לאחר שנעשה הבן גדול הרי הוא אדם בפני עצמו ואין קבלת אביו עליו לחייבו מועיל וקצת ראי' לדבר מנזיר (כ"ח ע"ב) האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר ובגמ' נחלקו ר"י ור"ל אי הלכה למשה מסיני הוא או מטעם חינוך ובדף כ"ט ע"ב מייתי תנאי עד מתי מדיר את בנו בנזיר רבי אומר עד שיביא שתי שערות רבי יוסי בר"י אומר עד שיגיע לעונת נדרים ועיין תוס' שם ד"ה ואמאי והנה נראה דאפילו להדיר בנזיר שיכול להדירו אינו אלא כל זמן שהוא קטן אבל לכשנתגדל אין כח על האב לקבלו בשביל בנו וא"כ י"ל הכ"נ לענין קבלת מנהגים וכיוצא בו דוקא אם קבל קודם שנעשה בן י"ג אבל לאחר שנעשה בן י"ג אין קבלת אחרים עליו כלום וצ"ע כי לא הרשני הזמן לברר הדבר.
וחזות קשה ראיתי בשו"ת זכרון יוסף יו"ד סי' י"ד הביא קושית החו"י הנ"ל ותי' ג' תירוצים ופלא שלא הרגיש במחלוקת הפוסקים בזה וחילוק אחד חילק בין אם נהג הבן כבר בעצמו בפרישות זו שקבל עליו אביו או לא נהג דאם נהג הבן עצמו לאחר שגדל בקבלה זו הו"ל אצלו ג"כ קבלה ואינו יכול לחזור בו ע"ש ועיין ס"ח סי' תתקס"ט אמר רב יצחק לרב שמן בר אבא הני ביעי חשילתא שריין ואת לא תיכול משום ואל תטוש תורת אמך ומשמע דתלמיד אסור לשנות מה שרבו אוסר אפילו שלא במקומו ע"ש ובשו"ת מרן הח"ס בהשמטות על ח"מ סי' קפ"ח כתב דבני ישראל כל הנלוים יחד נעשים כעם אחד מעיקרא ולא מיבעיא במנהגים שאין בו חשש איסור אלא אפילו כל שיש בו קצת נדנוד איסור כגון התעניתים לאחר הפסח שהאשכנזים אינם מתענים ולא נופלים על פניהם משא"כ הספרדים ועיין מג"א סי' תכ"ט סק"ו כיון שנתחברו יחד הותרו אותן ימים רק החומרות שנוהגים בהוראת או"ה כגון בבדיקות וחלב וכדומה כל אחד יחזיק במעוזו ולא ישנה וכנראה משם דדוקא כשלא יצא לעיר אחרת אלא נתייחדו יחד אבל אי יצא לעיר אחרת הכ"נ דגם בזה הי' מותר כן נראה לכאורה למעיין שם היטב.
וראיתי מה שציין מעכ"ת לשו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' ס"ו וח"ה סי' פ"א בנדון כזה ויצא להחמיר ולא להקל שהוא איסור גמור כיון שנהגו אבותינו זה מאות בשנים שלא לגלח הזקן ויש בזה משום לא תטוש תורת אמך ובפרט בנ"ד שהוא סייג גדול ובזוהר החמירו מאד בדבר והיכא דאין הזוהר חולק על הש"ס קיי"ל כהזוהר לכ"ע ולפ"ז ה"ז דין גמור שלא לספר הזקן במספרים ולפ"ז לכאורה אין להקל בדבר כלל ע"ש.
איברא דמתוך דבריו הראה לן בדידן להקל שהרי כתב שם וז"ל ולזה אודיע בקיצור אשר לדעתי הוא איסור גמור במדינתינו שנהגו אבותינו זה מאות שנים שלא לגלח הזקן והנה מדכתב במדינתינו דוקא משמע דבשאר מדינות המלך כל אחד יחזיק מנהגו וכן כתב שם בסמוך להדיא וז"ל ונהי שבמדינות שלא נהגו להחמיר בזה אין להרהר אחריהם אבל במדינתינו שנהגו מעולם להחמיר בזה ה"ז מנהג מחמת סייג וגדר ומוטל על כולנו לקיימו וכו' ע"ש הנה כתב מפורש דבמדינות שנהגו להקל בזה אין להרהר אחריהם ובתשובה אחרת הארכתי בזה ואשלח לו צילום ממה שכתבתי בזה במקום אחר. עכ"פ במדינתינו ארה"ב שאנו בה ליכא מנהג ברור בזה להחמיר אדרבה הרבה מספרים הזקן והגם שא"א לומר שכן נקבע המנהג שהרי פה לא היו גדולי ישראל בימים הקדומים לקבוע מנהג ע"פ התורה מ"מ כיון דבאו לכאן אנשים מכל המדינות ליכא למימר איקבע מנהגא לכן נראה מדין אל תטוש תלוי במה שכתבתי לעיל ואם הוא ממדינות שהיו מקילים במספרים או שאבותיו באו משם יש להקל בו אבל אם הוא ממקומות המחמירים ודאי דכיון שקבלו עליהם לפסוק כהאר"י וכזה"ק מאן יקל ראשו ואין לך גדר גדול לקדושה וליראת שמים מלגדל פאות הראש והזקן.
ודע דלמודעי אני צריך דבענין גילוח או גידול הזקן מפלפלין ורוצין לדעת אי זה מקרי שינוי מנהג וראיתי הרבה בחורים שמגדלים בלוריות על ראשיהם וזה ודאי מנהג גדול הי' וגם נוגע באיסור שלא לגדל בלוריות וגם יש משום הנחת תפילין ואין פוצה פה ומצפצף שיש בזה איסור גמור גם משום ואל תטוש תורת אמך וז"פ וברור.
ידי"נ מוקירו בלתי מכירו המברכו בלב ונפש
מנשה הקטן
סימן קעד
בענין מי שאביו מגדל זקן והוא מגלח אי יש בו משום ואל תטוש תורת אמך
ז"ך ניסן התשל"ו בנ"י יצו"א.
מע"כ הרה"ג וו"ח נו"נ וכו' כש"ת מוה"ר שרגא פייויל וואהל שליט"א בכולל בישיבה הקדושה מיר ברוקלין נ"י.
אחדשכ"ת. ראשונה אבקש סליחה אולי לא שתי עדיו עליו כראוי לו כי בבלתי מכירי קאמינא ויקבל הכבוד כראוי לו. ובדבר שאלתו בבחור שאביו הנהו ר"מ בישיבה מגדל זקן והבחור מספר זקנו וכמה מחבריו העירוהו דכיון דאביו מגדל זקן יש בזה משום מנהג אבות ואל תטוש תורת אמך ושאל לכ"ת כדת מה לעשות ורוצה לדעת חוו"ד העני' בענין זה.
והנה על עצם דין לגדל זקנו לא באתי לכתוב בזה עכשיו רק על דין הבחור הנ"ל אי יש בזה משום אל תטוש ומנהג אבות וראשונה יש להעיר בזה דצריך לדעת כמה פרטים שלא נתבררו במכתבו היקר ראשונה אם אביו של זה גדל זקנו גם מקודם כי ישנם כמה ראשי ישיבות פה שגדלו זקנם רק בזמן האחרון מחמת כי הם ראשי ישיבות וב"ה אכשר דרא בענין זה כי בזמן האחרון כמעט לא נמצא עוד ראש ישיבה פה בלי חתימת זקן (הגם שהיו הרבה לפני עשרים שנה וכיוצא בו) ונמצא דלעצם אביו נמי ספר זקנו ואולי אם לא הי' ראש ישיבה הי' גם היום מספר זקנו ולא הוה דבר זה קבלה מצד אביו ג"כ אלא כי נאה לו הדרת פנים זקן וא"כ כיון דליכא קבלה מצד אביו ליכא משום ואל תטוש אצל בנו. שנית יש לדרוש כי אפשר שאביו אפילו גידל זקנו גם מקודם מ"מ היו מקומות שהאבות היו מגדלים זקנם ובניהם שהיו בחורים היו מספרים זקנם קודם החתונה והיו הרבה כזה באויבערלאנד ביוראפ אצל הנקראים אשכנזים וגם בכה"ג אם אביו בא ממקומות האלו ג"כ י"ל דזה דרכו וא"כ גם בנו כיון דגם אביו הי' נוהג כן ליכא קבלה מאביו על בנו בזה ג"כ.
האמנם אם אביו אינו משניים הללו אלא הוא ממקומות שהחמירו בכלל על סיפור הזקן אפילו במספרים יש לעיין בדבר וכ"ש אם הוא מיוצאי חלציו של הנמשכין אחר הצ"צ בענין איסור השחתת זקן דס"ל דאיכא איסור להשחית הזקן אפילו במספרים דאז הוא לכאורה בכלל מה שקבלו עליהם כאותה דעה צ"ע הרבה אי יש היתר להסתפר הזקן בכה"ג.
והנה בדין דואל תטוש תורת אמך דבר זה מסובך מאד וכמדומה לי שלא מצאנו בזה דבר ברור ובגמ' פסחים נ"א בבני בישן נהוג דלא אזלו מצור לצידון במעלי שבתא אתו בנייהו קמיה דר"י אמרו לו אבהתין אפשר להו אנן לא אפשר לן א"ל כבר קיבלו אבותיכם עליהם שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך ובשו"ת חו"י סי' קכ"ו נשאל מבן תורה אי מחויב לנהוג פרישות ותעניתים שני וחמישי שנהג אביו בנדר כל ימיו ותמה האיך מצינו ידינו ורגלינן בכל דור ודור הא יש חסידים מופלגים בחסידות ותעניתים ואין הבנים נוהגין במילי דחסידות ההם אף כי הם צדיקים וישרים ולחלק יצא בין מנהג שנתקבל מאדם אחד ובין מנהג שנתקבל מכל הצבור או עיר אחת או קהילה אחת דמה שקיבלו כל הציבור קיבלו עליהם ועל בניהם אבל קבלת יחיד אין על הבן חיוב להחזיק בקבלת אביו ובכל חומרותיו ומנהג עיר או ציבור נמי שנוי הוא לענין שאם יצא ממקום שנהגו למקום שאין נוהגין חל מיד קבלת ומנהג העיר השנייה שהלך לשם דהכי היתה קבלתם מתחילה מסתמא ע"ש. וקצת אמרתי ראי' מהא דאמרו ז"ל אנא כחלא לגבי חמרא גם אמרו אבוך במאי זהיר טפי משמע דהבנים לא היו נוהגים בכל החומרות של אבותיהם דאל"כ האיך אמר אנא כחלא הא אסור לעשות כן.
אלא דצ"ע מירושלמי הביאה הרי"ף פסחים הנ"ל דנראה דס"ל דקבלה הוי איסור עולם וכ"כ בטא"ח שלהי הל' יו"כ ועיין ר"ן פסחים הנ"ל והרשד"ם יו"ד סי' מ' הביא מחלוקת הפוסקים בזה וחידש דדוקא בדבר שמן הדין הי' מותר לכ"ע אם נהגו בו איסור אפשר להתיר אם ישאל עליו אבל בדבר שנחלקו בו חכמים ונהגו במקום אחד כדברי האוסר אין לו היתר עולמית וכתב שהרא"ש מודה לזה גם מה שאמרו שיש היתר על ידי שאלה איננו אלא במה שאסרו בני מקום על עצמם בדבר חדש אבל מנהג אבותיהם א"א להתיר וראי' מבני בישן הנ"ל והפר"ח א"ח סי' תצ"ו בפרט השמיני חלק עליו דע"י שאלה וחרטה מתירין אפילו שאר דברים ע"ש באריכות גדולה והק"נ פסחים הנ"ל הקשה אפר"ח ובחי' למס' פסחים כתבנו דדברי הק"נ תמוהים וכנראה דגירסא מוטעת נזדמנה לו בדברי הרא"ש ובדברי ר"ח פסחים הנ"ל מפורש כהפר"ח ע"ש ועיין פר"ח יו"ד סי' ל"ט.
ובאמת כי עלה בלבי לומר דמה שאמרו דבן חייב בקבלת אביו נמי לא אמרו אלא אם קבל אביו על עצמו עד שלא נעשה הבן בר מצוה והוי קטן אבל לאחר שנעשה הבן גדול הרי הוא אדם בפני עצמו ואין קבלת אביו עליו לחייבו מועיל וקצת ראי' לדבר מנזיר (כ"ח ע"ב) האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר ובגמ' נחלקו ר"י ור"ל אי הלכה למשה מסיני הוא או מטעם חינוך ובדף כ"ט ע"ב מייתי תנאי עד מתי מדיר את בנו בנזיר רבי אומר עד שיביא שתי שערות רבי יוסי בר"י אומר עד שיגיע לעונת נדרים ועיין תוס' שם ד"ה ואמאי והנה נראה דאפילו להדיר בנזיר שיכול להדירו אינו אלא כל זמן שהוא קטן אבל לכשנתגדל אין כח על האב לקבלו בשביל בנו וא"כ י"ל הכ"נ לענין קבלת מנהגים וכיוצא בו דוקא אם קבל קודם שנעשה בן י"ג אבל לאחר שנעשה בן י"ג אין קבלת אחרים עליו כלום וצ"ע כי לא הרשני הזמן לברר הדבר.
וחזות קשה ראיתי בשו"ת זכרון יוסף יו"ד סי' י"ד הביא קושית החו"י הנ"ל ותי' ג' תירוצים ופלא שלא הרגיש במחלוקת הפוסקים בזה וחילוק אחד חילק בין אם נהג הבן כבר בעצמו בפרישות זו שקבל עליו אביו או לא נהג דאם נהג הבן עצמו לאחר שגדל בקבלה זו הו"ל אצלו ג"כ קבלה ואינו יכול לחזור בו ע"ש ועיין ס"ח סי' תתקס"ט אמר רב יצחק לרב שמן בר אבא הני ביעי חשילתא שריין ואת לא תיכול משום ואל תטוש תורת אמך ומשמע דתלמיד אסור לשנות מה שרבו אוסר אפילו שלא במקומו ע"ש ובשו"ת מרן הח"ס בהשמטות על ח"מ סי' קפ"ח כתב דבני ישראל כל הנלוים יחד נעשים כעם אחד מעיקרא ולא מיבעיא במנהגים שאין בו חשש איסור אלא אפילו כל שיש בו קצת נדנוד איסור כגון התעניתים לאחר הפסח שהאשכנזים אינם מתענים ולא נופלים על פניהם משא"כ הספרדים ועיין מג"א סי' תכ"ט סק"ו כיון שנתחברו יחד הותרו אותן ימים רק החומרות שנוהגים בהוראת או"ה כגון בבדיקות וחלב וכדומה כל אחד יחזיק במעוזו ולא ישנה וכנראה משם דדוקא כשלא יצא לעיר אחרת אלא נתייחדו יחד אבל אי יצא לעיר אחרת הכ"נ דגם בזה הי' מותר כן נראה לכאורה למעיין שם היטב.
וראיתי מה שציין מעכ"ת לשו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' ס"ו וח"ה סי' פ"א בנדון כזה ויצא להחמיר ולא להקל שהוא איסור גמור כיון שנהגו אבותינו זה מאות בשנים שלא לגלח הזקן ויש בזה משום לא תטוש תורת אמך ובפרט בנ"ד שהוא סייג גדול ובזוהר החמירו מאד בדבר והיכא דאין הזוהר חולק על הש"ס קיי"ל כהזוהר לכ"ע ולפ"ז ה"ז דין גמור שלא לספר הזקן במספרים ולפ"ז לכאורה אין להקל בדבר כלל ע"ש.
איברא דמתוך דבריו הראה לן בדידן להקל שהרי כתב שם וז"ל ולזה אודיע בקיצור אשר לדעתי הוא איסור גמור במדינתינו שנהגו אבותינו זה מאות שנים שלא לגלח הזקן והנה מדכתב במדינתינו דוקא משמע דבשאר מדינות המלך כל אחד יחזיק מנהגו וכן כתב שם בסמוך להדיא וז"ל ונהי שבמדינות שלא נהגו להחמיר בזה אין להרהר אחריהם אבל במדינתינו שנהגו מעולם להחמיר בזה ה"ז מנהג מחמת סייג וגדר ומוטל על כולנו לקיימו וכו' ע"ש הנה כתב מפורש דבמדינות שנהגו להקל בזה אין להרהר אחריהם ובתשובה אחרת הארכתי בזה ואשלח לו צילום ממה שכתבתי בזה במקום אחר. עכ"פ במדינתינו ארה"ב שאנו בה ליכא מנהג ברור בזה להחמיר אדרבה הרבה מספרים הזקן והגם שא"א לומר שכן נקבע המנהג שהרי פה לא היו גדולי ישראל בימים הקדומים לקבוע מנהג ע"פ התורה מ"מ כיון דבאו לכאן אנשים מכל המדינות ליכא למימר איקבע מנהגא לכן נראה מדין אל תטוש תלוי במה שכתבתי לעיל ואם הוא ממדינות שהיו מקילים במספרים או שאבותיו באו משם יש להקל בו אבל אם הוא ממקומות המחמירים ודאי דכיון שקבלו עליהם לפסוק כהאר"י וכזה"ק מאן יקל ראשו ואין לך גדר גדול לקדושה וליראת שמים מלגדל פאות הראש והזקן.
ודע דלמודעי אני צריך דבענין גילוח או גידול הזקן מפלפלין ורוצין לדעת אי זה מקרי שינוי מנהג וראיתי הרבה בחורים שמגדלים בלוריות על ראשיהם וזה ודאי מנהג גדול הי' וגם נוגע באיסור שלא לגדל בלוריות וגם יש משום הנחת תפילין ואין פוצה פה ומצפצף שיש בזה איסור גמור גם משום ואל תטוש תורת אמך וז"פ וברור.
ידי"נ מוקירו בלתי מכירו המברכו בלב ונפש
מנשה הקטן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה