חלק תשיעי
סימן שי
אנשים שמעגנים נשותיהם ונשים טוענות לכוף את בעליהם ליתן גט
כ"ה אדר התש"מ בנ"י יצו"א.
מע"כ ידידי הרה"ג כו' כו' כו' תלמידי הכולל דישיבה הקדושה ... שליט"א.
אחדשכה"ט וכת"ה בידידות נאמנה.
בדבר בקשתכם על מה שראיתם בעתונים חרדים שיצאו בקול רעש גדול אדיר וחזק משמיעים קולות ברחובות קריתינו, אודות אנשים פושעים ומורדים שחטאו בנפשותם ובנפש נשותיהם שמרדו בהם ומעגנין אותם על אשר מסרבין לתת להם גט פטורין ואיגרת שבוקין ומבקשים ממון הרבה עבור נתינת הגט ומה תעשה אחותינו המדובר בה שאין לה לשלם להפושע המסרב עפרות זהב, ולכן יצא עורך דין אחד ידוע שיודע ומרגיש בצערם של הני עגונות חיות ומרחם עליהם והולך עמהם בערכאות שלהם ומצא מין את מינו שופט אפיקורוס ומין, שצוה לאנס את בעליהם ליתן להם גט ואמר שהוא מותר ומצוה עפ"י התורה להתיר נשים ולהצילם מלהיות עגונות חיות, וגם הרבה מהרבנים דעתם שהצדק אתו ושצריך לרדוף האנשים האלה עד חרמה ולהחרים אותם ולהבדילם מבין הקהל אנשים החרדים לדבר ה' ולא לצרפם למנין עשרה ולא לשום דבר שבקדושה ולא ליתן להם עליות וכיוצא בהם עד שיתרצו ויתנו גט לנשותיהם, וגם נשמעים טענות ממקצת רבנים מתחדשים ובעלי בתים אמאי לא נוכל לכוף אותם אנשים המורדים לגרש את נשותיהם באיזה אופן או שתתגרש בעל כרחם כי אי אפשר במאה העשרים להיות האשה אגודה ואסורה תחת בעלה ולעגנה כמו שהיתה לפני שלשת אלפים שנה שהאשה היתה משועבדת לבעלה כשפחה אבל בזמן הזה שזכו לשויון עם האנשים צריך להיות ששתיהם יוכלו לגרש זה את זה בשוה ולא שיהא בידו לגרש או שלא לגרש אלא האשה תוכל לגרש את בעלה כמו האיש את אשתו ולפי שיש ביניכם בזה מיימינים ומשמאילים הוחלט ביניכם לשלוח לי לחוות דעתי העני' בזה.
וראשונה אגיד, כי העוולה הכי גדולה בזה כי דברים אלו מפלפלים בעתונים ונכנס ביד בני אדם המבקשים פרסומת (העדליינס בלע"ז) וממילא אין מבקשים האמת רק מי שיכול לומר סענסאציע הכי גדולה הרי היא נכנסת בעתון ואח"כ עפ"י זה דנין העולם ועושין התורה ח"ו פלסתר זה סותר וזה בונה על חשבון התורה ח"ו ודבר זה נמסר למורי הוראה גדולי התורה ועליהם מוטל האחריות והחוב לעיין בהני דברים אם לרחק או לקרב בהצנע לכת ולסדר הענינים כפי הצריך אם יש בזה איזה תיקון הצריך כאשר דבר זה היה מעולם בשעה הצריכה לכך התאספו גדולי ישראל באסיפה או ע"י מכתבי קודש שהריצו ביניהם יצא הדבר לאור עולם ועשו תקנות לטובת הציבור כפי הנראה להם לפי המקום וההצטרכות תקנו הכל עפ"י יסודי התורה והקבלה האמיתית שהיה להם מקובל על אדני פז דור אחר דור בקבלה ומסורה מסיני ע"י רבן של ישראל שעלה למרום והוריד לנו תורת ה' תמימה משיבת נפש דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, כי ח"ו אין לנו כח ואפילו יאספו כל אסיפות שבעולם עם כל הגדולים ותלמידיהם וחכמיהם אין אנו יכולים לשנות ח"ו אפילו קוצו של יו"ד ממה שניתן לנו מסיני כי אין התורה שלנו מעשה ידי אדם אלא מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות והכתב אשר כתב וחתם המלך אין להשיב, אלא שברוב רחמיו וחסדיו לעמו ישראל אשר בחר בנו מכל העמים נתן לנו את תורתו וצוה על ידי נביאו נאמן ביתו משה רבינו ע"ה לתקן תקנות ולעשות משמרת למשמרת ככל אשר יורו לנו חכמי ישראל בכל דור ודור לפי ראות עיניהם כדי לקיים תורת ה' תמימה ולעשות סייגים וגדרים לטובת בני אדם לכלל והפרט ולהסיר מכשול מהם ולהעניש למי שמעוול לחבירו הן בגוף הן בממון ולתקן תקנות בעניני אישות למען השלום וידורו באהבה ואחוה ושלום וריעות, וכל מי שלא ישמע להם הרשות בידם לעונשם בין האיש ובין האשה עד שיצייתו לדין תורה או שיתפרדו זה מזה (אם א"א לפשרם) ע"י גט פטורין. ולכן ומהאי טעמא תקנו בשעת קידושין שהחתן המקדש אומר לאשתו המתקדשת לו הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל רצה לומר שהוא מקדשה דוקא על תנאי ועל מנת כן קידשה שיתנהלו שניהם כדת משה וישראל עיין תוס' כתובות דף כ' וגיטין ל"ג ברש"י ד"ה אדעתא דרבנן מקדש ובתוס' שם ד"ה כל דמקדש.
ואחר הקדמה קצרה זו אהובי ידידי שוחרי התורה אוהבי האמת, דעו כי אין אלו הדברים הנאמרים בעתונים ועוד אלא פטפוטי דברים לכסות על המעשי תעתועים של הני אנשי רשע, ואנשים הללו עם העו"ד שלהם של שוא הם של תוהו הם, רוצים לכפור באלקי ישראל ובתורת ה' (עין שלהי ברכות) ולהתנהג בחוקות העכו"ם להפוך דברי אלקים חיים ולבנות במות לעצמם עפ"י נימוסיהם של "וואומענס ליג" הידוע, ומשפטיהם וערכאותיהם להרס ולא לבנות לעקור ולא לנטוע בתי ישראל ומשפחותיהם בתירוצים ואמתלאות שונות עושים מעשה זמרי וכל מיני נבלות עד למסירות ממש בממון וגוף ישראל לגוים בבתי משפט שלהם וב-IRS ועוד כל מיני נגישות, ומבקשים שכר כפנחס תחת המסוה של קנאות שמקנאין קנאת ה' צב-אות. ואפרש שיחתי.
נתיב א
וראשונה נניח ב' יסודות.
א) יש לנו לדעת שגט מעושה ע"י עכו"ם פסול ובגמ' גיטין (פ"ח ע"ב) גט מעושה בישראל כשר ובעו"כ פסול ואמר ר"נ אמר שמואל גט המעושה בישראל כדין כשר שלא כדין פסול ופוסל ובעו"כ כדין פסול ופוסל שלא כדין אפילו ריח הגט אין בו ופריך ממ"נ אי עו"כ בני עשויי נינהו איתכשורי נמי ליתשרי אי לאו בני עישויי נינהו מיפסל לא ליפסל ואמר רב משרשיא דבר תורה גט מעושה בעו"כ כשר ומה טעם אמרו פסול שלא תהא כל אחת ואחת הולכת ותולה עצמה בעו"כ שוכרת עו"כ אנס לכוף בעלה לגרשה ובאה עליו בעקיפין, ופריך דשלא כדין ליפסול עכ"פ ומשני משום דמיחלף ודעו"כ שלא כדין אפילו מה"ת פסול ודרב משרשיא בדותא הוא, עיי"ש.
והרמב"ם פ"ב מהל' גירושין ובשו"ע א"ע סימן קל"ד ס"ח, אנסוהו עו"כ לגרש אם הוא חייב לגרשה מן הדין פסול ואעפ"כ פוסל מן הכהונה ואם לא היה חייב לגרשה מן הדין אפילו ריח גט אין בה ולא נפסלה מן הכהונה. הג"ה ואפילו קיבל מעות על נתינת הגט לא אמרינן זה נתרצה ע"כ. ובשו"ת הרדב"ז ח"ה סימן ב' אלפים צ"ה כתב, דאפילו אם לא היו מכין אותו העכו"ם רק היה איום בלבד בדבר שיש בידו לעשותו נקרא אונס וסיים שם על עובדא דידיה שהיה בענין שופט שאנס וז"ל, כללא דמילתא כל זמן שאנשי השופט שם אע"פ שיאמר רוצה אני כמה פעמים הוי גט מעושה ואם אחר שהלכו אנשי השופט ונסתלק האונס שאלוהו אם תרצה לגרש ואמר רוצה אני הגט כשר והקולר תלוי בצואר החכם המסדר הגט כי הוא יודע אם נסתלק האונס או לא ויחוש לעצמו ועדיין לבי מהסס בגט זה כיון שגילה דעתו בתחלה בעת שהיו אנשי השופט כששאלוהו הדיין אם הוא נותן הגט מרצונו והשיב ברצוני או שלא ברצוני אין לך מודעא גדולה מזו ואפילו שלא נתברר האונס שתלה בו מודעתו כו' הלכך בנ"ד כיון שבתחלה היה אונס וגילה דעתו שאמר ברצוני או שלא ברצוני אע"פ שהלכו משם אנשי השופט ואמר אח"כ מרצוני יש לחוש אם לא שיברר אצל מסדר הגט שאנשי השופט לא איימו עליו ולא אנסוהו כלל שאפילו אמר מתחלה מרצוני או שלא מרצוני שלא מחמת צד אונס, הגט כשר, עכ"ל הובא בפת"ש א"ע הנ"ל. והגם כי יש להאריך אמנם היות כי הוא הלכה פסוקה דגט מעושה ע"י עכו"ם פסול אין לן להאריך בדבר המבואר וא"כ אין לך עישוי גדול מזה ממי ששולחין לו הזמנה (סאמאנס בלע"ז) מבית המשפט ערכאות שלהם והשופט דן עליו ומאיים ומעניש כרצונו שהגט פסול הוא מה"ת אם יתן גט מחמת אונס השופט הנ"ל.
נתיב ב
שנית, שהגם שגט מעושה פסול הוא בעו"כ ובישראל כשר ואפ"ה בדורות אחרונים פסקו רבותינו הצדיקים שהמעשה לגיטין חוששין לספק ממזרות ובפרט בדורות אשר בעונותינו הרבים בנות ישראל פרוצות, עיין שו"ת הרא"ש כלל מ"ג סימן ו' תשובה אע"פ שרבינו משה ז"ל כתב דכי אמרה מאיס עלי שכופין אותו להוציא ר"ת ור"י חולקין עליו וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא למה נכניס ראשינו בין ההרים הגדולים ולעשות גט מעושה שלא כדין ולהתיר אשת איש ועוד כי בעונותינו בנות ישראל הן פרוצות בזמן הזה ואיכא למיחש שמא נתנה עיניה באחר וכל המעשה בטענה זו מרבה ממזרים בישראל וכו', והביאה הב"י א"ע סימן קנ"ד ועיין שו"ע שם ובלבוש א"ע סימן קנ"ד סכ"א כתב וי"א שכל מי שנאמר בו בפירוש בתלמוד כופין פירושו אפילו בשוטים אבל בכל מקום שלא נאמר בפירוש כופין אלא יוציא בלבד אין כופין בשוטים אלא אומרים לו חכמים חייבוך להוציא ואם לא הוציא מותר לקרותו עבריין אבל אין מנדין אותו וכו'. וכתבו גדולי האחרונים שלא ראו מימיהם ולא שמעו מכמה דורות בי"ד שנזקקין לכוף להוציא אשה ששהתה עם בעלה עשר שנים ולא ילדה וכן לא ראוי וכו' מפני שראו שאם היו נזקקין לכגון זה היו מרבים מריבות וקטטות בישראל ולכך הוצרכו חכמי הדורות הראשונים להעלים עיניהם ק"ו אנן יתמי דיתמי שנעצים עינינו למען לא ירבו המחלוקות בישראל ולא יאמרו גט מעושה הוא זה ויוציאו לעז על הגיטין ועל הבנים וכו' עיי"ש, וכ"ש בדורנו אנו אשר אין לו דמיון עם הפריצות של זמנם כאשר אי"ה נברר עוד בסמוך מזה.
נתיב ג
והאמנם ודאי שדאגו חכמינו ז"ל בכל דור ודור עבור שלימות המשפחה, ואמרה תורה ומצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ושלחה מביתו ויצאה והיתה לאיש אחר, ונחלקו ב"ש וב"ה (גיטין צ' ע"א) ב"ש אומרים לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר שנאמר כי ימצא בה ערות דבר וב"ה אומרים או ערוה או דבר ר"ע אומר וכו' וקיי"ל כב"ה ואפ"ה סיימו שם (מלאכי ב') כי שנא שלח ר' יהודה אומר אם שנאתה שלח ר' יוחנן אומר שנאוי המשלח ולא פליגי הא בזיווג ראשון הא בזיווג שני דאמר ר' אלעזר כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות ופירש"י דאפילו לב"ה שנוי הוא המשלח לפני המקום ונהי דלא כייפינן ליה שלא להוציא מיהו שנוי הוא ודרשו לה דכתיב וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה וגו' ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדת בה והיא חברתך ואשת בריתך ופירש"י זוג ראשון אשת נעורים ובה משתעי קרא כדכתיב בתריה אשת נעוריך וכתיב ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגוד, וכן איפסק בשו"ע א"ע סימן קי"ט ס"ג שלא יגרש אשתו ראשונה אא"כ מצא בה ערות דבר ובלאו הכי מזבח מוריד עליו דמעות, וכתב בכנה"ג בשם הרא"ם דאשה שהיא מאוסה ביותר ומאיסה ליה אפ"ה אין לו לגרשה בזווג ראשון ובאשתו שניה אם שנאה ישלחנה וכן אשה רעה בדעותיה ושאינה צנועה מצוה לגרשה.
וכשנתמעטו הלבבות בדורות הבאים ורבו אינשי דלא מעלי ועל לא דבר גירשו נשותיהם עמדו חז"ל ותקנו כתובה לאשה הרוצה לגרשה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, ועוד תקן רבינו גרשום מאוה"ג ובני דורו שאל יגרש אדם אשה בע"כ ועוד תקן שלא ישא אדם אשה על אשתו והטילו חרם על העובר על זה והדבר מפורסם לכל והכל תקנו לטובת המשפחה וטובת האשה עפ"י רוב, וזה הי' אפילו בשעה שהעכו"ם החזיקו נשותיהם כשבויות חרב ואמרו ז"ל המכבדה יותר מגופו ואסור להכותה ולבזותה ועולה עמו ואין יורדת עמו וחייב במזונותיה עיין א"ע (סימן ס"ט) כשנושא אדם אשה מתחייב לה בעשרה דברים וזכה בה בארבעה דברים, וי"א דחייב להשכיר את עצמו כפועל ולזון את אשתו (טור בשם רבינו אלי' ומהר"ם בשם רבותינו שבצרפת) ועוד כמה תקנות שתקנו חז"ל לטובת שלימות המשפחה ושלומה עיי"ש. ובאדם המורד על אשתו תקנו חז"ל מתחלה להוסיף על כתובתה כל זמן שתרצה היא לישב תחתיו ואם היא אינה רוצה להשאר תחתיו כך כופין אותו להוציא מיד וליתן כתובתה. עיין כתובות ע"ז ואלו שכופין להוציא. ובשו"ע א"ע סימן קנ"ד וז"ל הלבוש ס"א שם, הרבה חשו חכמים לתקנת בנות ישראל שלא יהיו יושבות תחת בעליהן וליבעל לשנוי לה בע"כ כשבוי' ועוד לפעמים תיפוק מיניה חורבה שתצא לתרבות רעה כשתראה שלא תוכל ליפטר מבעלה לפיכך אמרו ואלו שכופין אותם בשוטים להוציא וליתן כתובה וכו' עיי"ש.
נתיב ד
ברם, כמו כן נתנה תורה ותקנו חז"ל חיובים על האשה לטובתה ולטובת חיי המשפחה, והם הני ד' דברים שזכרנו לעיל שנתחייבה בשעת קידושין וכן היא שמרדה על בעלה כגון שמנעתו מתשמיש או שאינה רוצה לטבול כדי שלא ישמש עמה כמבואר בא"ע סימן ע"ז, וכשרבו הפרוצות משנה ראשונה אמרה האומרת טמאה אני לך יוציא ומשנה אחרונה אמרו כדי שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה תביא ראיה לדבריה ואם לא הביאה ראיה אין צריך להוציאה ועיין תוס' נדרים צ' ע"ב שם שדחקו האיך התירו לה איסור דשויה נפשה חתיכה דאיסורא ועיין ר"ן שם והטעם כי אמרינן אפקעינהו רבנן לקידושין כי יש כח ביד חכמים לעקור דבוריה בסברא גדולה כזו כדי שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר, ומטעם זה אומרים בשעת קידושין כדת משה וישראל כלומר להיות הקידושין חלין כדת תורה ושהנהיגו חכמי ישראל והם קבעו אופני הקידושין ואופני הגירושין שנאמרו לנו במתן התורה שנאמר כי יקח איש אשה והם אמרו שיפקיעו על ידי גט כזה ולא באופן אחר (עיין רש"י גיטין ל"ג ע"א ד"ה אדעתא דרבנן מקדש).
נתיב ה
והנה בזמן האחרון ראה ראינו חזיון נורא והשקפה מסולפת ומעוקמת בבלבול הדעת ועירבוב המוחות, בשעת קידושין מקבלין עליהם כדת משה וישראל ועוד חומרות נוספות ובכל זאת לאחר החתונה מתחילין לנהוג כל אחד לפי רצונו ודעתו עפ"י מנהגי הזמן והמאדע בלי להתחשב בחיובי התורה ודת משה שמוטל עליהם מתנאי הנישואין קצתם מבלתי ידיעה מההתחייבות שלהם ואחרים במזיד מפני רוע הלב ומדתם, ועוד אחרים מפני שמתערבין ההורים, ועל פי רוב מפני התורה החדשה שיצאה מבטן המשכילים הנקרא "וואמענס ליג" בלע"ז, אשר רעיון זה קבל כבר שרשים ועקרים וענפים גם בכרם ישראל ונקרא "וואמענס ליג החרדי" שרוצות להתדמות לאנשים וממילא להשתלט עליהם וזה גורם קטטות בבית, כי עדים אנחנו מהחיים אצל העכו"ם והחפשים אשר מתנהגים בדרך זו אשר לפי עדותם אחד מג' נישואין מתגרשין לפי שהדרך הזה הביא משבר גמור בחיי המשפחה, וכבר כתב הראב"ד בהקדמתו לספר בעלי הנפש דלכן ברא הקב"ה את האדם יחידי ואח"כ לקח אחת מצלעותיו ובנה ממנה את האשה והביאה אל האדם להיות לו לאשה ולהיות לעזר ולסעדו
ולמסעדו מפני שהיא נחשבת עליו כאחד מאיבריו אשר נבראו לשימושו.
וז"ל הרב אברהם בן דוד ז"ל: כל מעשה הא-ל אשר עשה בחכמה ובתבונה ובדעת עשה את הכל ואומר אני בקלות שכלי כי לטובת האדם ולהנאתו בראו אחד, שאלו נבראו זכר ונקבה מן האדמה כשאר כל הנבראים היתה האשה אצל האדם כבהמה הנקבה אצל הזכר שאינה מקבלת עליה שולטנות הזכר ולא עומדת אצלו לשמשו אף כי זה חוטף מלפני זה וזה מלפני זה וזה בועט בזה וזו בזה ואיש לדרכו יפנה, וגם אינם מיוחדים זה לזה לפי שבתחלה נבראו זה בפני עצמו וזה בפני עצמה ולכן ראה הבורא צורך האדם והנאותיו וברא אותו יחידי ולקח אחת מצלעותיו ובנה ממנה את האשה והביא אל האדם להיות לו לאשה ולהיות לו לעזר ולסעדו ולמסעדו מפני שהיא נחשבת אליו כאחד מאיבריו אשר נבראו לשמשו וכי יהיה מושל עליה כמושלו על אחד מאיבריו כי תהיה משתוקקת אליו כאחד מאיבריו משתוקקים להנאות גופו וזש"ה ולאדם לא מצא עזר כנגדו ר"ל אלו ברא את האדם כענין יצירת הבהמה לא מצא עזר כנגדו ואמר לא טוב היות האדם לבדו כלומר כמו הבהמה שאינה מתייחדת אל הזכר ולכן אעשה לו עזר כנגדו שתהיה עומדת אצלו תמיד אך טוב שיהיה האדם מתאחד עם האשה כי הבהמות הם מתבודדות ואין הנקבות מיוחדות לזכרים ולכן אעשה לו עזר כנגדו כלומר אבראנו בענין שיהיה לו עזר ממנה שתהא מיוחדת לו, וזהו כנגדו לומר שתעמוד אצלו יום ולילה ולכך הזכיר יצירת הבהמה וחיה אצל בריאת האשה לומר שאלו נבראת האשה לאדם כענין יצירת הבהמה והחיה לא היה לאדם עזר מן האשה ע"כ בראה הבורא מגוף האדם ועל זה אמר האדם בראותו אותה וידע כי ממנו נלקחה אמר ע"כ יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, כלומר ראויה זו שתהא מיוחדת לאדם, והאדם מיוחד אליה, וע"כ ראוי האדם לאהוב אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו ולרחם עליה ולשמרה כאשר ישמור אדם אחד מאבריו וכן היא חייבת לעבדו ולאהוב אותו כנפשה כי ממנו נלקחה וע"כ צוה הבורא את האדם על אשתו וכו', עיי"ש דברים נפלאים כנתינתן מסיני מפי מרנא חכם עדיף מנביא רבינו הגדול הראב"ד ז"ל.
ומבואר מדברי רבינו הגדול הראב"ד ז"ל דמעיקר הבריאה רצה הקב"ה לזכות את האדם לחיים טובים לשניהם ולכן ברא אותם כאחד ואח"כ הוציא ממנו את האשה להיותה חלק ממנו וכן גזרה חכמתו בתורתו הקדושה ומי יוכל לעמוד על גודל מעשיו ונפלאותיו ולהגיע אל תכלית חכמת מעשיו ובתורה הכתיב ואליך תשוקתו והוא ימשול בך ומיהו למען ידע האדם כי יש לו בורא המושל עליו שם לו חק ומשפט בהתחברו אל האשה אשר נתן עמו לעזרו כל ימי הבלו כאשר שם חקיו על כל מתנות האדם שנתן לו, נתן לו שדה צוה עליו לבל יחרוש בו בשור ובחמור ושלא יזרע כלאים ובקצרו לא יכלה פאת שדהו ובעת קצירו השבלים הנושרות מתוך ידו יניח אותם לעני המלקט ובאספו התבואה וישכח עומר בשדה לא ישוב לקחתו ואחר כלותו התבואה ואספו בגורן יפריש תרומה ומעשר ובעת לישו יפריש חלה ובעת אכלו את לחמו יברך את בוראו לפניו ולאחריו וכן בכרמו וזיתו וכן בלבושו מחויב בציצית וכיוצא. בקיצור הקב"ה כל מה שנתן לאדם הראשון במתנה והנחיל לישראל אח"כ שם לו חוקים וגבולים ואין לשנות אותם והכ"נ הגביל הקב"ה חיי משפחה על אופן זה וכל הרוצה לשנות מדרכי התורה והבריאה לא יצליח אלא יהרוג חייו וחיי חבירו ח"ו.
האמנם לאחר שח"ו נתרבו הקטטות לסיבות הנ"ל או לסיבות אחרות במקום לבקש הסיבה בתורה ובשלחן ערוך לראות האם הם מקיימים ויודעים דרכי ה' וההתחייבות אשר קבלו עליהם כדת משה וישראל ולתקן העול והקטטה ע"י בי"ד של ישראל הכשרים ולפשר או לפרד ח"ו (היכי דא"א לפשר) עפ"י התורה ותיקון חז"ל, הם אוחזין מעשי עכו"ם ומיד הולכין בערכאות דרך הגוים, ועפ"י רוב הנשים הם שהולכות לבתי משפטיהם ושולחין הזמנה (סאפינא) לבעל והנשים שהם כשרות וצנועות והולכות בבגדי צניעות ומדקדקות במצוות מיד נעשות ח"ו מוסרות, וע"י העורך דין שלהם מגלות כל מיני מסירות על בעליהן בענין מסחר והברחת מסים וכיוצא בזה, ובטעם שעי"ז יקבלו יותר אללעמאני שהשופט העכו"ם יגזול מן הבעל ולפי שיודעות שעפ"י דין תורה לא מגיע לה כלום עפ"י רוב שהיא היא שמרדה בבעלה ולכן הולכת לבית משפט העכו"ם. ושם ע"י המסירה ובעזרת העו"ד ועוד העומדים להגנת האשה פוסק השופט שמגיע לה כל הדירה (שהוא נגד השו"ע המבואר דהיא נדחית מפני בעלה) וכל הרהיטים והילדים והמעות שיש לו צריך ליתן להחזיק הילדים, בקיצור כל אשר לו מגיע לה ואכתי נשאר חייב על להבא. ואם אינו משלם להם מה שפסק השופט אז מוסרים עליהם שהם עובדים אי לעגאל וכיוצא בו ושגם אבותיהם הם מחפים עליהם ולא משלמים המכס והמסים המגיע (ואני כותב זה מנסיון ועיני ראו ולא זר, ועדיין הסאפינא מונחת, אצלי לברר לכל מי שרוצה, שכתבה אשה אחת שכל יהודי בארא פארק ובוויליאמסבורג אינם משלמים מכס וכל המסחרים שלהם הם על דרך גניבה והברחת המכס, ככה כתבה לבית המשפט ע"י העו"ד ובקש שיעשו אינוועסטיגיישאן מאבי הבעל ויעברו על כל הפנקסים של אבי הבעל אם הוא לא משקר על המכס).
נתיב ו
גם בענין הילדים הערכאות והשופטים של עכו"ם מניחין להם כרצונם, וכאילו הנשים הם בלבד שילדו הילדים ואין להאב שייכות להם כלל, רק שיתנו מעות להחזיקם, ולפעמים כשנותנין להם רשות לראות פעם או פעמיים בחדש לאיזה שעות עפ"י רוב שוב במאה תירוצים א"א לראות הילדים, מפני שאין טוב להם וכיוצא בזה, בקיצור הבעל נעשה שעיר לעזאזל, וכל הזמן שהילדים אצל האשה מלמדת אותם לשנוא את אביהם, וכשהוא בא לראותם כבר אין רוצים לדבר אתו, ובעוד זמן תלך אח"כ לבית המשפט ומביאה מכתב מרופא פסיכיאטאר שלא טוב להילדים "שיראו את אביהם, ומזיק להם לבריאותם", והעו"ד רשע עריץ וחרוץ מסייע בזה, ואז השופט "רואה האמת, ומרחם על הילדים ועל האשה" מה שהבעל הרשע הזה עושה עמהם וחוזר ולוקח כל רשות חזיון לראות הילדים ואין לו לאב מעכשיו רק לשלם להם או שהיא תנשא לאחר והוא יושב ובוכה ומשלם, והנה ככה יש עד למאה ענינים שא"א לברר כ"א.
ואחר שכבר הצליחה בכל זה ולקחה כל מה שהיה לבעל מיום הולדו מה שקבץ ואסף מהבר מצוה והחתונה ומתנות והביזנעס גם מה שקיבל מאביו וכיוצא בו, אבל היא רוצה גט פטורין והבעל אינו רוצה ליתן, אז היא באה בטענה על בעלה הרשע האכזר הגדול הזה שהוא רוצה לעגנה ר"ל, ואז היא נכנסת אצל רב (שעד עכשיו לא רצתה להכירו ולדעתו) ומספרת על העוול הגדול שהיא עם הילדים הם כ"כ בצער והבעל עזב אותם (עפ"י צו השופט העכו"ם) ודרכיה דרכי נועם והאיך זה חרץ משפטה בתורה נגדה ומה פשעה וחטאה של אשה שהתורה עשאה שפחה תחת הרשעים כאלו ולכן אין עצה אחרת אלא לשנות את התורה ח"ו, ומהיום והלאה תוכל האשה לגרש את בעלה בעל כרחו ואם לא ירצה יאסרהו השופט במאסר ויניחו עוד עליו כמה מיני עינויים קשים עד שיגרש או כי ימות הבעל מצרות, ומיתה תתיר אותה. ועיין בגיטין (נ"ח ע"א) אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב ועשקו גבר (מיכה ב') וגו' מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו וכו' ושוליא דנגרא הוה פעם אחת הוצרך רבו ללות א"ל שגר אשתך אצלי ואלונה כו' עמד זה וגרשה והלך זה ונשאה כיון שהגיע זמנו לפרוע ולא היה לזה לפרוע א"ל בא ועשה עמי בחובך והיו הם יושבים ואוכלים ושותים והוא היה עומד ומשקה עליהן והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן ועל אותה שעה נחתם גזר דין עיי"ש.
נתיב ז
והיות כי יש לי ב"ה הרבה נסיון בענין זיווגים, וכבר אמר החכם אין חכם כבעל הנסיון, ואין לך מלמד גדול מן הנסיון בענינים אלו, וגדולה ידיעה וראיית עינים יותר ממאה עדים, ואומר אני שתשעים ותשע או תשעים וחמש אחוז מן הנשים הצועקות היה אפשר לסדר אצלם כל הענינים מערב ועד בקר רק שיקבלו עליהם לעשות כדין תורה ולהקיש ויצאה והיתה מה הוי' בשעת קדושין אמרה כדת משה וישראל כן יעשו ביציאה. ואמת דהרבה והרבה לא היו באין כלל לידי גט, אלא אפילו אותן שמוכרחין לבא לידי גט אם ישמעו לדין תורה לא יהיה שום פרבלעמא בזה, והנה ע"פ רוב הבעל מעכב הגט מפני הילדים ששוללים וגוזלים ממנו לגמרי ועפ"י התורה יודע שמגיע לו חלק ולמשל מבואר בשו"ע דהבנים יותר מבני שש לאביהם עכ"פ, עיין בה"ג כתובות ורמב"ם פכ"א מה"א הי"ג ובהשגות הראב"ד שם ועיין טור א"ע סימן פ"ב ובחו"מ שם ובספרי משנה הלכות כתובות סימן קי"ב וסימן רנ"ה הארכתי בזה בס"ד, ועכ"פ לאחר שש לכו"ע הבן אצל האב והבת אצל האם, וגם כשעדיין אצל האם חייב לחנכו לתורה מה שהחיוב הוא על הבעל ולא האם. גם בעניני הדירה ושאר ענינים יש לו דין מפורש ודינים מסודרים בשו"ע עפ"י תורה"ק, וא"כ אין כאן צעקת גזילה מצד האשה השומעת לד"ת וגם מצד הבעל השומע לד"ת ולכן אין הצעקת עוול על התורה וחכמי ישראל שאינם משנים התורה, וגם הנשים הכשרות שהולכות בדרכי התורה ועושות רצון בעליהן ומתנהגות בדרכי הצניעות אין צועקות עוול אלא שמחות לעשות רצון קונם ולמלא תפקידם ולבנות בתים נאמנים לה' ולתורתו ועליהם נאמר מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה ובזכות נשים אלו הצדקניות נגאלו אבותינו ממצרים, ועוד כמה מעלות טובות למקום עלינו בזכות נשים צדקניות האלו וחכמת אשה בנתה בית ועליהם אמר שלמה אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה וגו' וב"ה לא פחותים הם נשים צדקניות שבדורנו בענין זה מבשאר דורות אשרי חלקם שזכותם וצדקתם עומדת לעד ואם יש לצעוק עול אינו אלא על אותן נשים אשר רוצים ללכת בדרכי ההתחדשות ורוצים לשנות דרכי התורה על דרך עכו"ם ח"ו. ולכן פלא לי על הני עתונים שיצאו ג"כ להיות מסייעים בדברים שח"ו יועיל לעקור עיקר מעיקרי התורה ח"ו. עכ"פ היסוד הראשון בזה ששום אשה או איש לא ילכו לערכאות ח"ו אלא יסדרו הכל אצל רבנים מובהקים עפ"י דתה"ק וינעם להם.
אמנם אם אח"כ ימצאו אנשים אשר באמת המה אנשי רשע ודאי יעשו להם כפי המבואר בתורתנו הקדושה עפ"י פסק בי"ד צדק של שומרי התורה הולכים בדרך אבות (ולא בי"ד של איזה ראבייס ר"ל) אבל לפענ"ד פשוט דזה כמעט לא יצטרכו לזה.
נתיב ח
ובשלהי המכתב הננו בזה רק להעיר קצת בדרך הערה מה שצריך לדעת ומה שקובע בכל דרך החיים חיי המשפחה שיצליחו. כתוב בתורה הגבל את ההר וקדשתו גבולים עשה הקב"ה נשים לבד ואנשים לבד ובני ישראל לבד ואהרן ומשה לבד, ועלית אתה ואהרן, והכהנים והעם אל יהרסו לעלות. הנה בשעת קבלת התורה שכולם שמעו אנכי ה' אלקיך וכולם נתקדשו עד למעלה ומדרגה העליונה ואפי"ה גבולים עשה הקב"ה וכל העובר על הגבול ח"ו בנפשו הוא, וקרח טען כל העדה כולם קדושים כולם שמעו אנכי ה' וכו' והכל שוין הם ומדוע תתנשאו על קהל ה' אבל רבינו משה קבע תחומין מפי הקב"ה שאין כולם שוין ולא יהיה כעם ככהן, ואפילו בכה"ג כה"ג כהן הדיוט, סגן כה"ג, מלך, שר צבא, ראש סנהדרין, בישראל, כהן לוי, ישראל, מעלת ומדרגת כהן גבוה מלוי ומעלת וקדושת הלוי גבוה מישראל, ובישראל אם ירצה להיות כהן הרי ענשו מבואר בקרח ועדתו שא"א לשנות מה שכבר עשהו וכמ"ש גם אני רוצה בכך אבל בקר ויודע ה' את אשר לו. ומה שטוענין הרשעים דעמאקראטיע והכל נולדין שוה, זה כפירה גמורה בתורתנו הקדושה ושקר מוחלט, ויעקב כבר מבטן ומלידה היה צדיק ועשו רשע והגם דבגמרא נדה ואלו צדיק ורשע לא קאמר מ"מ אמרו ז"ל לעולם ידבק אדם בטובים שהרי אהרן שנשא אלישבע בת עמינדב יצאו ממנו כהנים גדולים ומשה שנשא בת יתרו יצא ממנו גרשון. ואינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע ביצחק ורבקה, ור' אלעזר בן עזרי' כשמינוהו נשיא ולא ר"ע שאין לו זכות אבות ועיין ר"נ גאון שם ברכות הנ"ל בכה ר"ע לא מפני שיודע יותר תורה ממנו אלא שאין לו זכות אבות. ויש להאריך בזה הרבה.
ובגמרא יבמות (מ"ז ע"ב) אמרה לה (נעמי לרות) אסור לן תחום שבת באשר תלכי אלך עכ"ל. ותמהו המפרשים למה אמרה לה דוקא תחום שבת ועיין מהרש"א בח"א דהוא קלות שבשבת דאינו אלא בלאו ותמה בכ"ח אמאי לא אמרה לה לאו דמחמר. וכתב לפמ"ש בשם מרנא כ"ק אדמו"ר הגאון הקדוש זצוקלה"ה מגור שאמר לפרש המדרש על קרא דזרח מהר שעיר והופיע מהר פארן שהחזיר הקב"ה על כל אומה ולשון שיקבלו את התורה וכשבא לבני עשו שאלו מה כתיב בה אמר לא תרצח אמרו א"ה לא בעינא כו' אבל ישראל קבלו התורה ברצון, והקשה כ"ק אדמו"ר זצ"ל דילמא מש"ה קבלו ישראל את תוה"ק מפני שאין בתוה"ק נגד טבעם לכן קבלו אותה ואהכ"נ אלו היה שם דבר המתנגד לטבע ישראל לא היו מקבלין והשיב ז"ל דלכן צוה הקב"ה קודם קבלת התורה מצות הגבלה להגביל את ההר סביב לבל יהרסו לעלות ומטבע של ישראל לחקור אחר כל דבר ושרשו ולהתבונן בכל דבר כמה שאפשר ובזה שצוה להם הקב"ה מצות הגבלה ונתן תחומין לכל אחד ואחד היכן מקום עמידתן בזה צוה להם דבר שהוא נגד טבעם של ישראל ואעפ"כ אמרו נעשה ונשמע וזה שבחו של ישראל, עכל"ק ודפח"ח עיי"ש.
ובאמת נראה דזה יסוד של כל התורה להגביל את שכל כל אדם לבל להרוס לעלות אל ה' יותר מכפי הראוי לו עפ"י התורה והמצוה וזה נכלל במשמעות דנעשה ונשמע דנשמע הוא לשון הבנה שקבלו על עצמם ישראל במ"ת שלא ירצו להבין יותר רק מה שישפיע להם ע"י המצות והתוה"ק. והנה נשים הגביל להם הקב"ה עוד ביתר שאת ויתר עוז שאמרו חז"ל אסור ללמד את בתו תורה והיינו שכל עיקרן של עשיית נשים הוא לסייע בעניני עוה"ז כדי שיוכלו בעליהן ובניהן לבוא לדרכי התורה והיראה כמ"ש המפ' בקרא דאעשה לו עזר כנגדו דבזה הנשים הם עזר לבעליהן במה שהן כנגדו דהבעל עיקר תכלית שלו ללמוד תורה ולעשות מצוות ואשה נבראת לשמש את בעלה ולגדל את בניה דמה"ט פטורה ממ"ע שהז"ג כמ"ש אבודרהם ולכאורה אינו מובן הא בעלה ג"כ משועבד למקום ושיעבוד זה קודם, ולפענ"ד יותר קשה שהרי בכמה דברים אמרינן אני ואתה חייבין בכבודו והכ"נ כן, ולהנ"ל אתי שפיר דזה תכלית הנשים שלא ללמוד תורה אלא לעשות רצון בעלה ולגדל את בניה לת"ת ובזה אתיין לחיי עוה"ב ולכן אם המצוה מבטלת אותה מעבודת בעלה פטורה היא ממצוה כזו כן כשבאת רות להתגייר אמרה לה נעמי היסוד הראשי אסר לן תחומין היינו דאצלינו הוגבל שכל האדם ויש בזה גבולין מיוחדים לאנשים ונשים כהנים לוים וישראלים והשיבה רות דאינה רוצה להיות בעלת מעלה יותר מנעמי עיי"ש. ובאמת כי זה הוא במדינתנו אשר נאבדו הגבולים, כל אחד רוצה ליכנס בגבול חבירו ויש לנו לחזור לדרך התורה, ולא לתלות בדברים אחרים, וכ"ש לאותן שח"ו תולין עצמן בערכאות העכו"ם שהוא באמת חששא דר' משרשיא והגם שאמרו דרב משרשיא בדותא הוא אינו משום דמותר לתלות ואדרבה חמור מינה אמרו דאסור אפילו דאורייתא אבל הא ודאי איכא איסור בדבר לתלות עצמה בערכאות העכו"ם ובשופטיהם ובעונ"ה כל אחת שנתנה עיניה במה שאינה שלה מיד הולכת ותולה עצמה ח"ו בהם שיסייעו לה להתגרש מבעלה ופשוט דהוא איסור חמור והעושה כן הו"ל גט מעושה ומרבה ח"ו ממזרים בישראל. והשי"ת שמו ששמו שלום ישפות עלינו ועל כל משפחות ישראל שלום ויערה כח טהרה עליהם מעתה ועד עולם ד' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.
ובזה הנני ידידכם המשתתף בצערן של ישראל ומצפה לטובתן ולישועת ה' כהרף עין בלב ונפש
מנשה הקטן
סימן שי
אנשים שמעגנים נשותיהם ונשים טוענות לכוף את בעליהם ליתן גט
כ"ה אדר התש"מ בנ"י יצו"א.
מע"כ ידידי הרה"ג כו' כו' כו' תלמידי הכולל דישיבה הקדושה ... שליט"א.
אחדשכה"ט וכת"ה בידידות נאמנה.
בדבר בקשתכם על מה שראיתם בעתונים חרדים שיצאו בקול רעש גדול אדיר וחזק משמיעים קולות ברחובות קריתינו, אודות אנשים פושעים ומורדים שחטאו בנפשותם ובנפש נשותיהם שמרדו בהם ומעגנין אותם על אשר מסרבין לתת להם גט פטורין ואיגרת שבוקין ומבקשים ממון הרבה עבור נתינת הגט ומה תעשה אחותינו המדובר בה שאין לה לשלם להפושע המסרב עפרות זהב, ולכן יצא עורך דין אחד ידוע שיודע ומרגיש בצערם של הני עגונות חיות ומרחם עליהם והולך עמהם בערכאות שלהם ומצא מין את מינו שופט אפיקורוס ומין, שצוה לאנס את בעליהם ליתן להם גט ואמר שהוא מותר ומצוה עפ"י התורה להתיר נשים ולהצילם מלהיות עגונות חיות, וגם הרבה מהרבנים דעתם שהצדק אתו ושצריך לרדוף האנשים האלה עד חרמה ולהחרים אותם ולהבדילם מבין הקהל אנשים החרדים לדבר ה' ולא לצרפם למנין עשרה ולא לשום דבר שבקדושה ולא ליתן להם עליות וכיוצא בהם עד שיתרצו ויתנו גט לנשותיהם, וגם נשמעים טענות ממקצת רבנים מתחדשים ובעלי בתים אמאי לא נוכל לכוף אותם אנשים המורדים לגרש את נשותיהם באיזה אופן או שתתגרש בעל כרחם כי אי אפשר במאה העשרים להיות האשה אגודה ואסורה תחת בעלה ולעגנה כמו שהיתה לפני שלשת אלפים שנה שהאשה היתה משועבדת לבעלה כשפחה אבל בזמן הזה שזכו לשויון עם האנשים צריך להיות ששתיהם יוכלו לגרש זה את זה בשוה ולא שיהא בידו לגרש או שלא לגרש אלא האשה תוכל לגרש את בעלה כמו האיש את אשתו ולפי שיש ביניכם בזה מיימינים ומשמאילים הוחלט ביניכם לשלוח לי לחוות דעתי העני' בזה.
וראשונה אגיד, כי העוולה הכי גדולה בזה כי דברים אלו מפלפלים בעתונים ונכנס ביד בני אדם המבקשים פרסומת (העדליינס בלע"ז) וממילא אין מבקשים האמת רק מי שיכול לומר סענסאציע הכי גדולה הרי היא נכנסת בעתון ואח"כ עפ"י זה דנין העולם ועושין התורה ח"ו פלסתר זה סותר וזה בונה על חשבון התורה ח"ו ודבר זה נמסר למורי הוראה גדולי התורה ועליהם מוטל האחריות והחוב לעיין בהני דברים אם לרחק או לקרב בהצנע לכת ולסדר הענינים כפי הצריך אם יש בזה איזה תיקון הצריך כאשר דבר זה היה מעולם בשעה הצריכה לכך התאספו גדולי ישראל באסיפה או ע"י מכתבי קודש שהריצו ביניהם יצא הדבר לאור עולם ועשו תקנות לטובת הציבור כפי הנראה להם לפי המקום וההצטרכות תקנו הכל עפ"י יסודי התורה והקבלה האמיתית שהיה להם מקובל על אדני פז דור אחר דור בקבלה ומסורה מסיני ע"י רבן של ישראל שעלה למרום והוריד לנו תורת ה' תמימה משיבת נפש דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, כי ח"ו אין לנו כח ואפילו יאספו כל אסיפות שבעולם עם כל הגדולים ותלמידיהם וחכמיהם אין אנו יכולים לשנות ח"ו אפילו קוצו של יו"ד ממה שניתן לנו מסיני כי אין התורה שלנו מעשה ידי אדם אלא מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות והכתב אשר כתב וחתם המלך אין להשיב, אלא שברוב רחמיו וחסדיו לעמו ישראל אשר בחר בנו מכל העמים נתן לנו את תורתו וצוה על ידי נביאו נאמן ביתו משה רבינו ע"ה לתקן תקנות ולעשות משמרת למשמרת ככל אשר יורו לנו חכמי ישראל בכל דור ודור לפי ראות עיניהם כדי לקיים תורת ה' תמימה ולעשות סייגים וגדרים לטובת בני אדם לכלל והפרט ולהסיר מכשול מהם ולהעניש למי שמעוול לחבירו הן בגוף הן בממון ולתקן תקנות בעניני אישות למען השלום וידורו באהבה ואחוה ושלום וריעות, וכל מי שלא ישמע להם הרשות בידם לעונשם בין האיש ובין האשה עד שיצייתו לדין תורה או שיתפרדו זה מזה (אם א"א לפשרם) ע"י גט פטורין. ולכן ומהאי טעמא תקנו בשעת קידושין שהחתן המקדש אומר לאשתו המתקדשת לו הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל רצה לומר שהוא מקדשה דוקא על תנאי ועל מנת כן קידשה שיתנהלו שניהם כדת משה וישראל עיין תוס' כתובות דף כ' וגיטין ל"ג ברש"י ד"ה אדעתא דרבנן מקדש ובתוס' שם ד"ה כל דמקדש.
ואחר הקדמה קצרה זו אהובי ידידי שוחרי התורה אוהבי האמת, דעו כי אין אלו הדברים הנאמרים בעתונים ועוד אלא פטפוטי דברים לכסות על המעשי תעתועים של הני אנשי רשע, ואנשים הללו עם העו"ד שלהם של שוא הם של תוהו הם, רוצים לכפור באלקי ישראל ובתורת ה' (עין שלהי ברכות) ולהתנהג בחוקות העכו"ם להפוך דברי אלקים חיים ולבנות במות לעצמם עפ"י נימוסיהם של "וואומענס ליג" הידוע, ומשפטיהם וערכאותיהם להרס ולא לבנות לעקור ולא לנטוע בתי ישראל ומשפחותיהם בתירוצים ואמתלאות שונות עושים מעשה זמרי וכל מיני נבלות עד למסירות ממש בממון וגוף ישראל לגוים בבתי משפט שלהם וב-IRS ועוד כל מיני נגישות, ומבקשים שכר כפנחס תחת המסוה של קנאות שמקנאין קנאת ה' צב-אות. ואפרש שיחתי.
נתיב א
וראשונה נניח ב' יסודות.
א) יש לנו לדעת שגט מעושה ע"י עכו"ם פסול ובגמ' גיטין (פ"ח ע"ב) גט מעושה בישראל כשר ובעו"כ פסול ואמר ר"נ אמר שמואל גט המעושה בישראל כדין כשר שלא כדין פסול ופוסל ובעו"כ כדין פסול ופוסל שלא כדין אפילו ריח הגט אין בו ופריך ממ"נ אי עו"כ בני עשויי נינהו איתכשורי נמי ליתשרי אי לאו בני עישויי נינהו מיפסל לא ליפסל ואמר רב משרשיא דבר תורה גט מעושה בעו"כ כשר ומה טעם אמרו פסול שלא תהא כל אחת ואחת הולכת ותולה עצמה בעו"כ שוכרת עו"כ אנס לכוף בעלה לגרשה ובאה עליו בעקיפין, ופריך דשלא כדין ליפסול עכ"פ ומשני משום דמיחלף ודעו"כ שלא כדין אפילו מה"ת פסול ודרב משרשיא בדותא הוא, עיי"ש.
והרמב"ם פ"ב מהל' גירושין ובשו"ע א"ע סימן קל"ד ס"ח, אנסוהו עו"כ לגרש אם הוא חייב לגרשה מן הדין פסול ואעפ"כ פוסל מן הכהונה ואם לא היה חייב לגרשה מן הדין אפילו ריח גט אין בה ולא נפסלה מן הכהונה. הג"ה ואפילו קיבל מעות על נתינת הגט לא אמרינן זה נתרצה ע"כ. ובשו"ת הרדב"ז ח"ה סימן ב' אלפים צ"ה כתב, דאפילו אם לא היו מכין אותו העכו"ם רק היה איום בלבד בדבר שיש בידו לעשותו נקרא אונס וסיים שם על עובדא דידיה שהיה בענין שופט שאנס וז"ל, כללא דמילתא כל זמן שאנשי השופט שם אע"פ שיאמר רוצה אני כמה פעמים הוי גט מעושה ואם אחר שהלכו אנשי השופט ונסתלק האונס שאלוהו אם תרצה לגרש ואמר רוצה אני הגט כשר והקולר תלוי בצואר החכם המסדר הגט כי הוא יודע אם נסתלק האונס או לא ויחוש לעצמו ועדיין לבי מהסס בגט זה כיון שגילה דעתו בתחלה בעת שהיו אנשי השופט כששאלוהו הדיין אם הוא נותן הגט מרצונו והשיב ברצוני או שלא ברצוני אין לך מודעא גדולה מזו ואפילו שלא נתברר האונס שתלה בו מודעתו כו' הלכך בנ"ד כיון שבתחלה היה אונס וגילה דעתו שאמר ברצוני או שלא ברצוני אע"פ שהלכו משם אנשי השופט ואמר אח"כ מרצוני יש לחוש אם לא שיברר אצל מסדר הגט שאנשי השופט לא איימו עליו ולא אנסוהו כלל שאפילו אמר מתחלה מרצוני או שלא מרצוני שלא מחמת צד אונס, הגט כשר, עכ"ל הובא בפת"ש א"ע הנ"ל. והגם כי יש להאריך אמנם היות כי הוא הלכה פסוקה דגט מעושה ע"י עכו"ם פסול אין לן להאריך בדבר המבואר וא"כ אין לך עישוי גדול מזה ממי ששולחין לו הזמנה (סאמאנס בלע"ז) מבית המשפט ערכאות שלהם והשופט דן עליו ומאיים ומעניש כרצונו שהגט פסול הוא מה"ת אם יתן גט מחמת אונס השופט הנ"ל.
נתיב ב
שנית, שהגם שגט מעושה פסול הוא בעו"כ ובישראל כשר ואפ"ה בדורות אחרונים פסקו רבותינו הצדיקים שהמעשה לגיטין חוששין לספק ממזרות ובפרט בדורות אשר בעונותינו הרבים בנות ישראל פרוצות, עיין שו"ת הרא"ש כלל מ"ג סימן ו' תשובה אע"פ שרבינו משה ז"ל כתב דכי אמרה מאיס עלי שכופין אותו להוציא ר"ת ור"י חולקין עליו וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא למה נכניס ראשינו בין ההרים הגדולים ולעשות גט מעושה שלא כדין ולהתיר אשת איש ועוד כי בעונותינו בנות ישראל הן פרוצות בזמן הזה ואיכא למיחש שמא נתנה עיניה באחר וכל המעשה בטענה זו מרבה ממזרים בישראל וכו', והביאה הב"י א"ע סימן קנ"ד ועיין שו"ע שם ובלבוש א"ע סימן קנ"ד סכ"א כתב וי"א שכל מי שנאמר בו בפירוש בתלמוד כופין פירושו אפילו בשוטים אבל בכל מקום שלא נאמר בפירוש כופין אלא יוציא בלבד אין כופין בשוטים אלא אומרים לו חכמים חייבוך להוציא ואם לא הוציא מותר לקרותו עבריין אבל אין מנדין אותו וכו'. וכתבו גדולי האחרונים שלא ראו מימיהם ולא שמעו מכמה דורות בי"ד שנזקקין לכוף להוציא אשה ששהתה עם בעלה עשר שנים ולא ילדה וכן לא ראוי וכו' מפני שראו שאם היו נזקקין לכגון זה היו מרבים מריבות וקטטות בישראל ולכך הוצרכו חכמי הדורות הראשונים להעלים עיניהם ק"ו אנן יתמי דיתמי שנעצים עינינו למען לא ירבו המחלוקות בישראל ולא יאמרו גט מעושה הוא זה ויוציאו לעז על הגיטין ועל הבנים וכו' עיי"ש, וכ"ש בדורנו אנו אשר אין לו דמיון עם הפריצות של זמנם כאשר אי"ה נברר עוד בסמוך מזה.
נתיב ג
והאמנם ודאי שדאגו חכמינו ז"ל בכל דור ודור עבור שלימות המשפחה, ואמרה תורה ומצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ושלחה מביתו ויצאה והיתה לאיש אחר, ונחלקו ב"ש וב"ה (גיטין צ' ע"א) ב"ש אומרים לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר שנאמר כי ימצא בה ערות דבר וב"ה אומרים או ערוה או דבר ר"ע אומר וכו' וקיי"ל כב"ה ואפ"ה סיימו שם (מלאכי ב') כי שנא שלח ר' יהודה אומר אם שנאתה שלח ר' יוחנן אומר שנאוי המשלח ולא פליגי הא בזיווג ראשון הא בזיווג שני דאמר ר' אלעזר כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות ופירש"י דאפילו לב"ה שנוי הוא המשלח לפני המקום ונהי דלא כייפינן ליה שלא להוציא מיהו שנוי הוא ודרשו לה דכתיב וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה וגו' ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדת בה והיא חברתך ואשת בריתך ופירש"י זוג ראשון אשת נעורים ובה משתעי קרא כדכתיב בתריה אשת נעוריך וכתיב ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגוד, וכן איפסק בשו"ע א"ע סימן קי"ט ס"ג שלא יגרש אשתו ראשונה אא"כ מצא בה ערות דבר ובלאו הכי מזבח מוריד עליו דמעות, וכתב בכנה"ג בשם הרא"ם דאשה שהיא מאוסה ביותר ומאיסה ליה אפ"ה אין לו לגרשה בזווג ראשון ובאשתו שניה אם שנאה ישלחנה וכן אשה רעה בדעותיה ושאינה צנועה מצוה לגרשה.
וכשנתמעטו הלבבות בדורות הבאים ורבו אינשי דלא מעלי ועל לא דבר גירשו נשותיהם עמדו חז"ל ותקנו כתובה לאשה הרוצה לגרשה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, ועוד תקן רבינו גרשום מאוה"ג ובני דורו שאל יגרש אדם אשה בע"כ ועוד תקן שלא ישא אדם אשה על אשתו והטילו חרם על העובר על זה והדבר מפורסם לכל והכל תקנו לטובת המשפחה וטובת האשה עפ"י רוב, וזה הי' אפילו בשעה שהעכו"ם החזיקו נשותיהם כשבויות חרב ואמרו ז"ל המכבדה יותר מגופו ואסור להכותה ולבזותה ועולה עמו ואין יורדת עמו וחייב במזונותיה עיין א"ע (סימן ס"ט) כשנושא אדם אשה מתחייב לה בעשרה דברים וזכה בה בארבעה דברים, וי"א דחייב להשכיר את עצמו כפועל ולזון את אשתו (טור בשם רבינו אלי' ומהר"ם בשם רבותינו שבצרפת) ועוד כמה תקנות שתקנו חז"ל לטובת שלימות המשפחה ושלומה עיי"ש. ובאדם המורד על אשתו תקנו חז"ל מתחלה להוסיף על כתובתה כל זמן שתרצה היא לישב תחתיו ואם היא אינה רוצה להשאר תחתיו כך כופין אותו להוציא מיד וליתן כתובתה. עיין כתובות ע"ז ואלו שכופין להוציא. ובשו"ע א"ע סימן קנ"ד וז"ל הלבוש ס"א שם, הרבה חשו חכמים לתקנת בנות ישראל שלא יהיו יושבות תחת בעליהן וליבעל לשנוי לה בע"כ כשבוי' ועוד לפעמים תיפוק מיניה חורבה שתצא לתרבות רעה כשתראה שלא תוכל ליפטר מבעלה לפיכך אמרו ואלו שכופין אותם בשוטים להוציא וליתן כתובה וכו' עיי"ש.
נתיב ד
ברם, כמו כן נתנה תורה ותקנו חז"ל חיובים על האשה לטובתה ולטובת חיי המשפחה, והם הני ד' דברים שזכרנו לעיל שנתחייבה בשעת קידושין וכן היא שמרדה על בעלה כגון שמנעתו מתשמיש או שאינה רוצה לטבול כדי שלא ישמש עמה כמבואר בא"ע סימן ע"ז, וכשרבו הפרוצות משנה ראשונה אמרה האומרת טמאה אני לך יוציא ומשנה אחרונה אמרו כדי שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה תביא ראיה לדבריה ואם לא הביאה ראיה אין צריך להוציאה ועיין תוס' נדרים צ' ע"ב שם שדחקו האיך התירו לה איסור דשויה נפשה חתיכה דאיסורא ועיין ר"ן שם והטעם כי אמרינן אפקעינהו רבנן לקידושין כי יש כח ביד חכמים לעקור דבוריה בסברא גדולה כזו כדי שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר, ומטעם זה אומרים בשעת קידושין כדת משה וישראל כלומר להיות הקידושין חלין כדת תורה ושהנהיגו חכמי ישראל והם קבעו אופני הקידושין ואופני הגירושין שנאמרו לנו במתן התורה שנאמר כי יקח איש אשה והם אמרו שיפקיעו על ידי גט כזה ולא באופן אחר (עיין רש"י גיטין ל"ג ע"א ד"ה אדעתא דרבנן מקדש).
נתיב ה
והנה בזמן האחרון ראה ראינו חזיון נורא והשקפה מסולפת ומעוקמת בבלבול הדעת ועירבוב המוחות, בשעת קידושין מקבלין עליהם כדת משה וישראל ועוד חומרות נוספות ובכל זאת לאחר החתונה מתחילין לנהוג כל אחד לפי רצונו ודעתו עפ"י מנהגי הזמן והמאדע בלי להתחשב בחיובי התורה ודת משה שמוטל עליהם מתנאי הנישואין קצתם מבלתי ידיעה מההתחייבות שלהם ואחרים במזיד מפני רוע הלב ומדתם, ועוד אחרים מפני שמתערבין ההורים, ועל פי רוב מפני התורה החדשה שיצאה מבטן המשכילים הנקרא "וואמענס ליג" בלע"ז, אשר רעיון זה קבל כבר שרשים ועקרים וענפים גם בכרם ישראל ונקרא "וואמענס ליג החרדי" שרוצות להתדמות לאנשים וממילא להשתלט עליהם וזה גורם קטטות בבית, כי עדים אנחנו מהחיים אצל העכו"ם והחפשים אשר מתנהגים בדרך זו אשר לפי עדותם אחד מג' נישואין מתגרשין לפי שהדרך הזה הביא משבר גמור בחיי המשפחה, וכבר כתב הראב"ד בהקדמתו לספר בעלי הנפש דלכן ברא הקב"ה את האדם יחידי ואח"כ לקח אחת מצלעותיו ובנה ממנה את האשה והביאה אל האדם להיות לו לאשה ולהיות לעזר ולסעדו
ולמסעדו מפני שהיא נחשבת עליו כאחד מאיבריו אשר נבראו לשימושו.
וז"ל הרב אברהם בן דוד ז"ל: כל מעשה הא-ל אשר עשה בחכמה ובתבונה ובדעת עשה את הכל ואומר אני בקלות שכלי כי לטובת האדם ולהנאתו בראו אחד, שאלו נבראו זכר ונקבה מן האדמה כשאר כל הנבראים היתה האשה אצל האדם כבהמה הנקבה אצל הזכר שאינה מקבלת עליה שולטנות הזכר ולא עומדת אצלו לשמשו אף כי זה חוטף מלפני זה וזה מלפני זה וזה בועט בזה וזו בזה ואיש לדרכו יפנה, וגם אינם מיוחדים זה לזה לפי שבתחלה נבראו זה בפני עצמו וזה בפני עצמה ולכן ראה הבורא צורך האדם והנאותיו וברא אותו יחידי ולקח אחת מצלעותיו ובנה ממנה את האשה והביא אל האדם להיות לו לאשה ולהיות לו לעזר ולסעדו ולמסעדו מפני שהיא נחשבת אליו כאחד מאיבריו אשר נבראו לשמשו וכי יהיה מושל עליה כמושלו על אחד מאיבריו כי תהיה משתוקקת אליו כאחד מאיבריו משתוקקים להנאות גופו וזש"ה ולאדם לא מצא עזר כנגדו ר"ל אלו ברא את האדם כענין יצירת הבהמה לא מצא עזר כנגדו ואמר לא טוב היות האדם לבדו כלומר כמו הבהמה שאינה מתייחדת אל הזכר ולכן אעשה לו עזר כנגדו שתהיה עומדת אצלו תמיד אך טוב שיהיה האדם מתאחד עם האשה כי הבהמות הם מתבודדות ואין הנקבות מיוחדות לזכרים ולכן אעשה לו עזר כנגדו כלומר אבראנו בענין שיהיה לו עזר ממנה שתהא מיוחדת לו, וזהו כנגדו לומר שתעמוד אצלו יום ולילה ולכך הזכיר יצירת הבהמה וחיה אצל בריאת האשה לומר שאלו נבראת האשה לאדם כענין יצירת הבהמה והחיה לא היה לאדם עזר מן האשה ע"כ בראה הבורא מגוף האדם ועל זה אמר האדם בראותו אותה וידע כי ממנו נלקחה אמר ע"כ יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, כלומר ראויה זו שתהא מיוחדת לאדם, והאדם מיוחד אליה, וע"כ ראוי האדם לאהוב אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו ולרחם עליה ולשמרה כאשר ישמור אדם אחד מאבריו וכן היא חייבת לעבדו ולאהוב אותו כנפשה כי ממנו נלקחה וע"כ צוה הבורא את האדם על אשתו וכו', עיי"ש דברים נפלאים כנתינתן מסיני מפי מרנא חכם עדיף מנביא רבינו הגדול הראב"ד ז"ל.
ומבואר מדברי רבינו הגדול הראב"ד ז"ל דמעיקר הבריאה רצה הקב"ה לזכות את האדם לחיים טובים לשניהם ולכן ברא אותם כאחד ואח"כ הוציא ממנו את האשה להיותה חלק ממנו וכן גזרה חכמתו בתורתו הקדושה ומי יוכל לעמוד על גודל מעשיו ונפלאותיו ולהגיע אל תכלית חכמת מעשיו ובתורה הכתיב ואליך תשוקתו והוא ימשול בך ומיהו למען ידע האדם כי יש לו בורא המושל עליו שם לו חק ומשפט בהתחברו אל האשה אשר נתן עמו לעזרו כל ימי הבלו כאשר שם חקיו על כל מתנות האדם שנתן לו, נתן לו שדה צוה עליו לבל יחרוש בו בשור ובחמור ושלא יזרע כלאים ובקצרו לא יכלה פאת שדהו ובעת קצירו השבלים הנושרות מתוך ידו יניח אותם לעני המלקט ובאספו התבואה וישכח עומר בשדה לא ישוב לקחתו ואחר כלותו התבואה ואספו בגורן יפריש תרומה ומעשר ובעת לישו יפריש חלה ובעת אכלו את לחמו יברך את בוראו לפניו ולאחריו וכן בכרמו וזיתו וכן בלבושו מחויב בציצית וכיוצא. בקיצור הקב"ה כל מה שנתן לאדם הראשון במתנה והנחיל לישראל אח"כ שם לו חוקים וגבולים ואין לשנות אותם והכ"נ הגביל הקב"ה חיי משפחה על אופן זה וכל הרוצה לשנות מדרכי התורה והבריאה לא יצליח אלא יהרוג חייו וחיי חבירו ח"ו.
האמנם לאחר שח"ו נתרבו הקטטות לסיבות הנ"ל או לסיבות אחרות במקום לבקש הסיבה בתורה ובשלחן ערוך לראות האם הם מקיימים ויודעים דרכי ה' וההתחייבות אשר קבלו עליהם כדת משה וישראל ולתקן העול והקטטה ע"י בי"ד של ישראל הכשרים ולפשר או לפרד ח"ו (היכי דא"א לפשר) עפ"י התורה ותיקון חז"ל, הם אוחזין מעשי עכו"ם ומיד הולכין בערכאות דרך הגוים, ועפ"י רוב הנשים הם שהולכות לבתי משפטיהם ושולחין הזמנה (סאפינא) לבעל והנשים שהם כשרות וצנועות והולכות בבגדי צניעות ומדקדקות במצוות מיד נעשות ח"ו מוסרות, וע"י העורך דין שלהם מגלות כל מיני מסירות על בעליהן בענין מסחר והברחת מסים וכיוצא בזה, ובטעם שעי"ז יקבלו יותר אללעמאני שהשופט העכו"ם יגזול מן הבעל ולפי שיודעות שעפ"י דין תורה לא מגיע לה כלום עפ"י רוב שהיא היא שמרדה בבעלה ולכן הולכת לבית משפט העכו"ם. ושם ע"י המסירה ובעזרת העו"ד ועוד העומדים להגנת האשה פוסק השופט שמגיע לה כל הדירה (שהוא נגד השו"ע המבואר דהיא נדחית מפני בעלה) וכל הרהיטים והילדים והמעות שיש לו צריך ליתן להחזיק הילדים, בקיצור כל אשר לו מגיע לה ואכתי נשאר חייב על להבא. ואם אינו משלם להם מה שפסק השופט אז מוסרים עליהם שהם עובדים אי לעגאל וכיוצא בו ושגם אבותיהם הם מחפים עליהם ולא משלמים המכס והמסים המגיע (ואני כותב זה מנסיון ועיני ראו ולא זר, ועדיין הסאפינא מונחת, אצלי לברר לכל מי שרוצה, שכתבה אשה אחת שכל יהודי בארא פארק ובוויליאמסבורג אינם משלמים מכס וכל המסחרים שלהם הם על דרך גניבה והברחת המכס, ככה כתבה לבית המשפט ע"י העו"ד ובקש שיעשו אינוועסטיגיישאן מאבי הבעל ויעברו על כל הפנקסים של אבי הבעל אם הוא לא משקר על המכס).
נתיב ו
גם בענין הילדים הערכאות והשופטים של עכו"ם מניחין להם כרצונם, וכאילו הנשים הם בלבד שילדו הילדים ואין להאב שייכות להם כלל, רק שיתנו מעות להחזיקם, ולפעמים כשנותנין להם רשות לראות פעם או פעמיים בחדש לאיזה שעות עפ"י רוב שוב במאה תירוצים א"א לראות הילדים, מפני שאין טוב להם וכיוצא בזה, בקיצור הבעל נעשה שעיר לעזאזל, וכל הזמן שהילדים אצל האשה מלמדת אותם לשנוא את אביהם, וכשהוא בא לראותם כבר אין רוצים לדבר אתו, ובעוד זמן תלך אח"כ לבית המשפט ומביאה מכתב מרופא פסיכיאטאר שלא טוב להילדים "שיראו את אביהם, ומזיק להם לבריאותם", והעו"ד רשע עריץ וחרוץ מסייע בזה, ואז השופט "רואה האמת, ומרחם על הילדים ועל האשה" מה שהבעל הרשע הזה עושה עמהם וחוזר ולוקח כל רשות חזיון לראות הילדים ואין לו לאב מעכשיו רק לשלם להם או שהיא תנשא לאחר והוא יושב ובוכה ומשלם, והנה ככה יש עד למאה ענינים שא"א לברר כ"א.
ואחר שכבר הצליחה בכל זה ולקחה כל מה שהיה לבעל מיום הולדו מה שקבץ ואסף מהבר מצוה והחתונה ומתנות והביזנעס גם מה שקיבל מאביו וכיוצא בו, אבל היא רוצה גט פטורין והבעל אינו רוצה ליתן, אז היא באה בטענה על בעלה הרשע האכזר הגדול הזה שהוא רוצה לעגנה ר"ל, ואז היא נכנסת אצל רב (שעד עכשיו לא רצתה להכירו ולדעתו) ומספרת על העוול הגדול שהיא עם הילדים הם כ"כ בצער והבעל עזב אותם (עפ"י צו השופט העכו"ם) ודרכיה דרכי נועם והאיך זה חרץ משפטה בתורה נגדה ומה פשעה וחטאה של אשה שהתורה עשאה שפחה תחת הרשעים כאלו ולכן אין עצה אחרת אלא לשנות את התורה ח"ו, ומהיום והלאה תוכל האשה לגרש את בעלה בעל כרחו ואם לא ירצה יאסרהו השופט במאסר ויניחו עוד עליו כמה מיני עינויים קשים עד שיגרש או כי ימות הבעל מצרות, ומיתה תתיר אותה. ועיין בגיטין (נ"ח ע"א) אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב ועשקו גבר (מיכה ב') וגו' מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו וכו' ושוליא דנגרא הוה פעם אחת הוצרך רבו ללות א"ל שגר אשתך אצלי ואלונה כו' עמד זה וגרשה והלך זה ונשאה כיון שהגיע זמנו לפרוע ולא היה לזה לפרוע א"ל בא ועשה עמי בחובך והיו הם יושבים ואוכלים ושותים והוא היה עומד ומשקה עליהן והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן ועל אותה שעה נחתם גזר דין עיי"ש.
נתיב ז
והיות כי יש לי ב"ה הרבה נסיון בענין זיווגים, וכבר אמר החכם אין חכם כבעל הנסיון, ואין לך מלמד גדול מן הנסיון בענינים אלו, וגדולה ידיעה וראיית עינים יותר ממאה עדים, ואומר אני שתשעים ותשע או תשעים וחמש אחוז מן הנשים הצועקות היה אפשר לסדר אצלם כל הענינים מערב ועד בקר רק שיקבלו עליהם לעשות כדין תורה ולהקיש ויצאה והיתה מה הוי' בשעת קדושין אמרה כדת משה וישראל כן יעשו ביציאה. ואמת דהרבה והרבה לא היו באין כלל לידי גט, אלא אפילו אותן שמוכרחין לבא לידי גט אם ישמעו לדין תורה לא יהיה שום פרבלעמא בזה, והנה ע"פ רוב הבעל מעכב הגט מפני הילדים ששוללים וגוזלים ממנו לגמרי ועפ"י התורה יודע שמגיע לו חלק ולמשל מבואר בשו"ע דהבנים יותר מבני שש לאביהם עכ"פ, עיין בה"ג כתובות ורמב"ם פכ"א מה"א הי"ג ובהשגות הראב"ד שם ועיין טור א"ע סימן פ"ב ובחו"מ שם ובספרי משנה הלכות כתובות סימן קי"ב וסימן רנ"ה הארכתי בזה בס"ד, ועכ"פ לאחר שש לכו"ע הבן אצל האב והבת אצל האם, וגם כשעדיין אצל האם חייב לחנכו לתורה מה שהחיוב הוא על הבעל ולא האם. גם בעניני הדירה ושאר ענינים יש לו דין מפורש ודינים מסודרים בשו"ע עפ"י תורה"ק, וא"כ אין כאן צעקת גזילה מצד האשה השומעת לד"ת וגם מצד הבעל השומע לד"ת ולכן אין הצעקת עוול על התורה וחכמי ישראל שאינם משנים התורה, וגם הנשים הכשרות שהולכות בדרכי התורה ועושות רצון בעליהן ומתנהגות בדרכי הצניעות אין צועקות עוול אלא שמחות לעשות רצון קונם ולמלא תפקידם ולבנות בתים נאמנים לה' ולתורתו ועליהם נאמר מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה ובזכות נשים אלו הצדקניות נגאלו אבותינו ממצרים, ועוד כמה מעלות טובות למקום עלינו בזכות נשים צדקניות האלו וחכמת אשה בנתה בית ועליהם אמר שלמה אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה וגו' וב"ה לא פחותים הם נשים צדקניות שבדורנו בענין זה מבשאר דורות אשרי חלקם שזכותם וצדקתם עומדת לעד ואם יש לצעוק עול אינו אלא על אותן נשים אשר רוצים ללכת בדרכי ההתחדשות ורוצים לשנות דרכי התורה על דרך עכו"ם ח"ו. ולכן פלא לי על הני עתונים שיצאו ג"כ להיות מסייעים בדברים שח"ו יועיל לעקור עיקר מעיקרי התורה ח"ו. עכ"פ היסוד הראשון בזה ששום אשה או איש לא ילכו לערכאות ח"ו אלא יסדרו הכל אצל רבנים מובהקים עפ"י דתה"ק וינעם להם.
אמנם אם אח"כ ימצאו אנשים אשר באמת המה אנשי רשע ודאי יעשו להם כפי המבואר בתורתנו הקדושה עפ"י פסק בי"ד צדק של שומרי התורה הולכים בדרך אבות (ולא בי"ד של איזה ראבייס ר"ל) אבל לפענ"ד פשוט דזה כמעט לא יצטרכו לזה.
נתיב ח
ובשלהי המכתב הננו בזה רק להעיר קצת בדרך הערה מה שצריך לדעת ומה שקובע בכל דרך החיים חיי המשפחה שיצליחו. כתוב בתורה הגבל את ההר וקדשתו גבולים עשה הקב"ה נשים לבד ואנשים לבד ובני ישראל לבד ואהרן ומשה לבד, ועלית אתה ואהרן, והכהנים והעם אל יהרסו לעלות. הנה בשעת קבלת התורה שכולם שמעו אנכי ה' אלקיך וכולם נתקדשו עד למעלה ומדרגה העליונה ואפי"ה גבולים עשה הקב"ה וכל העובר על הגבול ח"ו בנפשו הוא, וקרח טען כל העדה כולם קדושים כולם שמעו אנכי ה' וכו' והכל שוין הם ומדוע תתנשאו על קהל ה' אבל רבינו משה קבע תחומין מפי הקב"ה שאין כולם שוין ולא יהיה כעם ככהן, ואפילו בכה"ג כה"ג כהן הדיוט, סגן כה"ג, מלך, שר צבא, ראש סנהדרין, בישראל, כהן לוי, ישראל, מעלת ומדרגת כהן גבוה מלוי ומעלת וקדושת הלוי גבוה מישראל, ובישראל אם ירצה להיות כהן הרי ענשו מבואר בקרח ועדתו שא"א לשנות מה שכבר עשהו וכמ"ש גם אני רוצה בכך אבל בקר ויודע ה' את אשר לו. ומה שטוענין הרשעים דעמאקראטיע והכל נולדין שוה, זה כפירה גמורה בתורתנו הקדושה ושקר מוחלט, ויעקב כבר מבטן ומלידה היה צדיק ועשו רשע והגם דבגמרא נדה ואלו צדיק ורשע לא קאמר מ"מ אמרו ז"ל לעולם ידבק אדם בטובים שהרי אהרן שנשא אלישבע בת עמינדב יצאו ממנו כהנים גדולים ומשה שנשא בת יתרו יצא ממנו גרשון. ואינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע ביצחק ורבקה, ור' אלעזר בן עזרי' כשמינוהו נשיא ולא ר"ע שאין לו זכות אבות ועיין ר"נ גאון שם ברכות הנ"ל בכה ר"ע לא מפני שיודע יותר תורה ממנו אלא שאין לו זכות אבות. ויש להאריך בזה הרבה.
ובגמרא יבמות (מ"ז ע"ב) אמרה לה (נעמי לרות) אסור לן תחום שבת באשר תלכי אלך עכ"ל. ותמהו המפרשים למה אמרה לה דוקא תחום שבת ועיין מהרש"א בח"א דהוא קלות שבשבת דאינו אלא בלאו ותמה בכ"ח אמאי לא אמרה לה לאו דמחמר. וכתב לפמ"ש בשם מרנא כ"ק אדמו"ר הגאון הקדוש זצוקלה"ה מגור שאמר לפרש המדרש על קרא דזרח מהר שעיר והופיע מהר פארן שהחזיר הקב"ה על כל אומה ולשון שיקבלו את התורה וכשבא לבני עשו שאלו מה כתיב בה אמר לא תרצח אמרו א"ה לא בעינא כו' אבל ישראל קבלו התורה ברצון, והקשה כ"ק אדמו"ר זצ"ל דילמא מש"ה קבלו ישראל את תוה"ק מפני שאין בתוה"ק נגד טבעם לכן קבלו אותה ואהכ"נ אלו היה שם דבר המתנגד לטבע ישראל לא היו מקבלין והשיב ז"ל דלכן צוה הקב"ה קודם קבלת התורה מצות הגבלה להגביל את ההר סביב לבל יהרסו לעלות ומטבע של ישראל לחקור אחר כל דבר ושרשו ולהתבונן בכל דבר כמה שאפשר ובזה שצוה להם הקב"ה מצות הגבלה ונתן תחומין לכל אחד ואחד היכן מקום עמידתן בזה צוה להם דבר שהוא נגד טבעם של ישראל ואעפ"כ אמרו נעשה ונשמע וזה שבחו של ישראל, עכל"ק ודפח"ח עיי"ש.
ובאמת נראה דזה יסוד של כל התורה להגביל את שכל כל אדם לבל להרוס לעלות אל ה' יותר מכפי הראוי לו עפ"י התורה והמצוה וזה נכלל במשמעות דנעשה ונשמע דנשמע הוא לשון הבנה שקבלו על עצמם ישראל במ"ת שלא ירצו להבין יותר רק מה שישפיע להם ע"י המצות והתוה"ק. והנה נשים הגביל להם הקב"ה עוד ביתר שאת ויתר עוז שאמרו חז"ל אסור ללמד את בתו תורה והיינו שכל עיקרן של עשיית נשים הוא לסייע בעניני עוה"ז כדי שיוכלו בעליהן ובניהן לבוא לדרכי התורה והיראה כמ"ש המפ' בקרא דאעשה לו עזר כנגדו דבזה הנשים הם עזר לבעליהן במה שהן כנגדו דהבעל עיקר תכלית שלו ללמוד תורה ולעשות מצוות ואשה נבראת לשמש את בעלה ולגדל את בניה דמה"ט פטורה ממ"ע שהז"ג כמ"ש אבודרהם ולכאורה אינו מובן הא בעלה ג"כ משועבד למקום ושיעבוד זה קודם, ולפענ"ד יותר קשה שהרי בכמה דברים אמרינן אני ואתה חייבין בכבודו והכ"נ כן, ולהנ"ל אתי שפיר דזה תכלית הנשים שלא ללמוד תורה אלא לעשות רצון בעלה ולגדל את בניה לת"ת ובזה אתיין לחיי עוה"ב ולכן אם המצוה מבטלת אותה מעבודת בעלה פטורה היא ממצוה כזו כן כשבאת רות להתגייר אמרה לה נעמי היסוד הראשי אסר לן תחומין היינו דאצלינו הוגבל שכל האדם ויש בזה גבולין מיוחדים לאנשים ונשים כהנים לוים וישראלים והשיבה רות דאינה רוצה להיות בעלת מעלה יותר מנעמי עיי"ש. ובאמת כי זה הוא במדינתנו אשר נאבדו הגבולים, כל אחד רוצה ליכנס בגבול חבירו ויש לנו לחזור לדרך התורה, ולא לתלות בדברים אחרים, וכ"ש לאותן שח"ו תולין עצמן בערכאות העכו"ם שהוא באמת חששא דר' משרשיא והגם שאמרו דרב משרשיא בדותא הוא אינו משום דמותר לתלות ואדרבה חמור מינה אמרו דאסור אפילו דאורייתא אבל הא ודאי איכא איסור בדבר לתלות עצמה בערכאות העכו"ם ובשופטיהם ובעונ"ה כל אחת שנתנה עיניה במה שאינה שלה מיד הולכת ותולה עצמה ח"ו בהם שיסייעו לה להתגרש מבעלה ופשוט דהוא איסור חמור והעושה כן הו"ל גט מעושה ומרבה ח"ו ממזרים בישראל. והשי"ת שמו ששמו שלום ישפות עלינו ועל כל משפחות ישראל שלום ויערה כח טהרה עליהם מעתה ועד עולם ד' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.
ובזה הנני ידידכם המשתתף בצערן של ישראל ומצפה לטובתן ולישועת ה' כהרף עין בלב ונפש
מנשה הקטן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה