זמן האחרון יש אינפלציה של המצאות כדי לקשט את טכס החופה. שמא הידור מצוה? להיפך: עלבון החופה. כאילו החופה אינה דבר די משמח כשלעצמו, ואז יש להוסיף לה תכסיסים שונים. הרי הנישואים הם הדבר השמח ביותר לחתן ולכלה, והם אינם זקוקים לתוספות. שמא תאמרו: אין זה כדי לשמח אותם, אלא כדי לשמח את הקהל. הנה זו כבר המצאה . הקהל בא כדי לשמח את החתן והכלה, ועתה המצאתם שיש לשמח את הקהל. ובכלל, אולי אין זה משמחו אלא זו טרחא דציבורא.
והנה רשימה חלקית של המצאות.
1. לומר אם אשכחך ירושלים. אין לזה מקור קדום. לשבור כוס ולשים אפר על הראש החתן - יש לזה מקור קדום. אך לומר אם אשכחך זה דבר חדש שמוזכר אצל כמה אחרונים (ט"ז תקס ס"ק ד). המצאה דרגה ב' ששרים זאת, ולזה אין שום מקור. דרגה ג' שמנגנים זאת. המצאה דרגה ד' שמוסיפים עוד פיוט.
2. המנהג במשך הדורות הוא ששני האבות מובילים את החתן ושתי אמהות את הכלה.אך יש המצאה חדשה שמיובאת מאמריקה שהאב והאם מובילים את בנם או ביתם. פוסקים גדולים באמריקה כתבו בכל תוקף נגד (עי' שו"ת משנה הלכות ג קמז, ד רו). ומעשה שהגר"א שפירא היה צריך לערוך חופה כזאת. הוא הודיע שאם כך הוא לא יערוך, כי זה נגד מנהג ירושלים. שיבדקו, ואם יש מנהג כזה הוא חוזר בו. כמובן, לא מצאו.
3. המצאה נוספת: לנגן בין ברכה לברכה. יש בזה בעיה של הפסק (הנישואים כהלכתם רסו).
4. עוד המצאה - לומר דברי תורה לפני ברכות האירוסין, בין אירוסין לקידושין וגם בין ברכה לברכה, שיש בזה הפסק כנ"ל. המצאה דרגה ב' שנשים אומרות דברי תורה.
5. הזכרת נשמות. מזכירים את בני המשפחה שמתו שלא יכולים לבוא לחופה, אך הם יחד אתנו. אמנם יש מנהג שהחתן והכלה הולכים לבית הקברות להזמין אותם לחופה (זוהר פרשת בלק ופנחס. נטעי גבריאל נשואין ד, ז. והאדמו"ר מגור אמרי אמת אמר לבנו קודם החתונה לילך לכותל המערבי ולקבר רחל. שם הערה יד). אך לעשות הזכרת נשמות תחת החופה, זו המצאה.
6. אשה קוראת בכתובה. מעשה שהג"ר צבי שכטר נשאל אם מותר. הוא השיב שגם קוף יכול לקרוא. נשים נעלבו והייתה סערה. הן לא ידעו שזה מושג הלכתי שמציין שאין צורך במעשה אדם (כגון מה שכתב החת"ס שמותר לקוף להיות שליח להביא משלוח מנות. חת"ס גיטין כב ב. או מזון שהוכן ע"י קוף עדיין נחשב כ"בישול עכו"ם". שו"ת שבט הלוי ט קסד), כי מטרת הקריאה אינה אלא לעשות הפסק.
7. הכלה מברכת שהחיינו. ברור שהכלה מאוד שמחה, ויכולה לברך על בגד חדש שלובשת ולכלול במחשבתה את שמחת נישואיה, כדי להודות לד'. אבל הודאה לד' הוא ענין פנימי אישי ולא ענין של הצגות.
8. נשים מחזיקות את עמודי החופה. אין צורך להמציא ולשנות. גברים יודעים להחזיק טוב מאוד. כמובן, נשים מחזיקות את הבית, אך זה לא קשור.
9. החתן והכלה מתחבקים מול הקהל. אנו שמחים מאוד שהם אוהבים. אך נשיקה במעמד זה ודאי אסורה מכמה סיבות.
10. המצאה נוספת: אדם מכובד באחת משבע ברכות ואשתו עומדת לידו כדי לספק לו תמיכה נפשית. שלב ב: הוא ואשתו אומרים יחד את הברכה. שלב ג: האשה מברכת כשלעצמה. גדולי ישראל כבר כתבו שיש בזה איסורים רבים (הגרז"נ גולדברג בשו"ת בנין אריאל עמ' 135. וכן הג"ר יעקב אריאל בשו"ת אהלה של תורה ו לא).
11. הכלה גם נותנת טבעת לחתן ואומרת לו: מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, או אני לדודי ודודי לי. הגר"מ פיינשטיין דן אם זה מבטל את כל הקידושין. מסקנתו היא שדיעבד הם חלים (שו"ת אגרות משה אה"ע ד לב ב). הגר"א ליכטנשטיין נשאל אם ממילא החליטו לעשות זאת, כיצד לעשות על הצד פחות גרוע, כגון אחרי החופה, אחרי הכרזת: תמה החופה. אך כאשר גמר לתת ייעוץ ,הוא הוסיף: דעו לכם שכך התחילו הרפורמים.
12. כמובן אנו לא מדברים כאן על דברים מופרזים, כגון שהחתן והכלה יורדים מתקרת האולם עם כלוב קטן וכך נוחתים בתוך החופה. ומעשה שפעם המגנון התקלקל, הם נשארו תלויים באוויר, אך לקח הרבה זמן לתקן, הציבור חסר סבלנות התחיל לאכול, לעיני שני הציפורים בכלוב.
13. המצאה מענינת: חופה בתוך סירה באמצע בריכת מים והציבור צופה על שפת הבריכה.
14. ולסיום, מעשה שערכו חופה על שפת בריכת המים. אך התחיל ויכוח קולני בין הרב והחתן באיזה ענין שולי. הויכוח התלהט, עברו לדחיפות, עד שהחתן דחף את הרב למים, לעיני הקהל שהריע לו. אז התברר שזה לא היה הרב, אלא שחקן שהתחפש לרב כדי לביים מריבה עם החתן, ואז הגיע הרב האמיתי,ושמחה ליהודים.
אנא חתן וכלה יקרים, אין צריך להוסיף ממרח שוקולד על סוכירה. זכורני עד היום שהתחתנתי רגיל, בפשוט, בלי כל ההמצאות האלה, והייתי מאושר עד השמים, ואני מאושר עד היום הזה.
מזל טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה