ומדברי סופרים להתענות על כל צרה שתבוא על הצבור עד שירוחמו מן השמים. ובימי התעניות האלו זועקין בתפלות ומתחננים ומריעין בחצוצרות בלבד. ואם היו במקדש מריעין בחצוצרות ובשופר. השופר מקצר והחצוצרות מאריכות. שמצות היום בחצוצרות. ואין תוקעין בחצוצרות ושופר כאחד אלא במקדש שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' [הל' תענית א' ד']:
לפי הרמב"ם [פ"ה ה"א] ד' תעניות הן מדיני תשובה ובתשעה באב בצום הוא מדיני תשובה ושאר העינויים הם מדיני אבילות. לפי הראב"ד [מובא בר"ן] דיני ד' התעניות הם מדיני אבלות. איפה מצאנו שאבל צם? שאני אבלות ישנה מאבלות חדשה שבישנה צמים.
ראיות לראב"ד:
א] מגילה ה' שמאחרים תשעה באב שחל בשבת שאקדומי פורענותא לא מקדמינן ואם מדין תשובה למה שלא נקדים?
ב] תענית ל' "כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב, אסור באכילה שתיה וכו'". לפי הראב"ד ההשוואה מובנת היטב. והרי"ף והר"ח לא גרסו אכילה ושתיה.
לפי הראב"ד כמו שקבעו ימים טובים בימי שמחה כך קבעו ימי אבל לימי צער.
[עי' בכ"ז בס' נחלת בנימין תשעה באב]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה