מו"ר הגאון רבי מאיר הורוביץ שליט"א
בפרשת שופטים נכתב דין עדים זוממין, והנה מרן הכסף משנה
ז"ל בפכ"א מהל' עדות ה"ד חידש חידוש גדול דראובן שהי'
לו זכות תפיסה בממון של שמעון ובאו עדים וזממו לבטל
הזכות תפיסה של ראובן והזימו אותם חייבים לשלם דגם
זכות תפיסה הוי ממון, ואע"ג דמסברא הי' מקום לומר דכיון
דאכתי לא תפס ואין הממון שלו נמצא לא הפסידו לו כלל,
ס"ל למרן הכ"מ ז"ל דגם זכות תפיסה מיקרי ממון יעוש"ה.
והנה מצאנו לו תנא גדול המסייעו ה"ה הרשב"א ז"ל
בשבועות ל"א א' דאיפלגו התם רב פפא ורב אחא בר יעקב
בראובן המשביע עדים הפסולים מדרבנן שיבואו ויעידו לו
ששמעון חייב לו ממון דדעת רב פפא דחייבים העדים קרבן
שבועה כיון דמדאורייתא כשרים לעדות, והק' הרשב"א ז"ל
הא סו"ס בי"ד לא יקבלו אותם נמצא לא הפסידוהו כלל
במניעת עדותם ותי' דכיון דאילו באו להעיד הי' ראובן יכול
לתפוס משמעון נמצא ע"י מניעת עדותם הפסידוהו זכות
תפיסה והיינו הפסד ממון.
ומדברי הרשב"א ז"ל ש"מ תלת, חדא, דעדים הכשרים מה"ת
ופסולים מדרבנן מועיל תפיסה, תו שמעי' דבי"ד מקבלים
פסולי עדות מדרבנן כיון דנפק"מ לתפיסה, תו שמעי' דזכות
תפיסה הוי דבר השוה ממון וזה כדברי מרן הכ"מ ז"ל הנ"ל.
וכיון דבפרשתינו כתיב מצות הפרשת תרומה אמרתי לכתוב
בע"ה מה שיש ליישב לפי הנ"ל קושיא עצומה שנתקשיתי
זה זמן זמנים טובא.
דהנה נחלקו הפליתי והגרעק"א ז"ל בטבל שספק אם הפרישו
ממנו תרומות ומעשרות דדעת הפליתי ז"ל ס"א סק"ו דחייב
לחזור ולתרום כיון דהוי דבר שיש לו מתירין, אך הגרעק"א
ז"ל בתניינא סי' קכ"ח כ' דלא הוי דבר שיש לו מתירין דעל
הצד דהוי מעושר אם נחייבנו לעשר אית לי' פסידא דאע"ג
אין חייב ליתנו לכהן מ"מ אינו יכול אלא למוכרם לכהן בזול
ובמקום הפסד ל"א דשיל"מ.
וקשיא לי בזה קושיא עצומה, מה הפסד יש כאן, הא הך פרי
שהוא ספק טבל לבתר דיתרום ונעשה ספק תרומה יהא
מותר לאכלו מדין ספיקא דרבנן דהא ספק תרומה דרבנן
אין לו מתירין ונמצא דלמעשה לא מפסיד מידי כשיתרום,
וכי תימא מה יועיל בהפכו ספק טבל לספק תרומה וכי לזה
מתיר יקרא, זה אינו דעכ"פ ירויח דכל הטבל ניתר בתורת
ודאי, ונראה דזהו כונת החזו"א ז"ל בפ"ז מהל' מעשרות
סקט"ז יעוש"ה. וליכא למימר דכיון דיהא מותר לאכול לבתר
ההפרשה משום סד"ר לאו שם תרומה ע"ז ולא שייך לחייבו
להפריש בכה"ג, דזה אינו דאטו שריותא דסד"ר מכריע גוף
הדבר להיתר אין זה אלא דין הנהגה על הגברא דיכול לנקוט
צד הקולא, וצע"ג.
אמנם להנ"ל יש להקל הקושיא בדרך החידוד, ובהקדם ב'
הקדמות.
א] נחלקו רבנן קמאי ז"ל האם קיי"ל להלכה דתקפו כהן
מוציאין אותו מידו או לא, דדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מבכורות
ה"ו דאין מוציאין אותו מידו וכן פסק מרן המחבר ז"ל ביור"ד
סי' שט"ו ס"א, אבל דעת הרמ"א ז"ל שם דמוציאין אותו מידו
יעו"ש.
ב] נחלקו אמוראי אי מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין
או לא עי' קידושין נ"ד ב', ובדעת הרמב"ם ז"ל נחלקו מרנן
הכ"מ והרדב"ז ז"ל בפי"ב מתרומות הט"ו היאך פסק ודעת
הרדב"ז ז"ל דהרמב"ם ז"ל פסק דמתנות שלא הורמו כמי
שלא הורמו דמיין.
ומעתה לפ"ז בואו חשבון, אי נימא דתקפו כהן אין מוציאין
אותו מידו נמצא דאם יש לאדם ספק תרומה ותפס הכהן
ממנו אין מוציאין אותו מידו, אבל אם יש לאדם ספק טבל
ותקפו הכהן ודאי מוציאין מידו כיון דמתנות שלא הורמו כמי
שלא הורמו דמיין ועדיין אין כאן לכהן כלום.
ומעתה למה דנקט מרן הכ"מ ז"ל הנ"ל דזכות תפיסה נידון
כממון נמצא דכאשר אנו אומרים לאדם שיש לו ספק טבל
חזור ותרום אה"נ דמצד עצם ההפרשה אין כאן הפסד דיכול
לאכול הספק תרומה וכנ"ל, מ"מ מצד אחר יש לו הפסד דעד
עתה בהיות הפירות ספק טבל לא הי' הכהן יכול לתפוס
דמתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין, ועתה בהופכו
הספק טבל לספק תרומה חידש כח תפיסה לכהן וגם זה הוי
הפסד ממון וכדמוכח לעיל מדברי מרן הכ"מ ז"ל וכדהבאנו
מדברי הרשב"א ז"ל.
עוד ריוח גדול יעמד לנו לפי היסוד שכ' מרן הכ"מ ז"ל דזכות
תפיסה הוי ממון, ובהקדם הא דכ' המנחת חינוך ז"ל במצוה
שצ"ב אות ט' דבזמן הזה דאין לנו כהן מיוחס אלא כהני חזקה
היאך יקיים פדיון הבן הרי שמא הכהן המקבל אינו כהן, וכ'
דיתן לכהן ויתנה עמו דעל הצד שהוא אינו כהן יזכה עבור
הכהנים האמיתיים דבודאי יש בעולם כהנים אמיתיים וזכין
לאדם שלא בפניו יעו"ש.
ודבריו ז"ל צ"ע מאי זכות היא זה, הרי אין כהן בעולם שיוכל
להוציא מהכהן הזה דיאמר לכל כהן שרוצה להוציא ממנו
הבא ראי' שאני איני כהן ואתה כהן והמוציא מחבירו עליו
הראי' וכיון דבפועל לא יוכל שום כהן להוציא אין כאן זכות
כלל, ואדרבא אם יתן החמש סלעים לישראל שיזכה עבור
הכהנים האמיתיים עדיף טפי דמ"מ יוכלו כל הכהנים להוציא
ממנו ע"י הרשאה, משא"כ בנותן לכהן שכל הכהנים שבעולם
לא יוכלו להוציא ממנו דשמא גם הוא כהן.
אמנם להנ"ל מדברי מרן הכ"מ ז"ל ניחא, דהנה הגר"ש איגר
ז"ל בגליון לשו"ע יו"ד סי' ש"ה אות ו' הביא מדברי היעב"ץ
ז"ל דבזמן הזה דאין לנו כהן מיוחס יחוש הכהן לעצמו
ויחזיר הפדיון להנותן משום ספק גזל, וכ' הגרש"א ז"ל דז"א
דכשנותן פדה"ב לספק כהן נותנו לו בתורת ודאי אפי' אם
קמי שמיא גליא דאינו כהן כדי להוציא נפשי' מספק, יעו"ש.
נמצא לפ"ז דאם יתן לכהן שהוא ספק ולא יזכה הכהן הזה
עבור הכהנים האמיתיים לא יוכלו שאר הכהנים לתפוס דהרי
נתן לכהן הזה בתורת ודאי, אבל השתא דהכהן הזה זוכה
מספק עבור הכהנים האמיתיים יוכלו עכ"פ שאר הכהנים
האמיתיים לתפוס מהכהן הזה, נמצא דמזכה לכהנים זכות
תפיסה ושפיר הוי זכות וכדברי מרן הכ"מ ז"ל דזכות תפיסה
מיקרי ממון.
סיכום:
א] מרן הכ"מ ז"ל חידש דממון שיש לו בו זכות תפיסה
עדים זוממים חייבים ע"ז, ויש להוכיח כן מדברי הרשב"א
ז"ל דפסולי עדות מדרבנן חייבים קרבן שבועה כיון
שעדותם מועיל לענין תפיסה.
ב] לפי"ז שפיר י"ל דספק טבל לא הוי דבר שיש לו מתירין
כיון דספק תרומה מועיל תפיסה והוי הפסד.
ג] וכן יש ליישב לפ"ז מה שכ' המנח"ח ז"ל דבזה"ז יתן ה'
סלעים לכהן שיזכה עבור הכהנים האמיתיים, והיינו דמה
שגורם שיוכלו שאר הכהנים לתפוס הוי זכות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה