כותב הרב זצ"ל: ..... ע"כ התקוממות הכפירה, כשקמה בעולם בכללו, ונשתרבבה אח"כ בתור מחלה בלתי טבעית בישראל [דוק "בלתי טבעית" כי הטבע שלנו מוביל לאמונה בבורא א.א.], לא היתה יכולה למצוא מעמד, אם לא ע"י החסות של איזו זכיות מוסריות, שאין להן מקום כי-אם ע"י מגרעות ורפיונות מקריות שבנושאי הדעות החיוביות, והם הקימו איזה בסיס ג"כ להכפירה הבאה בתביעות מדעיות [זאת אומרת - הכל מתחיל במגרעות מוסריות ומשם מחפשים ביסוס מדעי]. שתיהן יחד מתפרנסות רק משטחיות ההבנה המדעית והמוסרית, ורק ברבות הימים, ונתרחבו הדברים, נתהפכה הספרות הכפרנית כאילו יכולה היא להיות ג"כ ספרות מדעית, מה שאין לה מקום לזה לפי תכונתה, שאיננה עם כל פשוט טלפיה כי-אם ספרות מוסרית של פנטסיה מקולקלת.
מעולם לא עלה על לב גדולי המחשבה שבמין האנושי, אפילו מהנמנים על הכופרים כאפיקור היוני בעצמו והדומים לו, לחשוב שהם יכולים לצאת בזיון מדעי על הכרת האלהות מצד עצמה, כי-אם על "דעת אלהים בארץ" דהיינו על ההשפעה המוסרית שהלמודים האלהיים משפיעים, שהיתה לדעתם לרעה למין האנושי ולמועקה לההתפתחות המוסרית והטבעית שלו [כי איך אפשר למדוד ישות רוחנית בכלים מדעיים? דומה למי שרוצה לדעת אם שוקולד הוא מתוק ע"י שהוא מודד אותו בסרגל! המדע מעצם הגדרתו אינו מסוגל לקבוע אמיתות רוחניות א.א.] ; וזה איננו רחוק מן האמת, ביחש לרוב האומות, שאין דעת אלהותם הכהה והרפה ראוי להיות יסוד הויתם וקיומם, ואיננו להם טבע קיים ונושא לאומי. אבל לא כאלה חלק יעקב. אם אנו מוצאים מגרעות, בחיינו, שנדמה לנו שבאו ע"י השפעת התורה, בדרך ישר או מסובב, אנו יכולים מיד להגיע להידיעה הברורה, שהדבר תלוי רק באיזו הבנה משובשת מצדנו בתורה, או בסיבה מקרית, שלפעמים הביא המצב להכנס באיזה חסרון כדי להנצל מחסרון יותר גדול ומהרס, שהיה צפוי לבוא מבלעדיו ; שבשעה שלא נמצאת באומה ההתגבהות להריסה ולשלילה, המחרבת את כל יסוד קיומה החמרי והרוחני, נקל הדבר מאד לתקן שימעטו הכרחים כמו אלה, מדור לדור, והדברים מתישרים מאליהם במנוחה ובקדושה. עכ"פ הכפירה המוסרית היא לעולם היסוד לבנין הכפירה המתדמה למדעית, שאין לה כל יסוד מצד עצמה.
ע"כ כל מה שישפרו מחזיקי תורה ובעלי אמונה יותר את מעשיהם ומדותיהם, כן תתמעט הכפירה המוסרית בטבע, וכפי ירידתה כן תרד תולדתה המדעית "ועולתה תקפץ פיה" , "ונשגב ד' לבדו ביום ההוא" . דבר זה אנו רואים בחוש, למשל כל בר דעת יודע שאין ענין כלל לקיום האמונה, לא בכללות היסוד האלהי של דעת השי"ת בעיון , ולא מצד קדושת התורה במעשה, לאיזה מצב של ידיעות תכוניות , או גיאולוגיות, ובכלל אין יחש לתורה בעצם מצד הנגלה שבה, כי-אם לידיעת האלהות והמוסר וענפיהם בחיים ובפועל, בחיי הפרט, האומה והעולם, שבאמת הידיעה הזאת, שהיא נזר החיים כולם, היא יסוד הכל וכוללת הכל. אבל לצורות של ידיעות מחקריות ותושיות, ומהם נצוצים קלים לגבי הדעה הכללית של דעת האלהים וקדושת החיים, אין שום הבדל ביחש לדברי תורה, ואין שום הפרש, למשל, בין דעת בתלמיאוס לקופרניקוס וגליליי ועוד ועוד, גם מכל החדשות שבחדשות שישנן ושיוכלו לצמוח, וכן לכל הדעות שהולכות בדרך המחקר והדרישה מזמן לזמן. כבר מפורסם למדי שהנבואה לוקחת את המשלים להדרכה האנושית, לפי המפורסם אז בלשון בני אדם באותו הזמן, לסבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע בהוה, "ועת ומשפט ידע לב חכם" , וכדעת הרמב"ם וביאור הרש"ט במורה נבוכים סוף פרק ז' משלישי, ופשטם של דברי הירושלמי שלהי תענית לענין קלקול חשבונות של תשעה בתמוז . והאמת המושכלת מעמקי תורה היא נעלה ונשגבה עוד הרבה מזה, מפני שהציורים האנושיים איך שיהיו ביחס אל צורת המציאות ודאי יש להם ג"כ מהלך מיוחד בהתפתחות האדם במוסרו, ויתר תעודותיו הרמות, לדור ודור לפי ציוריו שהם הולכים ומתחלפים, להתאים הכל למטרת הטוב הכללי וחסד אלהים עולם ועד, והמושג הפנימי שהוא דעת אלהים הטהורה , ומוסר המעשי והשכלי זהו קיים לעדי עד, "אנן חציר העם, יבש חציר, נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם".
[אדר היקר פ' ד']
כלומר - התורה איננו ספר מדע וממילא אין שום תגלית מדעית יכולה להפריך את התורה. לפי דברי הרב זצ"ל כל הניסיונות "ליישב" את התורה עם המדע מיותרים לחלוטין. התורה מדריכה אותנו כיצד לחיות חיי קדושה ומוסריות ולא לדעת את גיל העולם, כיצד נברא וכו'.
אם נהיה מוסריים ביותר ממילא תרד הביקורת המדעית, כי אנשים יראו ויווכחו שהאמת אצלנו. מכאן תביעה עצומה על כל אלו שע"י התנהגות בלתי מוסרית, הם מחללים שם שמים בעולם, כלמור הם עושים את העולם "חלל" וריק משם שמים כי הרואים טוענים שהדת מובילה להתנהגות בלתי מוסרית וזה הפתח גם לכפירה מדעית.
ומדה טובה מרובה. עד כמה שנהיה מוסריים, מנומסים, טובים, מאירי פנים, רחמנים וכו' נזכה לקרב רבים תחת דגל תורת ישראל. והמציאות בשטח מגלה שאין כאן תאוריות בלבד אלא מציאות ממשית.
הערה: לדעת הר סיבת הכפירה היא רפיון מוסרי של אנשים דתיים. לדעת הרב דסלר זצ"ל סיבת הכפירה היא הרצון לחיות חיי הפקר ונהנתנות והנימוקים השכליים מהווים מסווה לסיבה האמיתית.
סימוכין לדבריו בדברי הסופר אלדוס הוקסלי:
“I had motives for not wanting the world to have a meaning; and consequently assumed that it had none, and was able without any difficulty to find satisfying reasons for this assumption. The philosopher who finds no meaning in the world is not concerned exclusively with a problem in pure metaphysics. He is also concerned to prove that there is no valid reason why he personally should not do as he wants to do. For myself, as no doubt for most of my friends, the philosophy of meaninglessness was essentially an instrument of liberation from a certain system of morality. We objected to the morality because it interfered with our sexual freedom. The supporters of this system claimed that it embodied the meaning - the Christian meaning, they insisted - of the world. There was one admirably simple method of confuting these people and justifying ourselves in our erotic revolt: we would deny that the world had any meaning whatever.”
Aldous Huxley, Ends and Means
כמה זה מזכיר מאמר חז"ל "לא עבדו עבודה זרה אלא כדי להתיר להם עריות הפרהסיא".
ובקשר לחילוקי הדעות בין הרב זצ"ל לבין הרב דסלר אני אציע שאלו ואלו דא"ח ולפעמים המציאות היא כדברי הרב, לפעמים כדברי הרב דסלר ולפעמים שילוב. והיום יש גם סיבות אחרות כגון מצב משפחתי רופף, התעללות וכו' ואכמ"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה