מאת מו"ר הגר"ח הורוביץ שליט"א
בפרשת ראה כתיב 'לא תעשון כן לד' אלקיכם' וילפינן מזה
בשבועות ל"ה א' איסור למחוק שם השם, והנה הנודע
ביהודה ז"ל בשו"ת יור"ד קמא סי' ע"ה דן באות משם השם
שנפסל והיוצא מדבריו ז"ל שם כתב דבכל אופן שיש ספיקא
דדינא אם האות פסול או לא, אע"ג דאנו מחמירים לפסול
הס"ת מספק שמא הלכה כמ"ד דהאות פסול, מ"מ אסור
למחוק האות, דלענין איסור מחיקת האות אנו מחמירים
לאידך גיסא דשמא הלכה כמ"ד שהאות כשר והוי מחיקת
שם השם שלא לצורך תיקון.
אמנם הגרעק"א ז"ל בשו"ת תנינא סי' י"ד העיר דכיון דלמעשה
אסור לקרוא בס"ת דהס"ת פסול מספק א"כ מה לי אם הס"ת
פסול מכח ספק או מכח ודאי, כיון דלמעשה נפסל ואסור
לקרות בו הוי לי' מוחק ע"מ לתקן.
וקשיא לי בזה קושיא עצומה, דהנה התוס' בחולין פ"ד ב'
ד"ה תקיעת כתבו "דאסור להוציא שופר לרה"ר ביו"ט לצורך
טומטום דשמא הוי אשה ופטור מתקי"ש, ואין להתיר מטעם
הואיל והותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך דהיינו
דוקא היכא דהוי צורך היום קצת אבל הכא דליכא צורך
היום כלל", ומוכח מדברי התוס' דצורך ספק לא מיקרי צורך
ולכאו' דלא כדברי הגרעק"א ז"ל הנ"ל.
עוד מצינו להגרעק"א ז"ל בתשו' כ"ה שדן שם באכל כדי
שביעה וספק בירך ברכת המזון דקיי"ל דחוזר ומברך כיון
דחיוב ברכת המזון מה"ת, והק' הגרעק"א ז"ל להסוברים
דאיסור ברכה לבטלה הוי איסור תורה, א"כ היאך מחמרינן
בספק שיחזור ויברך כיון דחיוב בהמ"ז מה"ת, הא נגד החיוב
לברך איכא איסור ברכה לבטלה ונימא בזה ספק איסורא
דאורייתא לחומרא ולא יחזור ויברך.
ותי' הגרעק"א ז"ל וז"ל "אע"כ הדבר ברור כיון דס' דאורייתא
לחומרא וכו' הוי כמחוייב ודאי דמזכירו בנוסח ברכה ואין
עליו שם מברך ברכה שא"צ, ואף אם קמי שמיא גליא דכבר
בירך מ"מ אינו עובר בלא תשא, כיון דעושה כן מחמת ס' חיוב
וחייבו אותו חז"ל בכך לחזור ולברך אין זה בכלל מברך ברכה
שא"צ", ובפשוטו נראה דכונתו ז"ל דגם צורך ספק מיקרי
צורך כיון דצריך להוציא נפשו מספק, וגם בזה צ"ע טובא
מדברי התוס' בחולין פ"ד ב' הנ"ל דמבואר דצורך ספק לא
מיקרי צורך.
ונראה לחלק בע"ה חילוק ברור, דהנה מצינו דברים שהותרו
לצורך וכגון צער בע"ח דאע"ג דגם כשעושה כן לצורך הוי
צער בע"ח מ"מ הותר לצורך האדם, וכן הוצאה ביו"ט דהותר
לצורך דאע"ג דגם כשמוציא לצורך הוי הוצאה מ"מ הותרה
הוצאה לצורך, אולם מצינו דברים שכשעושה כן לצורך
אין כאן כלל מעשה העבירה וכגון איסור בל תשחית דאם
הוי לצורך אין כאן מעשה השחתה דאיסור בל תשחית
היינו במשבר או קורע דרך השחתה וכן ברכה לבטלה כיון
דהאיסור הוי להוציא שם השמים לשוא לחנם א"כ אם הוי
לצורך לא הוי לבטלה.
ומעתה לק"מ מדברי התוס' בחולין על דברי הגרעק"א ז"ל
דהתוס' מיירי בהוצאה דהתם בעינן הוצאה לצורך, ובזה
חידשו התוס' דכל שהצורך אינו צורך ודאי לאו שמי' צורך [וגרע מצורך מצוה דרבנן דכ' התוס' בכתובות ז' א' ד"ה
מתוך דמיקרי נמי צורך דהתם עכ"פ הוי צורך ודאי, וצ"ע],
אבל הגרעק"א ז"ל מיירי לענין ברכה לבטלה, ובזה כל שחייב
לעשות כן מכח ספק שוב אין כאן מעשה איסור דברכה
לבטלה, ודו"ק היטב.
ומעתה לפ"ז יש ליישב נמי בע"ה דברי הגרעק"א ז"ל גבי
מחיקת שם ד', דהנה איסור מחיקת שם ד' נלמד מהא דנאמר
בפסוק "ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם" וגו'
והיינו להשחית ולאבד כל העבודה זרה ואח"כ אמרה תורה
"לא תעשון כן לד' אלקיכם" ומינה ילפי' איסור למחוק שם ד',
ומעתה נראה דכיון דהציווי לאבד העבודה זרה הוי להשחית
ולהרוס א"כ האיסור למחוק שם ד' הוי נמי באופן זה והיינו
למחוק דרך השחתה ואיבוד.
וכ"כ הרדב"ז ז"ל בשו"ת ח"ב סי' תקצ"ו דאע"ג דהרמב"ם
ז"ל בפ"ו מיסוה"ת לא הזכיר דאיסור מחיקת השם הוי רק
דרך השחתה, מ"מ כיון דבנתיצת אבני המזבח כתב דאסור
רק דרך השחתה ה"ה לענין מחיקת השם דמחד קרא נלמד
יעו"ש, [ועי' בדברי המנח"ח ז"ל מצוה תל"ז, ולדברי הרדב"ז
ז"ל מיושב נמי קושית המנח"ח ז"ל מיומא ל"ח בבן קמצר].
ומעתה דאתינן להכי דאיסור מחיקת השם הוי רק דרך
השחתה מיושב קושיתינו הנ"ל, דאע"ג דהתוס' בחולין כ'
דהוצאה לצורך ספק אסור, מ"מ כ' הגרעק"א ז"ל דמחיקת
השם לצורך ספק שרי והיינו כחילוק הנ"ל דכיון דאיסור
מחיקת השם הוי רק דרך השחתה א"כ כל שעושה כן לצורך
אע"ג דהוי צורך ספק מ"מ כל שמחמת הספק נפסל הס"ת
שוב אין כאן השחתה ואין כאן כלל מעשה עבירה, משא"כ
בהוצאה ביו"ט דהותר רק לצורך, וכנ"ל. [והנוב"י ז"ל דפליג
י"ל דס"ל כהמנח"ח ז"ל דמחיקת השם נאסר גם שלא בדרך
השחתה, ודו"ק].
והנה בבכורות ט' ב' אמרי' דבספק חיוב פטר חמור חייב
להפריש שה מספק לר' יהודה דס"ל דפטר חמור אסור
בהנאה כדי להתיר החמור בהנאה, וכ' התוס' שם ד"ה
לאפקועי, דליכא למימר דגם לר' שמעון דס"ל דפטר חמור
מותר בהנאה מ"מ חייב להפריש שה מספק כדי ליפטר
ממצות עריפת החמור, דזה אינו כיון דמספק ליכא מצות
עריפה כשם שליכא מצות נתינה לכהן מספק יעו"ש.
והראשית ביכורים ז"ל שם בבכורות ביאר בדברי התוס'
דמספק ליכא מצות עריפה היינו משום דנגד זה איכא ספק
איסור צעב"ח ואיסור בל תשחית, יעו"ש בדבריו הנפלאים.
והשתא אי כנים אנו ביסוד הנ"ל, נראה דמשום איסור בל
תשחית אין לדון בכאן, כיון דאם מספק חייב לערוף שוב אין
כאן מעשה איסור בל תשחית דאין זה השחתה שלא לצורך
וכנ"ל, ומשום איסור צער בעלי חיים נמי יש לדון אי שייך
בכאן למאי דחדית לן הנוב"י ז"ל ביור"ד תניינא ס"י דבהריגת
בע"ח ליכא איסור צעב"ח והוכיח לה מדברי הגמ' בחולין ז'
ב' בעובדא דר' פינחס בן יאיר ורבינו הקדוש א"כ בעריפת
הפטר חמור בלא"ה ליכא משום צער ב"ח, אמנם האחרונים
ז"ל הוכיחו מדברי הר"י מיגש ז"ל בב"ב כ' ב' דבשחיטת בע"ח
איכא משום צעב"ח.
א] הגרעק"א ז"ל כתב דבספק אם נפסל אות משם השם
מותר למחוק כיון דהס"ת פסול מספק, וכן בספק בירך
בהמ"ז חוזר ומברך אע"ג די"א דאיסור ברכה לבטלה הוי
איסור תורה.
ב] צ"ע מדברי התוס' בחולין דאסור להוציא שופר לרה"ר
לצורך ספק מחויב בתקי"ש.
ג] יש לחלק בע"ה בין היכא דצורך הוי היתר לבין היכא
דכל האיסור הוי כשזה שלא לצורך.
ד] ומה"ט גם איסור בל תשחית ליכא בספק חייב במצות
עריפת פטר חמור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה