הסיפור התרחש ברוסיה הלבנה בשנת 1936, הימים ימי 'רגע לפני' ירידת מסך הברזל, רוסיה כבר עסוקה בסגירת שעריה ורק באישור מיוחד, שהיה קשה מאוד להשגה, עדיין ניתן היה לצאת ממנה.
בעירה מינסק של אותם ימים, היתה התקבצות נכבדה של משפחות רבנים ותלמידי חכמים שהחליטו ש "אם לא עכשיו אי מתי"... עוזבים את המקום.
התכנסו הרבנים לישיבה משותפת שמטרתה היתה בחירת נציג שיסע לעיר הבירה, כדי לבקש בשם כל הקבוצה אישורי יציאה. שמות עלו וירדו, נידונו ונשפטו, תפקיד נכבד וחשוב שעתיד להשפיע על עתיד כל הקהילה, וכמובן לא מתאים לכל אחד... לבסוף פה אחד נתקבלה ההחלטה:
הרבנית יהודית ע"ה, אשר ניחנה בשפה רהוטה, באומץ ובנחישות נבחרה לתפקיד.
היא קיבלה על עצמה את המשימה הכבדה והחשובה, עזבה את משפחתה ויצאה לדרך כשליחה של הקבוצה, מלווה בתפילתם ובברכתם להצלחתה.
היעד - עיר הבירה, המטרה - לפגוש את קלינין, נשיא רוסיה דאז, לבקש את האישורים המיוחלים.
מתוקף התפקיד היא שהתה בעיר במשך כמה שבועות עם תינוקה הקטן, שכן פעם אחר פעם נדחתה - לא אפשרו לה להיפגש עם קלינין.
לאחר המתנה ארוכה עם נסיונות רבים של הלוך ושוב, הורשתה סוף סוף להיכנס לפגישה.
הרבנית יהודית נכנסה פנימה ובידיה בנה הפעוט, היא שטחה את בקשתה ושכנעה בלשונה הרהוטה, מדוע כדאי לכבוד הנשיא קלינין לאשר את יציאת הרבנים מתחומי רוסיה.
קלינין הקשיב, והנה, תוך כדי שיחה, הפעוט התקרב אל הנשיא ומשך בזקנו...
הרבנית יהודית קפאה על מקומה, היא נבהלה מאוד, ופחד רב מילא את ליבה. היא הייתה בטוחה שהניסיון נכשל וזהו, דינה נחרץ למוות... מי מהין למשוך בזקנו של נשיא רוסיה?!
אבל לא... להפתעתה הרבה, היא קיבלה תשובה אחרת… קלינין אישר את בקשתה, באומרו: "גם לי יש נכד קטן שמושך לי בזקן"…
דווקא מעשה הקונדס של הפעוט הוא שנגע בלבו הקשוח של קלינין, ואפשר את יציאתם מרוסיה.
זו אכן היתה האוניה האחרונה שיצאה מרוסיה לפני ירידת מסך הברזל.
באותה אנייה עלו ארצה כ-300 איש, רבנים ותלמידי חכמים רבים, שהם ובניהם ובני בניהם מפארים היום את ה'מזרח' של עולם התורה. בהם הגאון רבי אהרן כהן זצ"ל ר"י חברון, הרבנית יפה תחי', ועוד רבים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה