יש לנו מצוה בתורה לאהוב את ה' ויש מצוה לאהוב את ישראל. אדמו"ר הזקן עצמו, הנכד הרוחני של הבעל שם טוב, ענה לשאלה מה גדול יותר – אהבת ה' או אהבת ישראל – שאהבת ישראל גדולה יותר, משום שתכלית האהבה היא לאהוב את מה שהאהוב אוהב. אם אני אוהב אותך אבל לא את מה שאתה אוהב האהבה היא סופית – יש משהו בך שאני אוהב. אבל אם האהבה אליך מתפשטת לכל מה שאתה אוהב היא אהבה עצמית אליך. כך הסביר אדמו"ר הזקן שלאהוב יהודים היינו התפשטות אהבת ה', לאהוב מה שהאהוב אוהב, שהרי כתוב "אהבתי אתכם אמר הוי'". הווארט שלאהוב יהודי היינו אהבת מה שה' אוהב הוא לכאורה 'חאפ' חב"די. אבל הבעל שם טוב אמר – גם פתגם מפורסם, גם בחב"ד – שאם תקח יהודי ותסחט אותו עד הטפה האחרונה, בסוף תצא טפה פשוטה של אהבת ישראל. זה לא הסבר אינטלקטואלי, אלא אמירה פשוטה שהתמצית של יהודי היא לאהוב יהודי אחר (וממילא הטעם הנ"ל שנתן אדמו"ר הזקן הוא לא מצד השכל גרידא אלא שהוא עצמי לגמרי, לא שאני מתבונן שלאהוב יהודי הוא לאהוב מה שהאהוב, הקב"ה, אוהב, אלא שנקודת התמצית שלי, עצם עצמותי, לאהוב ישראל, היא בעצם אהבת ה' במדרגה הכי נעלית, לאהוב, בטבע ללא כל התבוננות שכלית, מה שהאהוב אוהב. והוא בסוד מה שאדמו"ר הזקן הוא פנימיות מוחא סתימאה, פנימיות "טעם כמוס לרצון", וכמו שיתבאר). זו אהבה נקיה.
[הרב יצחק גינזבורג]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה