מאמר מערכת בעולם קטן
מתפתלים ומתפתלים מכל כיוון, אבל התורה ידעה לחתוך בדיוק איפה שצריך לחתוך בכל מה שקשור ליחסי זוגיות. בסוף, מאחורי כל הוויכוח וההתפתלות ניצבת שאלה פשוטה פשוטה והיא מגיעה בעוד לא מעט צמתים: האם כשיש אמירה מוסרית מתורת ה' שניצבת מול תפיסת העולם של התרבות המערבית, מכופפים ומצ'קמקים ומחתכים ומעצבים את תורת ה' או שיודעים לומר באומץ עד כאן
הרב בני לאו והרב לוינשטיין לא המציאו את הוויכוח הזה. חברים וחברות, ליברלים ושמרנים, מי שרוצה להצטרף לוויכוח הזה בכללים יהודיים מוזמן לוודא שאנחנו מסכימים על הבסיס – התורה שוללת יחסים בין בני אותו מין. על כל המשתמע מכך. מה עושים עם מי שעושה עברות? כמה זה יצר וכמה זו פסיכולוגיה וכמה זה חברתי וכמה זה מולד? זה דיון מאוד מעניין וחשוב, ועם השלכות לכיצד מתמודדים ברמה הפרטית עם הסיפור הזה, אבל אם רוצים לדבר על זה תחת הכותרת של מוסר יהודי, אז זה הבסיס. זו האג'נדה אם תרצו.
למה זה מקפיץ כאן את כולנו
יש כנראה יותר מסיבה אחת לאמוציות שהנושא הזה מעורר, וזה בטח קשור גם ליצרים ולרצון לעצב חברה ליברלית ולעוד כמה רצונות, אבל בצורה פשוטה הוויכוח הזה פורט על הנימים הכי קיומיים של האנושות. המשיכה המינית, לפני כל הפיתויים וההנאות, היא יצר הקיום של החברה. זו הסיבה שאפילו סוגיית השבת לא זוכה לכזה רייטינג – הלכתי וציבורי, כי עם כל הכבוד הגדול אליה, היא קודם כול סוג של 'תוספת קדושה' ליהודים, שאמורה לפתוח אותם לממדים עליונים ומרוממים, אבל היא לא נוגעת בנקודה המהותית-קיומית של כלל האנושות. לכן אין פלא שגילוי עריות הוא בשלישיית הסוגיות ההתנהגותיות שמנצחות אפילו את החיים עצמם, במצב של פיקוח נפש, מהסיבה הפשוטה: אלה החיים עצמם.
גם עולם הפסיכולוגיה קיבל כמעט ללא עוררין את הסולם (שהגה חוקר בשם קינסי) שמדרג את הנטייה המינית אצל בני האדם מ-1 ועד 7. הסולם הזה טוען בעצם שכל בני האדם נמצאים על הסקאלה באופן דינמי, כשרק פלח קטן מאוד באוכלוסייה חש משיכה בלעדית לבני מינו (0.2%), ומהצד השני של הסקלה קיימת סטייה נוספת, שהיא דחייה מוחלטת מבני המין שלך. היתר נעים באמצע ומושפעים מנורמות חברתיות ומתהליכים פסיכולוגיים שונים ורחבים. האמת הפשוטה והמטרידה היא שממש כפי שהיה בתרבות יוון, מערכות של יחסים הומוסקסואליים הן לפני הכול תוצר של תרבות. החשש מהתרבות ההומוסקסואלית הוא חשש אמתי שבהחלט מאיים על עיצוב תרבות הזוגיות, המשפחה והפריון של האנושות. זו תרבות שמייצרת יחסי אהבה אנוכיים ללא רצון לייצר המשכיות. דוגמה מובהקת לכך היא אירופה, ערש תרבות המערב, שכך בדיוק מכלה את עצמה לדעת במחיקת התא המשפחתי. מכאן, נדידת הפליטים לתוכה היא אך תוצר טבעי לכיליון הזה.
במובן הזה תופעת החשש מהומוסקסואליות המכונה בלעג "הומופוביה" היא בסך הכול יצר קמאי קיומי.
עכשיו יצעקו כל הזועקים "הסתה!" שיצעקו. אף אחד כאן לא קורא לאף אחד אחר לעשות מעשה קנאות, זה אסור. אמרנו הכי פשוט. אבל לקרוא להשיב מלחמה על הניסיונות האלימים לייצר כאן תרבות חד-מינית - כן בוודאי. זה אסור. קודם כי זה כתוב בתורה, וגם כי זו תרבות שמאיימת על האנושות.
ומה עם זכויות הפרט וזה שלא נכנסים לאחרים לחדר המיטות? מי שחודר ברגעים אלה אל חדר המיטות של הכלל הנורמלי הם לוחמי התרבות החד-מינית. או כפי שאמר הרב ריסקין בדבריו כנגד הרב לוינשטיין – "ואהבת לרעך כמוך" זה עד שמישהו מאיים לפגוע בך.
רוצים את הבית היהודי
היה מבאס מאוד לקרוא שהמיקוד בכל המערכה היה נפילה למניפולציה כאילו המילה "סוטים" היא באמת זו שעליה נלחמים כאן בכל השנים האחרונות. הרי היום במדינת ישראל, גם לשר בנט שיודע לצאת ברור ואמיץ כשמנסים לסתום לו את הפה, אסור באיסור מוחלט לומר מילה קטנה על הקהילה הלהט״בית. כבוד השר, יש לך אחריות כבדה לסתימת הפיות שגם אתה נופל לתוכה במקרה הזה.
ויש לך אחריות חשובה אולי יותר לחינוך ילדי ישראל – להדיפת התרבות החד-מינית שללא ספק תנצח אם אנחנו לא נתעשת. הילדים שלך ושלנו, בהתלבטות המינית הבאה שלהם, יגיעו עם דפוסי הכרעה שונים לגמרי מאלה שאנחנו קיבלנו כילדים.
יש לך אחריות לכך שבירושלים ברגעים אלה תלויים דגלי גאווה ברחובות העיר. אין על הדברים האלה סליחה. כאמור, על חילול שבת דווקא כן. זה שמים וארץ – גם בהיגיון האנושי הפשוט וגם על פי הכללים שניתנו בתורה.
כל חוק שרק מריח כמתן לגיטימציה לתרבות הזו, אסור שיעבור בכנסת ישראל.
האם תפסיד בוחרים? יש מצב בהחלט. אלו מסוג הסוגיות שבשבילן משלמים מחירים.
אל תוותרו
פנייה לנער ולנערה שמתמודדים עם נטיות הפוכות. אנא אל תוותרו. אל תאמינו לתרבות שמנסה להפיל אתכם למקומות רעים. בשום אופן אל תצאו מהארון בגאווה שלילית שתהרוס לכם את היכולת להיות אתם עצמכם מתחת להתמודדות. ומאידך גיסא – אנא מכם, אל תשמרו את ההתמודדות הזו בבטן. שתפו לפי הכוח שיש לכם – חבר או חברה קרובים, מדריכים, מחנכים, אנשי מקצוע. כל אחד לפי יכולתו וכוחו. אפשר להתמודד עם נטיות הפוכות, אם כי כמו כל התמודדות שום דבר לא קל וגם לא באמת בטוח. יש הרבה מאוד לדבר על האפיק הזה, אבל אל תוותרו על הרצון, רצון להיות אתם ולעשות את רצון ה'. להקים משפחה. רצון לא יוצר תסכול אלא מרומם. אל תפחדו מהרצון ולא מכישלון. שמירה על הרצון היא באמת מקור לגאווה עליונה ובריאה.
הרב בני לאו והרב לוינשטיין לא המציאו את הוויכוח הזה. חברים וחברות, ליברלים ושמרנים, מי שרוצה להצטרף לוויכוח הזה בכללים יהודיים מוזמן לוודא שאנחנו מסכימים על הבסיס – התורה שוללת יחסים בין בני אותו מין. על כל המשתמע מכך. מה עושים עם מי שעושה עברות? כמה זה יצר וכמה זו פסיכולוגיה וכמה זה חברתי וכמה זה מולד? זה דיון מאוד מעניין וחשוב, ועם השלכות לכיצד מתמודדים ברמה הפרטית עם הסיפור הזה, אבל אם רוצים לדבר על זה תחת הכותרת של מוסר יהודי, אז זה הבסיס. זו האג'נדה אם תרצו.
למה זה מקפיץ כאן את כולנו
יש כנראה יותר מסיבה אחת לאמוציות שהנושא הזה מעורר, וזה בטח קשור גם ליצרים ולרצון לעצב חברה ליברלית ולעוד כמה רצונות, אבל בצורה פשוטה הוויכוח הזה פורט על הנימים הכי קיומיים של האנושות. המשיכה המינית, לפני כל הפיתויים וההנאות, היא יצר הקיום של החברה. זו הסיבה שאפילו סוגיית השבת לא זוכה לכזה רייטינג – הלכתי וציבורי, כי עם כל הכבוד הגדול אליה, היא קודם כול סוג של 'תוספת קדושה' ליהודים, שאמורה לפתוח אותם לממדים עליונים ומרוממים, אבל היא לא נוגעת בנקודה המהותית-קיומית של כלל האנושות. לכן אין פלא שגילוי עריות הוא בשלישיית הסוגיות ההתנהגותיות שמנצחות אפילו את החיים עצמם, במצב של פיקוח נפש, מהסיבה הפשוטה: אלה החיים עצמם.
גם עולם הפסיכולוגיה קיבל כמעט ללא עוררין את הסולם (שהגה חוקר בשם קינסי) שמדרג את הנטייה המינית אצל בני האדם מ-1 ועד 7. הסולם הזה טוען בעצם שכל בני האדם נמצאים על הסקאלה באופן דינמי, כשרק פלח קטן מאוד באוכלוסייה חש משיכה בלעדית לבני מינו (0.2%), ומהצד השני של הסקלה קיימת סטייה נוספת, שהיא דחייה מוחלטת מבני המין שלך. היתר נעים באמצע ומושפעים מנורמות חברתיות ומתהליכים פסיכולוגיים שונים ורחבים. האמת הפשוטה והמטרידה היא שממש כפי שהיה בתרבות יוון, מערכות של יחסים הומוסקסואליים הן לפני הכול תוצר של תרבות. החשש מהתרבות ההומוסקסואלית הוא חשש אמתי שבהחלט מאיים על עיצוב תרבות הזוגיות, המשפחה והפריון של האנושות. זו תרבות שמייצרת יחסי אהבה אנוכיים ללא רצון לייצר המשכיות. דוגמה מובהקת לכך היא אירופה, ערש תרבות המערב, שכך בדיוק מכלה את עצמה לדעת במחיקת התא המשפחתי. מכאן, נדידת הפליטים לתוכה היא אך תוצר טבעי לכיליון הזה.
במובן הזה תופעת החשש מהומוסקסואליות המכונה בלעג "הומופוביה" היא בסך הכול יצר קמאי קיומי.
עכשיו יצעקו כל הזועקים "הסתה!" שיצעקו. אף אחד כאן לא קורא לאף אחד אחר לעשות מעשה קנאות, זה אסור. אמרנו הכי פשוט. אבל לקרוא להשיב מלחמה על הניסיונות האלימים לייצר כאן תרבות חד-מינית - כן בוודאי. זה אסור. קודם כי זה כתוב בתורה, וגם כי זו תרבות שמאיימת על האנושות.
ומה עם זכויות הפרט וזה שלא נכנסים לאחרים לחדר המיטות? מי שחודר ברגעים אלה אל חדר המיטות של הכלל הנורמלי הם לוחמי התרבות החד-מינית. או כפי שאמר הרב ריסקין בדבריו כנגד הרב לוינשטיין – "ואהבת לרעך כמוך" זה עד שמישהו מאיים לפגוע בך.
רוצים את הבית היהודי
היה מבאס מאוד לקרוא שהמיקוד בכל המערכה היה נפילה למניפולציה כאילו המילה "סוטים" היא באמת זו שעליה נלחמים כאן בכל השנים האחרונות. הרי היום במדינת ישראל, גם לשר בנט שיודע לצאת ברור ואמיץ כשמנסים לסתום לו את הפה, אסור באיסור מוחלט לומר מילה קטנה על הקהילה הלהט״בית. כבוד השר, יש לך אחריות כבדה לסתימת הפיות שגם אתה נופל לתוכה במקרה הזה.
ויש לך אחריות חשובה אולי יותר לחינוך ילדי ישראל – להדיפת התרבות החד-מינית שללא ספק תנצח אם אנחנו לא נתעשת. הילדים שלך ושלנו, בהתלבטות המינית הבאה שלהם, יגיעו עם דפוסי הכרעה שונים לגמרי מאלה שאנחנו קיבלנו כילדים.
יש לך אחריות לכך שבירושלים ברגעים אלה תלויים דגלי גאווה ברחובות העיר. אין על הדברים האלה סליחה. כאמור, על חילול שבת דווקא כן. זה שמים וארץ – גם בהיגיון האנושי הפשוט וגם על פי הכללים שניתנו בתורה.
כל חוק שרק מריח כמתן לגיטימציה לתרבות הזו, אסור שיעבור בכנסת ישראל.
האם תפסיד בוחרים? יש מצב בהחלט. אלו מסוג הסוגיות שבשבילן משלמים מחירים.
אל תוותרו
פנייה לנער ולנערה שמתמודדים עם נטיות הפוכות. אנא אל תוותרו. אל תאמינו לתרבות שמנסה להפיל אתכם למקומות רעים. בשום אופן אל תצאו מהארון בגאווה שלילית שתהרוס לכם את היכולת להיות אתם עצמכם מתחת להתמודדות. ומאידך גיסא – אנא מכם, אל תשמרו את ההתמודדות הזו בבטן. שתפו לפי הכוח שיש לכם – חבר או חברה קרובים, מדריכים, מחנכים, אנשי מקצוע. כל אחד לפי יכולתו וכוחו. אפשר להתמודד עם נטיות הפוכות, אם כי כמו כל התמודדות שום דבר לא קל וגם לא באמת בטוח. יש הרבה מאוד לדבר על האפיק הזה, אבל אל תוותרו על הרצון, רצון להיות אתם ולעשות את רצון ה'. להקים משפחה. רצון לא יוצר תסכול אלא מרומם. אל תפחדו מהרצון ולא מכישלון. שמירה על הרצון היא באמת מקור לגאווה עליונה ובריאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה