החפץ חיים ידע בדיוק מה לומר

היה בזיכרון מאיר בבני ברק, יהודי תלמיד חכם, שהיה מספר על פעם אחת בו זכה להכנס אל הקודש, הכהן הגדול מרן החפץ חיים זצוק"ל. וכך היה המעשה, בבחרותו הזדמן לו להיות בוורשא לאיזה צורך, וחשב בדעתו שכיון ששמע כל כך הרבה על גדלותו וצדקותו של הכהן הגדול, החפץ חיים, ובנוסף לזה הוא לומד הרבה בספריו הקדושים, אשר על כן כדאי לו עתה כשהוא נמצא בקרבת מקום לראדין להתעכב עוד מעט, ולטרוח לנסוע פעם אחת בחיים לראות את החפץ חיים ולשאול אותו את ספקותיו בהלכה ובהנהגה. וממחשבה למעשה התיישב הבחור, ופרס את ספקותיו בהלכה ובהנהגה כפי שהיו לו באותה העת, וכתבם על הדף, שכאשר יבוא אל הקודש יזכה לקבל את התשובות. ומיד לאחר מכן הזדרז לעלות על הרכבת המובילה לראדין. כשהגיע בלילה לראדין כבר חשכה הלילה, ומכיון שהשעה היתה כבר מאוחרת, והיה כבר תשוש ועייף מנסיעות היום, החליט להשאר בלילה לישון בראדין, ובבוקר מיד לאחר תפילת שחרית יכנס אל החפץ חיים. ומשום כן חיפש לעצמו אכסניה שבה יוכל לסעוד וללון בלילה, ולאחר שטרח מצא את מה שחיפש. ובאותה שעה הוא עדיין לא התפלל תפילת מעריב, חשב לעצמו מכיון שכרגע הוא עייף מאוד מעמל הדרך וקשה לו לעמוד בתפילה, על כן כדאי לנוח מעט כרבע שעה, ולאחר מכן לקום בכוחות חדשים בשביל להתפלל תפילת מעריב.  15 דקות, אלא לאחר 15 הבחור הלך לישון, אלא שהוא לא התעורר לאחר שעות, כאשר כבר הבוקר עלה על הארץ. מיד כשקם הזדרז לתפילת שחרית, ונשכח ממנו כל הענין של תפילת מעריב שלא התפלל אתמול, ולאחר שהתפלל תפילת שחרית הלך אל הקודש לביתו של החפץ חיים. כשנכנס אל החפץ חיים לפני שהתחיל לדבר עימו ולשאול אותו את שאלותיו, פתח עימו החפץ חיים בשיחה ואמר לו, "תראה את גודל ירידת הדורות שיש בדור הזה, לדוגמה תפילת ערבית, באיזה חשיבות מחשיבים היום את התפילה הזו, הרי כמעט ולא מחשיבים אותה למאומה". וכך במשך כמה דקות יושב החפץ חיים ומדבר דברי חיזוק בענין תפילת מעריב. הבחור התפלא במעט מדוע בחר החפץ חיים לדבר דווקא על תפילת מעריב, אבל לא עברו דקות מרובות, ותוך כדי דיבור של החפץ חיים פתאום הוא נזכר שאתמול לא התפלל מעריב, ומיד הוא קפץ ממקומו בהתרגשות ובבהלה
ואמר "אוי בדיוק אתמול שכחתי להתפלל מעריב". וכמובן שבזה סיים את שיחתו עם החפץ חיים, ומכל הדף הארוך שהכין לשאול לא שאל מאומה.

 ושמעתי ממרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל שאצל החפץ חיים כל אחד ראה את הדברים הללו תמידין כסדרן, כל אחד שהיה נכנס אליו, היה שומע דברים שנוגעים לו לפי מצבו וענינו. והיה בחור בישיבה שכאשר שמע את המעשה הזה, הלך אל מרן הגרא"מ שך זצ"ל, ושאל אותו מה הפשט בזה, האם זה "רוח הקודש", שהחפץ חיים ברוח קודשו ידע שאדם זה צריך חיזוק בנושא זה, ומשום כן דיבר עימו בדווקא על הנושא הזה. אמר לו הרב שך, שאין זה מראה בהכרח על רוח הקודש, אלא אדם גדול, הקב"ה נותן לו סייעתא דשמיא ומכניס בלבו שידבר על הנושאים הללו שהשומע צריך להתחזק בהם. ויתכן לפעמים אדם גדול שמדבר על נושא מסויים, ולאחר מכן כשישאלו אותו למה דיבר דווקא על הנושא הזה, הוא לא יידע למה באמת דיבר על זה, אלא התשובה שכך הקב"ה הכניס לו בלבו שידבר על נושא זה, בלא שהוא עצמו מבין למה מדבר כך.

 ומרן הגראי"ל זצ"ל הוסיף וסיפר עוד כמה עובדות על החפץ חיים שדיבר עם אנשים את הדברים שבדיוק היו צריכים לשמוע, וסיפר שהיה יהודי שרח"ל התחתן עם גויה, וכלפי חוץ הוא היה נראה יהודי טוב עם זקן גדול ולא היה ניכר עליו כלום. ובאחד מהימים הוא הגיע אל החפץ חיים, ומיד לאחר שאמר לו "שלו' עליכם" התחיל החפץ חיים לדבר עימו על "בועל ארמית קנאין פוגעין בו", והאריך לדבר הרבה על כך. השומעים לא הבינו מדוע החפץ חיים בחר לדבר על הנושא הזה, אבל הוא הבין טוב טוב על מה הדברים אמורים.

  עוד סיפר מרן הגראי"ל זצ"ל, שהיתה קבוצת בחורים שלמדה בראדין, ולאחר כמה שנים שלמדו שם החליטו לעבור ללמוד בישיבת מיר. ולפני שיצאו מראדין נכנסו אל החפץ חיים, כדי לקבל ממנו ברכת הדרך שיצליחו בישיבה החדשה. החפץ חיים במקום לברכם בברכה והצלחה, התחיל לשכנע אותם שלא כדאי להם לנסוע למיר, ואמר להם "בשביל מה אתם צריכים לנסוע למיר, הרי עכשיו אתם מסודרים בישיבה, יש לכם מקום לשבת ומקום ללון, ואם עכשיו תעברו למיר הרי כשתחזרו לא יהיה לכם כלום ותצטרכו שוב לטרוח להשיג מקום בישיבה". הבחורים לא הבינו מה החפץ חיים מדבר, הרי הם חושבים עתה לעבור למיר ללמוד שם בקביעות, וא"כ אין להם שום צורך במקום שהיה להם בישיבה בראדין, כי אין בדעתם לשוב אח"כ בחזרה לראדין. הבחורים נסעו למיר, ובסוף לא נקלטו בישיבה ואחרי חצי שנה כולם חזרו לראדין, וכל מה שהחפץ חיים אמר להם התקיים בהם, והם היו צריכים לטרוח הרבה כדי למצוא מקום בישיבה, ואכסניה לאכילה ולשינה.