מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות בתלמוד בבלי. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:
מהפסוק: "וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן". על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק בארץ ישראל, ואהרן הכהן לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.
מהפסוק: "וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ" - "לכם" לא נאמר אלא "להם", ומכאן משמע שהבטחת הקב"ה היתה לתת את הארץ לאבות עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.
מהפסוק: "הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה" - שאמר הקב"ה למשה רבינו לפני מותו, והמילה "וקם" היא המשך תיאור קורותיו של משה: "הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא".
מהפסוק: "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם".
מהפסוק: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם".
מהפסוק: "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ" - "הכרת בעולם הזה, תכרת לעולם הבא".
בהמשך אומרת הגמרא:
תנו רבנן: "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה" (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש"י). תלמוד לומר: "מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא" (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. תניא אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'" שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.
– תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב.
אולם הרמב"ם באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהיתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע הקב"ה על יד הנביאים ייעוד ניסי זה. לשון הרמב"ם שם: " סוף דבר, בא הספור הנבואי, אם פעם אחת אם פעמים רבות, וזכרוהו חכמי ישראל הקדומים והחדשים פעמים אין להם מספר, והתפרסם באומתנו והסכימו עליו, שנפש האדם תשוב לגוף, וזהו העניין הנרצה בתחיית המתים, ואם לא יזכרהו חכם או מחבר. [דיון בשיטת הרמב"ם נמצא בס' דעת אמונה ח"ג עמ' שכ"ד ועדיין צע"ג].
לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו האמונות והדעות מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל". לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום שירת האזינו המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא הנבואה על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל ("ראו עתה כי אני אני הוא") ותחיית המתים ("אני אמית ואחיה").
גם רש"י בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא "אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה מה לנו ולאמונתו, מהיכן הוא יודע שכן הוא. הלכך כופר גמור הוא". ומדבריו נראה שחולק על הרמב"ם [וכן בפ"ג מהלכות תשובה הרמב"ם לא הזכיר שצריך להאמין שהיא מה"ת]. [מתוך חב"דפדיה עם קצת הוספות]
מהפסוק: "וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ" - "לכם" לא נאמר אלא "להם", ומכאן משמע שהבטחת הקב"ה היתה לתת את הארץ לאבות עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.
מהפסוק: "הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה" - שאמר הקב"ה למשה רבינו לפני מותו, והמילה "וקם" היא המשך תיאור קורותיו של משה: "הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא".
מהפסוק: "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם".
מהפסוק: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם".
מהפסוק: "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ" - "הכרת בעולם הזה, תכרת לעולם הבא".
בהמשך אומרת הגמרא:
תנו רבנן: "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה" (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש"י). תלמוד לומר: "מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא" (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. תניא אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'" שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.
– תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב.
אולם הרמב"ם באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהיתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע הקב"ה על יד הנביאים ייעוד ניסי זה. לשון הרמב"ם שם: " סוף דבר, בא הספור הנבואי, אם פעם אחת אם פעמים רבות, וזכרוהו חכמי ישראל הקדומים והחדשים פעמים אין להם מספר, והתפרסם באומתנו והסכימו עליו, שנפש האדם תשוב לגוף, וזהו העניין הנרצה בתחיית המתים, ואם לא יזכרהו חכם או מחבר. [דיון בשיטת הרמב"ם נמצא בס' דעת אמונה ח"ג עמ' שכ"ד ועדיין צע"ג].
לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו האמונות והדעות מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל". לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום שירת האזינו המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא הנבואה על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל ("ראו עתה כי אני אני הוא") ותחיית המתים ("אני אמית ואחיה").
גם רש"י בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא "אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה מה לנו ולאמונתו, מהיכן הוא יודע שכן הוא. הלכך כופר גמור הוא". ומדבריו נראה שחולק על הרמב"ם [וכן בפ"ג מהלכות תשובה הרמב"ם לא הזכיר שצריך להאמין שהיא מה"ת]. [מתוך חב"דפדיה עם קצת הוספות]
כמה הערות בדברי רש"י:
א] רואים יסוד גדול באמונה. אין זה מספיק להאמין מכוח שכלי או מכל סיבה אחרת. האמונה חייבת להישאב מתוך התורה. אחרת, אין לה בסיס וממילא המאמין אמונה בלתי מבוססת זו הוא כופר גמור [עי' קובץ בית יצחק כ"ו עמ' 587].
ב] למה לא מצאנו בעיקר של אמונה בביאת המשיח שחייבים להאמין משום שכך כתוב בתורה? שוב מצאתי בגמ' שבת ל"א - אמר רבא, בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו וכו' צפית לישועה ופרש"י צפית לישועה - לדברי הנביאים עכ"ל. ואולי כוונתו שגם האמונה במשיח צריכה להיות מבוססת על דברי הנביאים ולא מספיקה אמונה מהשכל או ממה שחונך וכו'. ויש להעיר שהרמב"ם מביא מקור לביאת המשיח מהפסוק בתורה "דרך כוכב ביעקב" שהוא פסוק בתורה ולא מדברי הנביאים. וכנראה שרש"י אינו מסכים איתו.
וז"ל הרמב"ם בהל' מלכים [י"א א']: "וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה', ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים, אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשו, ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד, אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח, דרך כוכב מיעקב זה דוד, וקם שבט מישראל זה מלך המשיח, ומחץ פאתי מואב זה דוד, וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל, וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים, והיה אדום ירשה זה דוד, שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו', והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'."
יוצא כך - לפי רש"י חייבים להאמין שתחיית המתים היא מן התורה ואולי שביאת המשיח היא מן הנביאים. ואילו לפי הרמב"ם חייבים להאמין בתחיית המתים אבל לא שהיא מן התורה אלא מן הנביאים ואילו בביאת המשיח חייבים להאמין שהיא מן התורה. עי' בס' לתשובת השנה עמ' שנ"א.
ג] הרי"ף לא גרס במשנה [האומר שאין תחיית המתים] "מן התורה". וכך כנראה לא גרס הרמב"ם [הגר"י כהן ספר התשובה עמ' רנ"ד]
ד] הרב זצ"ל כתב [מובא בפניני הראי"ה עמ' 433] שאין תחיית המתים "בגדר השגה אנושית", וזה תוכן האמונה לפי דבריו. נמצא שלא רק המקור לתחיית המתים מן התורה ואין שום משמעות אם זה בא מן השכל אלא גם מהות תחיית המתים צריכה לבוא מן התורה כי היא אינה דבר רציונלי. נמצא שמשני טעמים חייבים להאמין שתחיית המתים מה"ת - א' כי מנין לנו זאת בלי התורה? ב' - אם מאמינים מכוח השכל אז תחה"מ נכנס בגדרי השכל ולא אלא האמונה צריכה להיות שהיא למעלה מגדרי השכל.
ה] עיין בבאר שבע שכתב דאין זה מדברי רש"י אלא תלמיד טועה. והוכיח שם מדברי הרמב"ם פ"נ מהל' תשובה שלא הזכיר כלל מן התורה ותדע שהרב בעל ספר העקרים במאמר ד' פרק ל"ה כתב דלא רמיזא באוריתא תחית המתים רק על צד הקבלה בלבד אנו מחויבים להאמין בתחית המתים ע"כ אומר אני שלא יצאו דברים אלה מפה קדוש רש"י אלא איזה תלמיד טועה פירש כן ע"כ.
ואמנם הרמב"ם חולק על רש"י אבל מוכח מהיד רמה שהגירסא ברש"י נכונה.
ו] האריך בזה בס' אור אברהם [על סה"מ עמ' תרי"ד והלאה] ורצה לעשות שלום בין רש"י לבאר שבע, ואני מצטט סיכום דבריו: "והיוצא לנו לפי כל זה דדברי רש"י שפיר מסכימים אם מה שכתב הבאר שבע הנ"ל דהא גם הוא הזכיר שם כמה פעמים דהאמונה בתחיית המתים הוא מכח הקבלה וכנ"ל, ואם כן הרי נראה דזהו גס כוונת רש"י בזה והיינו דאדם זה בעצם כופר דנאמר בזה קבלה וכוונתו באומרו אין תחיית המתים מן התורה, היינו דלא נאמר דבר זה למשה רבינו בסיני וכוונתו לומר דאין לנו קבלה מדברי הנביאים לדבר זה. והרי אם אין קבלה, הרי דשוב אין הדבר מוכח שיהיה תחיית המתים ושוב הוי אדם זה ככופר בעצם תחיית המתים וכמש"נ".
עי' עוד מאמר תחיית המתים מבעל ה"באר משה" זצ"ל, בס' שערי תשובה בהוצאת הרה"ג ר' אהרן דוד גולדברג [עמ' שפ"ט, השערי תשובה למד כמו רש"י], ובס' אהלי תורה [בראשית עמ' קמ"ז והלאה].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה