לזכות בריאות השלימה ר' נחמיה בן שרה ויעקב שמחה בן גולדא
אסור לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה וכל הנהנה מעולם הזה בלא ברכה מעל [ברכות ל"ה].
וקשה, כיצד יוצא מהקדש לחולין ע"י ברכה?? איפה מעשה הפדיון הנצרך לקדשים?
כותב המהר"ל בדרך חיים: "ביאור זה, כי שמו יתברך חל על כל הדברים שהם בעולם, לפי שכל אשר ברא השם יתברך בעולמו לכבודו בראו כמו שיתבאר ולפיכך הכל הוא קדשי שמים רק מצד שהוא יתברך הוא ברוך, וכל אשר הוא ברוך משפיע הברכה לזולתו, וזהו ענין 'ברוך' שרוצה לומר 'ברוך' עד שהוא משפיע לזולתו וכאשר האדם אומר 'ברוך אתה' רוצה לומר מצד שהוא 'ברוך' משפיע לאחר ובורא כל דבר, ואז הוא יוצא לחולין שיהיה נהנה אחר ממנו, ולפיכך אם לא מצד הברכה היה אסור ליהנות מן העולם כי חל שמו יתברך על כל הנמצאים, שכל הנבראים נבראו לכבודו, ובצד זה חל שמו יתברך על כל הנבראים, ואסור ליהנות מהם, רק מצד הברכה שהוא יתברך ברוך ומשפיע, מצד זה מקבלים הבריות השפעה הזאת, ויוצא הכל לחולין להיות אדם נהנה מהם".
וכתב המהדיר שליט"א: פירוש, כאשר הפרי ניתן לאדם מפאת שה' ברוך ומשפיע לאחר, שוב אין בזה מעילה כי להדיא הפרי אז הוצא מרשות הקב"ה וניתן לרשות האדם כי מהות הברכה היא הכנסת השפע לתוך רשותו של מקבל ולא שהשפע נשאר אצל הנותן. וכן כתב בנתיב העבודה [פי"ד א קפ"א] וז"ל ויש לך להבין עוד בחכמה כי מי שנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו מעל וזה כי כל העולם הוא אל השם יתברך וכדכתיב 'לה' הארץ ומלואה' ומאחר שהוא אל השם יתברך הוא קודש שכל דבר שהוא אל השם יתברך הוא קודש. אך כאשר הוא נותן ברכה על הפרי שאוכל, מצד הברכה שהוא יתברך ברוך, לכך הוא משפיע ברכתו לאחר ויוצא לאחר. כי זה ענין ברוך שהוא משפיע לאחר ובזה יוצא הפרי לחולין מן השם יתברך במה שהוא משפיע לאחר ולכך הנהנה מן עולם הזה בלא ברכה כאילו מעל ובברכה הוא יצא לחולין אל האדם מצד שהוא יתברך ברוך ולכך משפיע ונותן לאחר הוא האדם וזה מבואר".
ובשפ"א [על הש"ס] כתב - "אסור לו לאדם שיהנה מעולם הזה בלא ברכה" כי כל דבר שבעולם על ידי התדבקותו בשורש החיים, מחובר לטהור - טהור, וזה על ידי האדם שקודם כל דבר צריך שיקדים לו ידיעת חיותו יתברך שמהוה כל ושצריך ליחן שבח והודי' על כל פעולה והרגש ממש כמו שאמרו ז"ל כל הנשמה - כל נשימה ונשימה תהלל כו' ועל ידי זה נדבק בשורש ואינו מתדבק בגשמיות שנתבטל לשורש אבל בלי ברכה נאסר ונדבק לגשמיות כנ"ל ולכך כתבו ז"ל שנהנה קודם ברכה מעל כו' כי מוציא מרשות גבוה להדיוט אבל כשמברך אינו נכרת ונפסק משורשו זה שנהנה ממנו".
מבואר שע"י הברכה אינו יוצא מרשות גבוה ונשאר מחובר אבל הנהנה בלי ברכה מפסיק את הדבר מחיותו ומועל. ואילו לפי פירוש המהר"ל הברכה מוציאו מרשות גבוה, כי מהות הברכה היא הכנסת השפע לתוך רשותו של מקבל ולא שהשפע נשאר אצל הנותן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה