א. בראשית מא' - ותרעב כל ארץ מצרים.. ויאמר פרעה.. לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו.. וישבור למצרים.. וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף.. רש"י - וישבור למצרים - שבר לשון מכר ולשון קנין הוא, כאן משמש לשון מכר, שברו לנו מעט אוכל, לשון קנין. ואל תאמר אינו כי אם בתבואה, שאף ביין וחלב מצינו (ישעיה נה) ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב. וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף - אם תפרשהו כסדרו היה צריך לכתוב לשבור מן יוסף.
ב. בראשית מב' - וירא יעקב כי יש שבר במצרים.. ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה ושברו לנו משם.. וירדו אחי יוסף עשרה לשבר בר ממצרים.. ויבאו בני ישראל לשבר בתוך הבאים.. ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ.. ויאמר אלהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר אכל.. ויאמר אלהם מרגלים אתם.. ויאמרו אליו לא אדני ועבדיך באו לשבר אכל.. ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם.. וישאו את שברם על חמריהם וילכו משם. בראשית מג' - ויהי כאשר כלו לאכל את השבר אשר הביאו ממצרים ויאמר אליהם אביהם שבו שברו לנו מעט אכל.. ויאמרו בי אדני ירד ירדנו בתחלה לשבר אכל.. וכסף אחר הורדנו בידנו לשבר אכל. בראשית מד' - ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן ואת כסף שברו.. בראשית מז' - וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בשבר אשר הם שברים.. רש"י - בשבר אשר הם שוברים - נותנין לו את הכסף.
ג. בראשית רבה צא'- וירא יעקב כי יש שבר במצרים, אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלוקיו (תהלים קמו), וירא יעקב כי יש שבר במצרים.. כי יש שבר זה הרעב, כי יש סבר זה השבע, כי יש שבר ויוסף הורד מצרימה, כי יש סבר ויוסף הוא השליט, כי יש שבר ועבדום וענו, כי יש סבר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול..
ד. זוהר ויקהל קצח. - שברו על ד' אלוקיו, שברו ולא אמר תקותו ולא בטחונו אלא שברו, אל תקרי שברו אלא שברו, דניחא להו לצדיקייא לתברא גרמייהו ולאתברא תבירו על תבירו וכלא על ד' אלוקיו..
ה. אוה"ק ג' דרך הקודש ל' - כל מה שהחוש המוסרי מתחדד, האדם רואה את מערומיו, ומרירות נפשו על ערכו המוסרי הבלתי מפותח מתגברת בקרבו, עד שלפעמים מר לו מאד. בכל זאת משכיל כל ישר לב לקבל באהבה תכונה זו, המזקקת את האדם, ומביאתו למדות יקרות ותכונות זכות, ועל זה נאמר, אשרי שא-ל יעקב בעזרו שברו על ד' אלוקיו, דניחא להו לצדיקיא דמתברן גרמייהו בגין יקרא דקוב"ה.
ו. אסתר ט' א' - ..אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם.
ז. אוה"ק ד' הדבקות הכללית ג' - וכל מה שבאה ההופעה האלוקית ע"י ברירה יותר עמוקה, ע"י מלחמה יותר כבדה. ע"י נסיונות יותר קשים, ע"י דחיות יותר מרובות של כל סעיפים בודדים וזרים, הרי היא יותר מתבלטת, יותר מתעצמת, יותר מאירה את החיים ואת העולם, ויותר מהדרתם אח"כ בכל פאר כלילותיה. אשרי שא-ל יעקב בעזרו, שברו על ד' אלוקיו, ניחא להו לצדיקיא לתברא גרמייהו בגין יקרא דקוב"ה, אל תקרי שברו אלא שׁברו.
ח. ערכין ז. - האשה שישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד. גמרא. מ"ט? כיון דעקר, גופא אחרינא הוא. מלכים ב' יט' - ויהי כשמע המלך חזקיהו.. וישלח.. אל ישעיהו הנביא בן אמוץ.. כי באו בנים עד משבר וכח אין ללדה.
ט. קובץ ב' שלא' - הצדיקים הגדולים מוצאים בעצמם מגרעות גדולות, שהן באות מפני כל צדדי החיים הרבים הנמצאים ברוחם שהם מוכנים להוציאם אל הפועל, וכל זמן שלא יצאו אל הפועל הגמור הרי הם מחלישים את עוז הרצון, ומרגיש האדם את רוחו על ידי זה נשבר, ורצונו רפוי, ונכשל תמיד בשגיאות חדשות. וכן הדבר נוהג ביחש הדורות. כל זמן שהדורות היו רחוקים מהמטרה העליונה של כנסת ישראל, לא יכלו בעצמם לשער את גודל ערכו של האור החדש. ובקרבתם אל האור, הרי הם מתמלאים רפיון, מפני שהוא מוכן כבר לצאת אל הפועל, ועדיין לא יצא.
י. עולת ראי"ה א' תלו' - להודות ולהלל. יש כאן שני חלקים.. ההלל הוא על הצד הטוב שישאר לעד לישראל דוקא ע"י פגישת המכשול העצום, החוזק הגדול של אמתת האמונה כשיוצאת אל הפועל דוקא במה שהדעות הרעות מתפשטות מאד, עד שרבים יבהלו משאתן, וידמו שהן מבלעות את אמונת ישראל, וכאשר למרות כל אלה קמנו ונתעודד, ודבר אלוקינו יקום לעולם, הרי דגלם של ישראל וקרנם מתרומם. וגם מה שאותם הקנינים, שהם טובים לשמש את האור האמתי של התורה, שנלקחו מאוצר הפגישה היונית, מאותם "דקריבין לארחא דמהימנותא", נצרפו ונטהרו באש דת של תורת אמת להסיר מהם כל סיגיהם ובדיליהם, זאת היא טובה עליונה, שמאת ד' היתה זאת להכין הכל להטיב באחרית. וההודאה היא על ההצלה הזמנית.. אמנם היסוד התכליתי של ימי קודש אלו הוא להכיר את הערך הנשגב של הנהגת אדון כל ית', איך שמהמון הדברים המתנשאים להשחית ולבלע כל קודש הכין רטיה למכה, עד שמלאך רע בעל- כרחו יענה אמן, וכאשר אירע ליעקב עם שרו של עשו, שלא נפטר ממנו בעצם התאבקותו עמו עד אשר ברך אותו שם. ומזאת התכונה עצמה נצמחת ג"כ התשועה ההוית, שהיא פרטית לערך התשועה הכללית הרוחנית הגדולה, ההולכת ומתפשטת להפוך את החשך לאור. ועל שתיהן יחד נקבעו הימים הטובים הללו, בהלל גם בהודאה.
[מקורות משיעורו של הרב יצחק חי זאגא שליט"א]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה