א] ועיין בספורנו וז"ל זה המזמור
מזהיר את בני גלות בבל להלל את ה' בגלותם וליחל לישועתו. אמר הללויה הללי נפשי את
ה' בזמן הגלות שאין השם שלם ואת נפשי הללי את ה' כי אמנם אני עתה אהללה את ה' בחיי
על נפלאותיו את בניו בין האומות אזמרה לאלקי בעודי בראותי ברות הקודש את ישועתו
עכ"ל. [ועי' דברים נפלאים ברינת יצחק]
ומכאן למדנו את הדרך בזמן של גלות והסתר
פנים אבל "ונפשי יודעת מאד" [תהלים מ"ב]. ולכן נא' "הללי נפשי
את ה'" שם מלא ואף שבגלות הוא שם י-ה אבל הנפש מרגשת בשם הוי"ה השלם ואף
אם אין האדם מרגיש בנפשו קורא הוא אליה ומצווה עליה הללי נפשי את ה'. [יסוד
ושורש העבודה] אם נהלל את ה' לפי מה שעיננו הבשריות רואות, ההילול יהיה מוגבל וחלקי.
ואילו אם ניתן לנפש שלנו להלל, הילול יהיה משמעותי הרבה יותר. וכך כותב
הרמח"ל [דעת תבונות סי' צ"ו] "כי אין הגוף משיג הדברים הרבים האלה
כמו הנפש, מפני שאין הדבר נראה בגופניות [במוחש], אלא ברוחניות [במופשט]. "ברכי
נפשי את השם".
ב] פירש האבן עזרא: "הללוי-ה - דברי
המשורר לישראל, ואחר כן אומר לנפשו [הללי נפשי]". לפעמים אין לאדם כח להתחיל
לבד. העצה היא לעורר את הציבור וממילא הוא מצטרף. ובנוסף –
ההילול שנותן היחיד מוגבל להכרה האישית שלו. אבל ההילול לה' היוצא מהציבור שכולל
גוונים רבים, כשרונות מרובים, והבנות והשגות שונות, עדיף על הכח היחיד. ואח"כ
היחיד מצטרף לתת את הגוון האישי שלו.
ג] "נפש" מלשון רצון "אם יש את נפשכם". שאהלל את
ה' ברצון ולא מתוך כפייה חיצונית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה