ד"ר טוביה פרשל
(אחרי מיטתו)
“אבן פסיפס יצד, זה תלמיד ששנה מדרש והלכות ואגדות ותוספתות. כשתלמיד חכם נכנס אצלו, שואלו במדרש – אומר לו, בהלכות – אומר לו, בתוספתות – אומר לו, באגדות – אומר לו. וזו היא אבן פסיפס שיש לה ארבע פיות מד’ רוחותיה”.
(אבות דרבי נתן, פרק כח)
תלמידי חכמים אמיתיים הרבה פיות להם לדבר בדברי תורה, אך אין להם פה לדבר בשבח עצמם, להודיע טיבם לבריות.
הרב דובעריש צוקערמאן ז”ל התהלך בקרבנו, אך רק מעטים ידעו מה גדול היה כוחו בתורה. צנוע היה האיש. נחבא אל הכלים.
שח לי רבי יהודה רובינשטיין, שאר בשרו ומידידיו הקרובים ביותר של הנפטר זצ”ל. לפני שלושים ושתים שנה שבת אצלו בבופאלו. היה זה זמן קצר אחרי שרבי בעריש הגיע לשם אחרי תקופה של טלטולים מיגעים בהם לא היה פנוי ללימוד. אמר לו רבי בעריש: הרי אנשים אחים אנחנו ובעיניך לא ייראה הדבר כיוהרא, אך פשוט רוצה אני להווכח אם זכרוני עדיין משמשני. נא שאל אותי בתוס’ בסדר קדשים. הוציא רבי יהודה רובינשטיין מסכתות מסדר קדשים. שאל סברא בתוספות כאן, תירוץ וענין בתוספות שם. זה מעיין ושואל – והלה משיב מן הזכרון.
הוא נולד לפני שבעים ושתים שנה בהובניב בגליציה. בן משפחה מיוחסת היה. צאצא רבנים ונגידים. אביו ר’ אהרן תלמיד חכם גדול היה. טרוד היה בעסקים, אך כל שעה פנויה היה קובע ללימוד. בחדשים האחרונים לחייו היה לומד מסכת קידושין. כהרגיש שבאה שעתו לצאת מזה העולם, קרא לבנו ואמר: אתה יודע הדף בגמרא שאני עומד בו, מבקש אני ממך, אם אין הדבר לטורח עליך, לסיים את המסכת.
צעיר לימים התבלט רבי בעריש זצ”ל בכשרונותיו ובהתמדתו. רבי אברהם מנחם שטיינברג, בעל “מחזה אברהם”, רבה של ברוד, סמך אותו להוראה. הוא קיבל גם היתר הוראה מרבי דוד הורוביץ, בעל “אמרי דוד” רבה של סטניסלאו. ומעשה שהיה כך היה. רבי בעריש נזדמן לסטניסלאו. נכנס אצל הרב דמתא. ישבו שעות אחדות ושוחחו בדברי תורה. כאשר יצא, ליווה אותו בן הרב לבית הנתיבות. בטרם נפרדו זה מזה, מסר לו בן הרב מכתב מאביו. פתח רבי בעריש את המכתב וראה שהיא “סמיכה”.
רבי דוד פרענקיל, המו”ל ומוכר ספרים הנודע, אשר ערב מלחמת העולם הראשונה היה רבה של הוסיאטין, לקח את רבי בעריש לחתן לבתו. בשליחות חותנו יצא לארצות רחוקות לבקש כתבי יד וספרים עתיקים ונדירים.
לפני מלחמת העולם השניה היה יושב ישיבת קבע בווינה. כאשר הנאצים השתלטו על אוסטריה היגר לפאריז, משם יצא ללונדון, ובעצם ימי המלחמה הגיע לארצות הברית.
בניו יורק הגדולה על ישיבותיה ומוסדות התורה שלה לא נמצא מקום לגדול זה, והוא הוכרח להרחיק נדוד לבופאלו. שם ישב עד לפני כמה שנים שאז עבר לגור לבורו פארק בברוקלין.
בודד היה בבופאלו ורק התורה היתה בת לויתו ושעשועיו. הוא שקד על כל התורה כולו, אך לבו נמשך ביחוד לסדר קדשים. חיבת הקודש! בדד הוא לומד, אך תורתו מכרזת עליו ברבים. חידושיו מתפרסמים באכסניות תורה בירושלים ובניו יורק.
הוא הכין לדפוס, בשביל מהדורת הרמב”ם של הוצאת האחים שולזינגר, את ביאורי מהר”י קורקוס והרדב”ז על ספר העבודה של הרמב”ם שנשרדו בכתב יד והוסיף עליהם הערות מאירות עינים.
הוא חיבר קונטרס “הערות ומקורות על ספר מנחת חינוך”, והוא נדפס בספר ההשלמה על ספר מנחת חינוך שיצא בניו יורק בשנת תשי”ב.
בשנת תשכ”ז הדפיס מחדש שו”ת “מנחת הקומץ” לש”ב הרב קלונימוס קלמן צוקערמאן, רבה של יאבלאנאב. הוא הוסיף לו הקדמה על משפחת המחבר וסיפח לו קונטרס על “ענין ראיית נגעים ביום טוב וענינים המסתעפים לזה”. קונטרס זה כתב עוד בשנת תרצ”ג כאשר ישב בווינה.
הרבה פירסם בחייו, והרבה השאיר אחריו בכתובים. זמן קצר לפני מותו העביר לירושלים לשם הדפסה חיבור משלו על מסכת הוריות.
רבי בעריש האיץ בי להדפיס מחדש ספרי זקני הרב ר’ יוחנן פרעשיל, רבה של סניאטין ולהוציא את כתבי היד שהשאיר אחריו. בהזדמנות זו היה אומר: חותני רבי דוד פרענקיל היה מזהיר וחוזר ומזהיר אותי שעתיד אני ליתן דין וחשבון על שאיני מוציא לאור את חידושי התורה שהניח אחריו אחי רבי ברוך.
אחיו רבי ברוך עילוי נפלא היה. הוא היה חתנו של רבי מאיר אריק, רבה של בוצאץ. הוא מת צעיר לימים והשאיר אחריו ברכה, חידושי תורה מרובים. ימים רבים היה רבי בעריש מצטער על חידושי אחיו שאינם רואים אור. שמעתי מגיסו ר’ ליפא פרענקיל כי לפני זמן מה זכה רבי בעריש לעשות גם בענין הזה. הוא וקרוביו שלחו לירושלים תכריך של כתבים של האח והוא יודפס שם בשם “אמרי ברוך”.
במידה שאדם מודד… הוא שהביא לדפוס כתב יד של גאונים קדמונים, הוא שהדפיס מחדש ספר של ש”ב, הוא שהצטער על חידושי תורה של אחרים שנשארו טמונים וגנוזים – ודאי יזכה שיעמדו גואלים לחידושי תורה המרובים שהשאיר בכתובים. – ת. נ. צ.ב. ה
חוברת ז’, הפרדס, שנה מ”
(אחרי מיטתו)
“אבן פסיפס יצד, זה תלמיד ששנה מדרש והלכות ואגדות ותוספתות. כשתלמיד חכם נכנס אצלו, שואלו במדרש – אומר לו, בהלכות – אומר לו, בתוספתות – אומר לו, באגדות – אומר לו. וזו היא אבן פסיפס שיש לה ארבע פיות מד’ רוחותיה”.
(אבות דרבי נתן, פרק כח)
תלמידי חכמים אמיתיים הרבה פיות להם לדבר בדברי תורה, אך אין להם פה לדבר בשבח עצמם, להודיע טיבם לבריות.
הרב דובעריש צוקערמאן ז”ל התהלך בקרבנו, אך רק מעטים ידעו מה גדול היה כוחו בתורה. צנוע היה האיש. נחבא אל הכלים.
שח לי רבי יהודה רובינשטיין, שאר בשרו ומידידיו הקרובים ביותר של הנפטר זצ”ל. לפני שלושים ושתים שנה שבת אצלו בבופאלו. היה זה זמן קצר אחרי שרבי בעריש הגיע לשם אחרי תקופה של טלטולים מיגעים בהם לא היה פנוי ללימוד. אמר לו רבי בעריש: הרי אנשים אחים אנחנו ובעיניך לא ייראה הדבר כיוהרא, אך פשוט רוצה אני להווכח אם זכרוני עדיין משמשני. נא שאל אותי בתוס’ בסדר קדשים. הוציא רבי יהודה רובינשטיין מסכתות מסדר קדשים. שאל סברא בתוספות כאן, תירוץ וענין בתוספות שם. זה מעיין ושואל – והלה משיב מן הזכרון.
הוא נולד לפני שבעים ושתים שנה בהובניב בגליציה. בן משפחה מיוחסת היה. צאצא רבנים ונגידים. אביו ר’ אהרן תלמיד חכם גדול היה. טרוד היה בעסקים, אך כל שעה פנויה היה קובע ללימוד. בחדשים האחרונים לחייו היה לומד מסכת קידושין. כהרגיש שבאה שעתו לצאת מזה העולם, קרא לבנו ואמר: אתה יודע הדף בגמרא שאני עומד בו, מבקש אני ממך, אם אין הדבר לטורח עליך, לסיים את המסכת.
צעיר לימים התבלט רבי בעריש זצ”ל בכשרונותיו ובהתמדתו. רבי אברהם מנחם שטיינברג, בעל “מחזה אברהם”, רבה של ברוד, סמך אותו להוראה. הוא קיבל גם היתר הוראה מרבי דוד הורוביץ, בעל “אמרי דוד” רבה של סטניסלאו. ומעשה שהיה כך היה. רבי בעריש נזדמן לסטניסלאו. נכנס אצל הרב דמתא. ישבו שעות אחדות ושוחחו בדברי תורה. כאשר יצא, ליווה אותו בן הרב לבית הנתיבות. בטרם נפרדו זה מזה, מסר לו בן הרב מכתב מאביו. פתח רבי בעריש את המכתב וראה שהיא “סמיכה”.
רבי דוד פרענקיל, המו”ל ומוכר ספרים הנודע, אשר ערב מלחמת העולם הראשונה היה רבה של הוסיאטין, לקח את רבי בעריש לחתן לבתו. בשליחות חותנו יצא לארצות רחוקות לבקש כתבי יד וספרים עתיקים ונדירים.
לפני מלחמת העולם השניה היה יושב ישיבת קבע בווינה. כאשר הנאצים השתלטו על אוסטריה היגר לפאריז, משם יצא ללונדון, ובעצם ימי המלחמה הגיע לארצות הברית.
בניו יורק הגדולה על ישיבותיה ומוסדות התורה שלה לא נמצא מקום לגדול זה, והוא הוכרח להרחיק נדוד לבופאלו. שם ישב עד לפני כמה שנים שאז עבר לגור לבורו פארק בברוקלין.
בודד היה בבופאלו ורק התורה היתה בת לויתו ושעשועיו. הוא שקד על כל התורה כולו, אך לבו נמשך ביחוד לסדר קדשים. חיבת הקודש! בדד הוא לומד, אך תורתו מכרזת עליו ברבים. חידושיו מתפרסמים באכסניות תורה בירושלים ובניו יורק.
הוא הכין לדפוס, בשביל מהדורת הרמב”ם של הוצאת האחים שולזינגר, את ביאורי מהר”י קורקוס והרדב”ז על ספר העבודה של הרמב”ם שנשרדו בכתב יד והוסיף עליהם הערות מאירות עינים.
הוא חיבר קונטרס “הערות ומקורות על ספר מנחת חינוך”, והוא נדפס בספר ההשלמה על ספר מנחת חינוך שיצא בניו יורק בשנת תשי”ב.
בשנת תשכ”ז הדפיס מחדש שו”ת “מנחת הקומץ” לש”ב הרב קלונימוס קלמן צוקערמאן, רבה של יאבלאנאב. הוא הוסיף לו הקדמה על משפחת המחבר וסיפח לו קונטרס על “ענין ראיית נגעים ביום טוב וענינים המסתעפים לזה”. קונטרס זה כתב עוד בשנת תרצ”ג כאשר ישב בווינה.
הרבה פירסם בחייו, והרבה השאיר אחריו בכתובים. זמן קצר לפני מותו העביר לירושלים לשם הדפסה חיבור משלו על מסכת הוריות.
רבי בעריש האיץ בי להדפיס מחדש ספרי זקני הרב ר’ יוחנן פרעשיל, רבה של סניאטין ולהוציא את כתבי היד שהשאיר אחריו. בהזדמנות זו היה אומר: חותני רבי דוד פרענקיל היה מזהיר וחוזר ומזהיר אותי שעתיד אני ליתן דין וחשבון על שאיני מוציא לאור את חידושי התורה שהניח אחריו אחי רבי ברוך.
אחיו רבי ברוך עילוי נפלא היה. הוא היה חתנו של רבי מאיר אריק, רבה של בוצאץ. הוא מת צעיר לימים והשאיר אחריו ברכה, חידושי תורה מרובים. ימים רבים היה רבי בעריש מצטער על חידושי אחיו שאינם רואים אור. שמעתי מגיסו ר’ ליפא פרענקיל כי לפני זמן מה זכה רבי בעריש לעשות גם בענין הזה. הוא וקרוביו שלחו לירושלים תכריך של כתבים של האח והוא יודפס שם בשם “אמרי ברוך”.
במידה שאדם מודד… הוא שהביא לדפוס כתב יד של גאונים קדמונים, הוא שהדפיס מחדש ספר של ש”ב, הוא שהצטער על חידושי תורה של אחרים שנשארו טמונים וגנוזים – ודאי יזכה שיעמדו גואלים לחידושי תורה המרובים שהשאיר בכתובים. – ת. נ. צ.ב. ה
חוברת ז’, הפרדס, שנה מ”
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה