הגה"צ רבי חיים מאיר הורוביץ שליט"א
והנה חדשות אני מגיד, שאין הדבר מוסכם, ודעת הרבה ראשונים ז"ל דגוי הבא על בת ישראל הולד גוי ואפרטם בע"ה בקצרה.
א] דעת רש"י ז"ל בקידושין ס"ח ב' ד"ה לימא דלמ"ד עכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר היינו שאינו ממזר והיינו מטעם דשדינן לי' בתר אביו הגוי, וכדכ' המהרש"א ז"ל לקמן ע"ה ב'.
ב] דעת התוס' בקידושין ע"ה ב' ויותר מפורש בפסקי התוס' שם דהוי גוי יעו"ש במהרש"א.
ג] הגרעק"א ז"ל בשו"ת כרך ד' [מהדורת המאור] סי' כ"ו, כ' דדעת התוס' ביבמות ט"ז ב' ובבכורות מ"ז א' דהוי גוי, ועי' בדברי הגרעק"א ז"ל בגליון לשו"ע יור"ד סי' רס"ו סי"ב.
ד] הפתחי תשובה ז"ל באבן העזר סי' ד' סק"א הביא כמה אחרונים ז"ל דס"ל הכי לדינא יעו"ש.
ולענ"ד ג' ראיות נפלאות בע"ה דהולד גוי.
א] נלע"ד ראי' נפלאה בע"ה בדרך החידוד, דהנה אמרי' בקידושין ל"א א' דבנתגרשו אביו ואמו כבוד שניהם שוים ויכול להקדים לכבד איזה מהם שירצה, והנה קיי"ל דכבוד רבו וכבוד אביו כבוד רבו קודם שרבו מביאו לחיי העוה"ב ואביו מביאו לחיי העוה"ז, ועתה בואו חשבון, אי נימא דעכו"ם הבא על ב"י הולד ישראל גמור, הי' מן הדין דכבוד אמו קודם עכ"פ בנתגרשו דהא היא מביאתו לחיי עוה"ב דרק על ידה הוי יהודי ואביו אינו מוסיף בזה כלום דגם אם אביו הי' גוי הי' הוא יהודי, ונהי דלולי אביו לא הי' נוצר מ"מ הא גם באביו ורבו לולי אביו לא הי' נוצר, ומדחזינן דשניהם שוים מוכח דאין הולד ישראל אא"כ גם אביו ישראל ושפיר כבוד שניהם שוים ודו"ק ואין לדחות דאביו ואמו שהביאוהו לעולם כחם שוה ושאני אביו ורבו שבא אחר שנסתיים פעולת ההורים ומחנכו והופכו מע"ה לת"ח הוי כיצירה חדשה דמביאו בזה לחיי עוה"ב, דאדרבא מסתברא דאזלי' בתר עיקר יצירתו ובזה איכא עדיפות לאם מלאב. ואין להק' דא"כ כבוד אמו וכבוד רבו נימא כבוד אמו קודמת, לאו קושיא היא כיון דלשניהם איכא מעליותא שמזכים לו עוה"ב ומתוך שניהם רבו עדיף דהוא משלים היצירה, אבל באביו ואמו הדרי' לסברא שכתבנו דאמו קודמת דמביאתו לחיי עוה"ב, ודו"ק היטב.
ב] אמרי' בירושלמי והובא בשו"ע אהע"ז סט"ו סי"ב דאברהם אבינו ע"ה אסור בכל נשי ישראל ושרה אמנו ע"ה אסורה בכל אנשי ישראל, והנה הרא"ש ז"ל בפ"ב דיבמות ס"א הוכיח מהא דאברהם אסור בכל נשי ישראל דבת בן בן בנו אין לה הפסק ואסורים לעולם ודלא כדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דמותרת לו, והחלקת מחוקק והבית שמואל ז"ל שם כ' לדחות הראיה, ד'נשי ישראל' היינו הנשואות ואסורות משום כלת בן בן בנו דבזה לכו"ע אין לה הפסק ואסור לעולם. וכ' הבית שמואל ז"ל בסקי"א דאכתי תיקשי אהא דקתני בירושלמי דשרה אסורה בכל אנשי ישראל והרי להרמב"ם והרא"ש ז"ל אם אבי אבי אביו יש לו הפסק ואמאי שרה אסורה, ול"ל משום אם אמו דאין לה הפסק דהא ליצחק לא הי' בת ותי' דאנשי ישראל אסורים כיון דשרה היתה אשת אבי אבי אביו ובזה לכו"ע אין לו הפסק יעו"ש. ומעתה אי נימא דעכו"ם הבא על בת ישראל הולד ישראל גמור צ"ע הא שפיר משכח"ל איש ישראל ששרה מותרת לו וכגון הנולד מאב גוי ואם ישראל דהוא ישראל גמור ושרה אינה אשת אבי אבי אביו כיון דאביו גוי ואמאי קתני בירושלמי שאסורה בכל אנשי ישראל, אלא בע"כ דלא משכח"ל איש ישראל שאביו אינו ישראל דאם אביו גוי הוא ג"כ גוי. וי"ל, דהנה באמת בלא"ה תיקשי הא איכא אנשי ישראל שאבות אבותם היו גרים ושרה מותרת להם ובע"כ דכונת הירושלמי 'אנשי ישראל' היינו אותם שהם ישראלים גמורים עד יעקב אבינו ע"ה וא"כ נימא נמי דכונת הירושלמי 'אנשי ישראל' היינו אותם שאביהם נמי ישראל, והנה מלבד שזה דוחק גם הקושיא מגרים י"ל דלא שכיחי כ"כ אבל ישראלים שאביהם גוי שכיחי טפי ה"י. ועי' קידושין ע"א ב' דקאמר ר' יוחנן "אטו אנן מי ידעינן מהיכא קאתינן דילמא מהנך דכתיב נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה"
ג] אמרי' בקידושין ס"ט א' עשרה יוחסין עלו מבבל ובגמ' הביאו מקור מפסוקים דהעלה כל הנך יוחסין, והנה לענין ממזר שתוקי ואסופי אייתינן התם ע' א' מקרא "ואלה העולים מתל מלח תל חרשא כרוב אדון ואמר ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם תל מלח וכו' תל חרשא זה שקורא אבא ואמו משתקתו והיינו שתוקי, ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם זה הוא אסופי שנאסף מן השוק, ורש"י ז"ל התם בד"ה זה אסופי הק' מנלן דזה אסופי נימא ד'ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם הוי נמי שתוקי ותי' "דאילו שתוקי מכיר להודיע אמו שהיא מישראל והכא לא ידעו אם מישראל הם". ומעתה אי נימא דעכו"ם הבא על ב"י הולד גוי הדק"ל קו' רש"י ז"ל לדוכתי' מנלן דזה אסופי נימא דגם זה שתוקי והא דלא ידע להגיד אם ישראל הוא דנהי דאמו ישראלית שמא אביו גוי וא"כ גם הוא נכרי אלא בע"כ דלא יתכן אחד שאמו מישראל והוא גוי דעכו"ם הבא על בת ישראל הולד ישראל גמור ולכאו' זה ראי' אלימתא. ונראה לדחות הראי' בהקדם הא דכ' רש"י ז"ל ד'בית אבותם' היינו האב ו'זרעם' היינו האם, ולפו"ר צ"ע למאי הוצרך לכך, ונראה דקשיתי' לרש"י ז"ל קושייתינו הנ"ל דמה ראי' שהוא ישראל ממה שאמו ישראלית הא שמא אביו גוי וא"כ גם הוא נכרי וע"כ פירש דבקרא משמע דגם את האם אינו מכיר לומר שהוא מישראל וזה ודאי אסופי ולא שתוקי דשתוקי עכ"פ יודע שאמו מישראל ואין הכונה דא"כ גם הוא ישראל אלא הכונה דעכ"פ אמו ודאי מישראל. ויש להוסיף תבלין לכך, דהנה המהרש"א ז"ל הנ"ל הוכיח מדברי רש"י ז"ל בס"פ האומר דעכו"ם הבא על ב"י הולד גוי, ולמאי דהוכחנו השתא מדברי רש"י ז"ל נמצא דברי רש"י ז"ל יובנו כמין חומר דרש"י ז"ל לטעמי' אזיל דכיון דס"ל דעכו"ם הבא על ב"י הולד גוי הוצרך לפרש דמפורש בכתוב דגם את אמו אינו מכיר דאל"כ ליכא ראי' דהוא אסופי ודו"ק היטב.
לסיכום:
א] דעת כמה ראשונים ואחרונים ז"ל דגוי הבא על בת
ישראל הולד גוי וצריך גירות.
ב] יש להוכיח בע"ה ראי' נפלאה מדחזינן דבנתגרשו כבוד
אב ואם שוים.
ג] יש להוכיח כן מהא דקתני בירושלמי דשרה אמנו ע"ה
אסורה בכל אנשי ישראל.
ד] יש לבאר לפ"ז דברי רש"י ז"ל בקידושין גבי עשרה
יוחסין, דרש"י ז"ל לטעמי' אזיל דהולד גוי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה