האיסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה

לרפואת יעקב שמחה בן גולדה בתוך שח"י!!

"ת"ר אסור לאדם שיהנה מן העוה"ז בלא כרכה, וכל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה מעל, מאי תקנתיה ילך אצל חכם כו' מעיקרא וילמדנו ברכות".

כאן נאמרו שני דברים. א - איסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה. ב - כאילו מעל. 

האיסור ליהנות הוא מצד העדר הכרת הטובה. מכאן רואים שהכרת הטובה איננה רק מעלה אלא חובה גמורה והמחסר אותה עובר על איסור.

 

בנוסף - יש בהנאה ללא ברכה מעין מעילה. איך אפשר להשוות הנאה ללא ברכה לאיסור חמור של מעילה?  

כותב הרב [עי"א ו' ג']: "אמנם יש עוד לדעת שכל ההנאות שבעולם לא ימלאו את תעודתם כ"א בהיותם משתמשים לההנאה המאושרה המוסרית, שהיא דעת אלהים בארץ. א"כ הנהנה בלא ברכה ומשתמש בהם רק לתעודת הנאתו החמרית, הוא מחליף את תעודת מציאותם, דומה ממש לנהנה מקדשי שמים שהם עומדים להשלים את האדם בהשלמתו המעולה העליונה הרוחנית והוא משפיל ערכם להשתמש בהם להנאות חומריות, שמעל ומשנה תעודתם, ואין מעילה אלא שינוי, כדברי חז"ל במעילה מהוכחת הפסוקים. ומזה יסתעף כל הזהירות של שינוי הקדש, ומכש"כ מקדושה חמורה לקדושה קלה".

כך צריכה להיות ההסתכלות על כל הנאות של עוה"ז - הן משמשות לקדם דעת א-להים בארץ. והמשתמש בהם לצרכים אחרים, הרי הוא כמועל.  

מה התיקון שעושים כדי לדעת את התכלית הזאת? "ילך אצל חכם וכו' מעיקרא וילמדנו ברכות". אין כאן הוראה מקומית המצומצמת לדיני ברכות בלבד אלא הרבה מעבר לזה. החכם צריך ללמד אותו "מעיקרא", דהיינו מתחילת חינוכו, את המטרה היסודית של כל הנאות עולם הזה. והוא משיג זאת ע"י לימוד ברכות, שכאמור מבטאים את הצורך להשתמש בכל ההנאות לעבודת השם.  

וכדברי הרב: "אמנם האדם הורגל ללכת אחרי עיניו ולבכר הנאות החושים, ע"כ לא יתעורר כלל לההשלמה הרוחנית שיוכל להוציא מכל מקרה של הנאה חושית שמזדמן לידו. ע"כ ילך אצל חכם מעיקרא, מתחילת חינוכו, טרם התגברו עליו קישור החושים למשכם אליו ביותר משורת השכל והצדק האלהי, וילמדנו ברכות, וישכילהו לעדן את רוחו, להרים קרן ביראת ד', עד שרגשי ההנאות הרוחניות יקדימו תמיד לההנאות הגשמיות, ואז ישכיל היטב את תעודת ההנאות והחיים בכלל ולא יבא לידי מעילה ובכל דרכיו ישכיל. כדברי הכתוב "בכל דרכיך דעהו", וכדברי בר קפרא שהיא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה".