מו"ר הג"ר חיים מאיר הורוביץ שליט"א
הנה מצינו בדברי הראשונים ז"ל ג' שיטות האם ביקור מעכב בדיעבד.
א] התוס' בסוכה מ"ב א' ד"ה שאינו, כתבו דביקור מעכב ומדבריהם ז"ל שם נראה דלא רק דביקור מעכב אלא ביקור ד' ימים מעכב, וזה חידוש גדול.
ב] הרמב"ם ז"ל בפ"א מתמידין ה"ט כ' דטעון ביקור ומ"מ לא הזכיר דמעכב בדיעבד וכ' הכפו"ת ז"ל בסוכה מ"ב א' דס"ל להרמב"ם ז"ל דביקור אינו מעכב, ומסתברא משום דבעי' שנה עליו הכתוב לעכב, אמנם האחרונים ז"ל כ' דאשכחן שנה עליו הכתוב לעכב דבפסחים צ"ו א' ילפי' מ'תשמרו' ובתו"כ דיבורא דנדבה פרשתא ג' פ"ג נלמד מתמים תקריבנו.
ג] בפי' המיוחס להר"ש משאנץ ז"ל בתו"כ שם כתב כהתוס' דביקור מעכב והוסיף דלא מהני ביקור אחר שחיטה דהרבה מומים שמשתנים לאחר מיתה יעו"ש ולפ"ז נראה דאין זה ממש כדברי התוס', דלדבריו ז"ל ביקור פעם אחת קודם שחיטה סגי עכ"פ לבדיעבד דלא שייך טעם זה, אבל להתוס' מעכב ביקור ד' ימים וכל שלא ביקרו כל הד' ימים מעכב בדיעבד. והנה האו"ז ז"ל הל' פסח סי' רט"ז ורכ"ח ר"ל בתחילה דאינו מעכב ואייתי תוספתא דמפורש התם דמעכב ומל' ז"ל שם משמע דביקור ד' ימים מעכב, [ומשמע נמי דבעי' ד' ימים לבד מיום השחיטה דכ' שם דבהמה שרוצים לשחטו ביום ה' צריך לבקרו מיום א' וזה כפי' קמא בדברי רש"י ז"ל בערכין י"ג ב' יעו"ש, ודו"ק].
ומצינו בדברי רבנן קמאי ובתראי ז"ל כמה ראיות להא דביקור אינו מעכב.
א] האו"ז ז"ל הנ"ל הוכיח מהא דאמרי' בשילהי מרובה פ"ב ב' דבכל יום היו משלשים להם בקופה דינרין והיו מעלים להם תמידין ומסתמא לא ביקרו אותם ומוכח דאינו מעכב.
ב] עוד הוכיח האו"ז ז"ל מהא דתנן בפסחים ע"א ב' שחטו בשבת ונמצא בע"מ חייב חטאת ורש"י ז"ל שם ד"ה שחטו כתב דהוי שוגג ולא אונס דהוי לי' לבקורי, והשתא אי נימא דביקור מעכב בדיעבד תיקשי גם בלא נמצא בע"מ יתחייב חטאת יעו"ש.
ג] הגבורת ארי ז"ל בתענית כ"ט א' הוכיח מהא דאמרי' בערכין י"א ב' "כשחרב הבית בראשונה אותו היום תשעה באב היה וכו' והיו כהנים ולוים עומדים על דוכנן ואומרים שירה וכו' האי שירה מאי עבידתיה אילימא דעולת חובה מי הואי בי"ז בתמוז בטל התמיד אלא לאו דעולת נדבה ותסברא מ"ש דעולת חובה דלא הואי ומ"ש דעולת נדבה דהואי הא לא קשיא בן בקר אקראי בעלמא הוא דאיתרמיא להו" והיינו בן בקר שאינו ראוי לתמיד וראוי לעולת נדבה וכדפירש רש"י ז"ל והשתא אי נימא דביקור מעכב תיקשי אמאי לא תרצינן דהוי כבש אלא דלא הי' מבוקר. והנה ראי' זו סגי רק להוכיח דביקור ד' ימים אינו מעכב, אבל ליכא להוכיח מהתם דביקור כלל אינו מעכב דמסתברא דאילו הי' להם כבש הי' יכולים לבקרו עכ"פ קודם שחיטה ולהכי בעי' לתרץ דבן בקר איתרמי להו.
ד] נלע"ד להוכיח מגמ' ערוכה דביקור ד' ימים אינו מעכב, דהנה בזבחים י"ב א' איתא 'א"ר יוחנן פוסל היה בן בתירא בפסח ששחטו בארבעה עשר שחרית בין לשמו בין שלא לשמו הואיל ומקצתו ראוי מגדף בה רבי אבהו א"כ פסח כשר לבן בתירא היכי משכחת לה אי דאפרשיה האידנא דחוי מעיקרו הוא ואי דאפרשינהו מאתמול נראה ונדחה הוא אלא אמר רבי אבהו תהא לאחר חצות אביי אמר אפילו תימא מצפרא אין מחוסר זמן לבו ביום רב פפא אמר אפילו תימא מאורתא לילה אין מחוסר זמן" הא קמן ראי' מוכרחת דביקור ד' ימים אינו מעכב מדכשר אפי' בהקדישו מצפרא, וקשיא טובא על דעת התוס' הנ"ל באות א' דביקור ד' ימים מעכב. אלא אם נאמר דמהני ביקור קודם הקדש וכבר דנו בזה האחרונים ז"ל.
ונלע"ד בע"ה ליישב כל הקושיות והראיות הנ"ל ובהקדם ג' הקדמות הנצרכות.
א] איתא בתמורה כ"ט א' "אמר רב טובי בר מתנה א"ר יאשיה מנין למוקצה מן התורה שנאמר תשמרו להקריב לי במועדו כל שעושין לו שימור מתקיף לה אביי אלא מעתה אייתית אימרא דצומא ולא עביד ליה שימור ה"נ דלא חזו להקרבה [א"ל] אנא תשמרו להקריב לי במועדו קאמינא לי ולא לאדון אחר ואיזהו אחר שמקריבין לו הוי אומר זו עבודת כוכבים", וכ' רש"י ז"ל התם בד"ה מניין "קס"ד דהכי קאמר מנין שחייב אדם להקצות קרבנו לשמים ולא יקריבנו מיד כשהקדישו" חזינן מהתם דדין ביקור יסודו בדין שימור ונלמד מ'תשמרו'. והנה אע"ג דלמסקנא פירש רב טובי דמוקצה היינו מוקצה לעבודת כוכבים מ"מ הא בגמ' פסחים צ"ו א' הנ"ל בריש דברינו נמי מוכח דדין ביקור ילפי' מדכתיב 'תשמרו להקריב לי במועדו' ושפיר י"ל דדין ביקור היינו לעשות לה שימור, ונראה לפ"ז דיסוד דין 'ביקור' היינו לעשות לה שימור והיינו שלא יהא היסח הדעת וכדמשמע מדברי הגמ' בתמורה הנ"ל.
ב] בפסחים ל"ד א' ילפי' מהא דכתיב 'משמרת תרומותי' דהיסח הדעת פוסל בתרומה ובקדשים, ומעתה י"ל דכיון דדין ביקור ילפי' מהא דכתיב 'תשמרו' א"כ גדר ביקור היינו שלא יסיח דעתו מתמימות הקרבן ושלימותו.
ג] התוס' בחגיגה כ"א א' ד"ה האונן כתבו יסוד גדול בשם הר"י ז"ל דפסול היסח הדעת בקדשים שייך דוקא היכא דזה לפניו ויכול לשמרו ולא שמר אבל היכא שאין בידו וכגון שאבד לא שייך היסח הדעת ליפסול, יעוש"ה.
ומעתה נראה בע"ה לחדש דה"ה לענין ביקור כיון דיסודו בדין שמירה וכדהוכחנו לעיל א"כ כל שלא בא הקרבן לרשותו אין הביקור מעכב ורק אם נמצא ברשותו ולא ביקרו דלא עביד לה שימור מעכב. ומעתה אי כנים אנו בע"ה בזה יש לדחות כל הראיות הנ"ל דהרי בכל הנ"ל מיירי שלא הי' הבהמה ברשותם קודם ולא שייך בזה היסח הדעת ודין שימור, ומעתה גם הסוגיא בזבחים הנ"ל אות ד' י"ל דכונת הגמ' שיקנה הבהמה בערב פסח דלא בעי' בפסח דורות שיהי' מקחו מבעשור, ולהשיטות דלא מהני ביקור קודם הקדש א"ש טפי, דכיון דמקדישו רק עתה ממילא הוי כאינו ברשותו שאינו יכול לבקרו. שוב הראני ח"א דהמהרש"ם ז"ל ח"ו סל"ח רמז לסברתי הנ"ל ומעתה יש לי אילן גדול ליסמך עליו, אלא דהמהרש"ם ז"ל שם כתב בקיצור ולא ביאר הטעם לחלק בזה, ות"ל בדברינו אלה יבואר סברא נכונה לענ"ד בחילוק זה.
סיכום:
א] נחלקו הראשונים ז"ל אם מצות ביקור הקרבן מעכב, ודעת התוס' דביקור ד' ימים מעכב.
ב] יש להוכיח מכמה מקומות דביקור אינו מעכב וכ"ש ביקור ד' ימים.
ג] יש לייסד בע"ה יסוד גדול דדין ביקור יסודו שלא יהא היסח הדעת וא"כ כל שאין הבהמה ברשותו לא שייך בזה דין ביקור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה