תשע"ג
הרב קלמנסון, ישיבת בית דוד שלמה - ניו הייווען
סימן ח'
בסוגיא דולחזי זוזי ממאן נקט
א. ב"מ ב, ב: מקח וממכר ולחזי זוזי ממאן נקט לא צריכא דנקט מתרווייהו מחד מדעתי' ומחד בע"כ ולא ידענא מי הוא מדעתי' ומי הוא בע"כ.
ויעויין ברי"ף שהביא הברייתא דנאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי אימתי בזמן שהמקח יוצא מתחת ידו אבל אין המקח יוצא מתחת ידו הרי הוא ככל אדם ואמרינן עלה [קידושין דף עד] וניחזי זוזי ממאן נקט ל"צ דנקט מתרווייהו ואמר חד מדעתאי וחד בעל כרחאי ושמעינן מינה דהיכא דאין המקח יוצא מתחת ידו של מוכר אינו נאמן לומר מהאי נקיטנא מדעתאי ומהאי נקיטנא בעל כרחאי, וקשיא לן הא דגרסינן הכא ולא ידע וכו' מכלל דאי ידע וכו' נאמן ואע"ג דאין המקח יוצר מתחת ידו דהא שנים אוחזין בטלית קתני ומסתברא לן דהא דקתני שנים אוחזין בטלית לא אכולה מילתא קתני אלא אמציאה בלחוד קתני אבל משא ומתן בדאיתא בידא דמוכר הוא כדקתני בברייתא ומשו"ה אמרינן לא ידע וכו' הא ידע מהימן אבל ליתא בידא דמוכר אלא שניהן אדוקין בו אין בעל המקח נאמן לחודי' לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי, אלא עד דמצטרף אחרינא בהדי' כשאר עדיות דעלמא יעויי"ש ברי"ף.
ב. ויעויין ברש"י בסוגיין ובקידושין דמפרש דמה דמחלקה הברייתא בין מקחו בידו לשאינה בידו הוא בנקט זוזי מתרווייהו וכו' דבזה כשמקחו בידו נאמן משום דרמיא עלי' למידק שלא לחזור מזה שנתן המעות דקם לי' במי שפרע, משא"כ באין מקחו בידו דלא רמיא עלי' תו לא דייק לזכור למי הוא, וכשנקט המעות רק מאחד מידכר דכיר אפילו לאחר שיצא מקחו מידו דהרי נתעסק בזה רק עם אחד וכו', ובסוגיין מפרש רש"י דגם במשא ומתן מיירי באוחזין וכפשטא דהמשנה, והא דמקשה ולחזי זוזי ממאן נקט, היינו משום דהמקשן סבר דמיירי בנקט זוזי מחד דבזה מהימן המוכר אפילו ביצא המקח מידו וע"ז משני הגמרא ל"צ דנקט מתרווייהו וכו' דבזה אינו נאמן המוכר כשיצא המקח מידו, וגריס רש"י בסוגיין ולא ידעינן, ולא ולא ידע, דהוי משמע דאילו כן ידע מהימן, וכמבואר בדברי רש"י.
ויעויין ברא"ש ובטור חו"מ סי' תכב דכתבו דהרי"ף ס"ל כפירש"י בקידושין דבנקט מחד מהימן אפילו באין מקחו בידו, וזהו דמקשה שם ולחזי וכו' דהקושיא היא אאין מקחו בידו וע"ז מתרץ דאיירינן בנקט זוזי מתרווייהו ובזה הוא דמחלקה הברייתא בין מקחו בידו וכו', אלא דבסוגיין גריס הרי"ף ולא ידע, דמשמע דאילו הוא ידע הי' מהימן ולזה הוצרך הרי"ף לפרש דדינא דמשא ומתן הוא במקחו בידו יעויי"ש ברא"ש והרי"ף [וראה בב"י שם ובביאורי הגר"א].
ונראה דמשמעות דברי הרי"ף הוא כן, דהקשה הקושיא בתירוץ הגמרא דקאמר' ולא ידע וכו' ולכאורה הו"ל להקשות מעיקר קושיית הגמרא דולחזי וכו', דמה"ת יהא נאמן המוכר כיון דאין מקחו בידו וכו', וע"כ דמפרש כפירש"י דהברייתא מחלקה רק בנקט מתרווייהו משא"כ בנקט מחד מהימן המוכר בכל גווני, וכפרש"י, דלכן לא קשה על המקשה דהוא סבר דאיירינן בנקט מחד דבזה מהימן וכדפירש"י בסוגיין, אלא דהרי"ף הקשה כן בתירוץ הגמרא, דגרס ולא ידע דאיירינן בנקט מתרווייהו, א"כ גם בידע לא מהימן היכא דאין המקח בידו, ולזה הוצרך לתרץ דבמשא ומתן איירינן בשהמקח הוא ביד המוכר עדיין וכו'.
ד. והא דנקטה המשנה דינא במציאה באוחזין דוקא ובמשא ומתן אפילו בלא אוחזין, י"ל דהוא משום דגבי מציאה היכא דלא הוו אוחזין הי' צ"ל דינא דכל דאלים גבר וכמו"ש הראשונים משם הר"ח, משא"כ במשא ומתן דאי"צ לאוחזין דוקא אלא דגם כשהוא ביד המוכר הוי דינא דיחלוקו ולא כל דאלים גבר וכמו שביארו הראשונים הא דבמנה שלישי לא אמרינן כל דאלים גבר כיון דתפס לא מפקינן [והוסיף הרמב"ן דבנפקד בודאי הוא כן דהא תפס ברשות ומחוייב בדין השבה דלא מיקיים בכל דאלים גבר וכ"ה במוכר וכו'] דלכן במשא ומתן ל"צ לאוחזין דוקא כדי לבטל דינא דכל דאלים גבר וכו' [ועי' לעיל סי' א' מה שכתבנו לבאר בדברי הרמב"ן יעויי"ש].
ה. ויעויין בפי' הר"ח בסוגיין שכתב "ואוקימנא למתניתין רישא במציאה וסיפא דקתני זה אומר כולה שלי במקניי', בשטוען אני קניתי' ונתתי דמי' לבעלים, ואמרינן, א"ה נשאל למוכר למי מהן מכר וממי קיבל דמי', ושנינן, באמר לא ידעתי, ואמר ששניהן תבעוה ממני לקנותה, ואמרי להן מי שיתן לי דמי' הרי היא מכורה לו, ונתן לי אחד מהן דמים והאחד השליך המעות לפני ולקחו הטלית, ואיני יודע מי מהן שנתן ומי שהשליך, כגון זה שנינו שניהן נשבעים וחולקין" יעויי"ש בר"ח.
ומתבאר בדבריו דגריס בהסוגיא ולא ידע, דתירוץ הגמרא הוא דאיירינן בשאין המוכר יודע, דאיירי בנקט זוזי מתרווייהו וכו', דמתבאר דאילו כן הי' יודע הי' נאמן ואעפ"י שאין המקח בידו, וכמבואר בדברי הר"ח שכתב ולקחו הטלית וכו', והיינו דמפרש בהמשנה דגם במשא ומתן מיירי דאוחזין הטלית, וצ"ב לפי"ז דמה"ת יהא נאמן המוכר בשאין מקחו בידו, והרי מבואר בהברייתא דבמה דברים אמורים כשמקחו בידו משא"כ באין מקחו בידו דלא מהימן.
ו. וצ"ל דהר"ח מפרש בסוגיין דקושיית הגמרא היא דיהא נאמן המוכר כעד אחד בעלמא לפטור האחד מהשבועה ולחייב לשכנגדו בשבועה דאורייתא וכדמפרש לה ר"ת, והדברים מדוייקים בדברי הר"ח בתי' הגמרא שכתב "כגון זה שנינו שניהן נשבעין וחולקין" היינו דמשו"ז הוא דשניהם נשבעין וכו' ולא אמרינן דיהא נשבע רק האחד שהמוכר מעיד כנגדו והשני יפטור וכו'.
ובקידושין מפרש הר"ח כפיר"ת שם דקושיית הגמרא ולחזי וכו' הוא על הרישא דמקחו בידו נאמן משום מיגו וכו' דמקשה ולחזי זוזי ממאן נקט ולא יהא נאמן המוכר דמכר להשני דהו"ל מיגו נגד עדים וכמו"ש בתוס' שם.
ז. ושו"ר בספר הישר לר"ת חידושים בסי' תקעא שכתב להוכיח שיטתו מדברי הר"ח בזה וז"ל שם "נראה לי דגרסינן ולא ידע וכן פר"ח, ומפרש שהמוכר טוען שאינו יודע מאיזה קיבל מדעת עד כאן פר"ח, והכי פירושא דשמעתא וניחזי זוזי ממאן נקט וכו' דאע"ג דאין המוכר נאמן בזמן שאין מקחו בידו להוציא לגמרי מיד המוחזק מיהו הכא ניהמני' למיהוי כעד אחד להטעין שבועה דאורייתא לכשנגדו, וזה לא ישבע וכו', ומשני ל"צ דנקיט מתרווייהו וכו' ולא ידע המוכר, דאילו הי' יודע המוכר הי' יכול להשביע השני שבועה דאורייתא כדין עד אחד, וזה הי' נוטל בלא שבועה וכו', ומה שמפרש הקונטרס הא אוקימנא התם בדנקט זוזי מתרווייהו לפי פי' זה משמע דאאין מקחו בידו קאי [היינו קושיית הגמרא בקידושין ונחזי זוזי וכו'] ולא היא דאמקחו בידו קאי, הכי פר"ח בפרק בתרא דקידושין נאמן בעל מקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי בד"א בזמן שמקחו בידו ונקיט זוזי מתרווייהו ולא ידע אז הוא נאמן עד כאן פר"ח אבל אין מקחו בידו אינו נאמן בין נקיט זוזי מתרווייהו [ובין נקיט זוזי מחד] אלא מי שהוא מוחזק בו יזכה בו" וכו' יעויי"ש בספר הישר.
ח. ומבואר דר"ת עצמו מבסס שיטתו על דברי ר"ח, והיינו דמדברי ר"ח בסוגיין דגריס ולא ידע מתבאר דבידו יהא נאמן אעפ"י שאין מקחו בידו, וע"כ צ"ל דהכוונה דיהא נאמן כעד אחד לחייב שבועה ולפטור להשני, ומדברי הר"ח בקידושין דכתב הא דנקט זוזי מתרווייהו בהמשך להרישא דנאמן בזמן שמקחו בידו דע"ז כתב הר"ח ונקיט זוזי מתרווייהו, מתבאר דמפרש בקידושין דקושיית הגמרא ונחזי וכו' הוא על הרישא דמאי טעמא יהא נאמן אפילו במקחו בידו לומר דלזה מכר ואפילו ידעינן דהשני נתן המעות והרי הוי כמיגו נגד עדים וכו' וכמו"ש ר"ת, וע"ז משני דאיירינן בנקט מתרווייהו ולא ידיע וכו', אבל באין מקחו בידו אינו נאמן בכל גווני גם בנקט זוזי מחד [אפילו לא ידע ממאן נקט וכו'] דאין בזה מיגו ודלא כפירש"י וכנ"ל בספר הישר לר"ת.
ומבואר לפי"ז דשיטת ר"ת מבוססת על פי' הר”ח, דמדבריו בקידושין מתבאר דבאין מקחו בידו לא מהימן בכל גווני, וא"כ מה הקשה הגמרא בב"מ שיהא נאמן המוכר, ומתרץ דלא ידע וכו' דמשמע דאילו ידע מהימן והרי אין המקח בידו, וע"כ צ"ל דר"ח מפרש לה לענין נאמנות דעד אחד לענין השבועה וכו' וכדמפרש לה ר"ת וכמושנ"ת.
ט. והנה שיטת רש"י דבנקט זוזי מחד נאמן אפילו בשאין מקחו בידו, ובתוס' קידושין שם תמהו דמה"ת יהא נאמן עד אחד בממון יעויי"ש.
ובהראשונים שם בקידושין כתבו בשיטת רש"י דהאמינוהו מדרבנן כשם דהאמינו לחי' מפני רוב הפעמים א"א בלא"ה והאמינו ג"כ דיין בזמן שבעלי דינים עומדין לפניו אע"ג דליכא מיגו יעויי"ש בדברי הראשונים [ומהאי טעמט כתב בר"ן שם דלא האמינוהו אלא כשהלוקחין עדיין עומדין לפניו יעויי"ש בר"ן, ועי' בקצה"ח סי' רכב או"ק א' שהוכיח מדברי רש"י שאינו מחלק בהכי אלא דבנקט מחד מהימן בכל גווני אפילו משהלכו מלפניו].
י. ויעויין בפסקי הרי"ד קידושין שם שכתב "ומקשה וניחזי זוזי ממאן נקיט, פי' ואע"פ שיצא המקח מתחת ידו ושניהן אדוקין בו יהא נאמן, שבודאי יודע ממי קיבל, ומהדר ל"צ דנקיט זוזי מתרווייהו ולא ידע הי' מדעתי' והי' בע"כ, פי' בודאי אי נקיט זוזי מחד הוה נאמן אע"פ שיצא מקחו מידו ושניהן אדוקין בו, והאי דתני שאינו נאמן כגון ששניהן נתנו לו חד מדעתי' וחד השליכם וכו' בע"כ, שאינו נזכר לדעת מאי קיבל בע"כ אפילו אומר ידעתי אינו נאמן, והאי דאמרינן דהיכא דלא קיבל אלא מאחד דהוה מהימן אע"פ שיצא מקחו מידו, דוקא אם שניהם אדוקין בו או מונח בין שניהם בסימטא, אבל אם החזיק בו אחד מהן המוציא מחבירו עליו הראי', ואין בעל המקח נאמן להוציא מתחת ידו" יעויי"ש.
ומבואר דהפסקי רי"ד מפרש בזה כרש"י דבנקיט מתרווייהו אינו נאמן ביצא מתחת ידו משום דלא מידכר משא"כ בנקיט מחד דמהימן אפילו בשיצא מתחת ידו דמידכר דכיר וכו'.
והוסיף הפסקי רי"ד דהא דמהימן בנקיט מחד גם ביצא מתחת ידו הוא רק כששניהן אוחזין בו או במונח בסימטא, אבל במונח ברשות אחד לא מהימן דהוי המוציא מחבירו עליו הראי’ וכנ"ל, והנה בפשוטו הי' אפשר לומר דהרי"ד מפרש ג"כ דכל הנאמנות בזה הוא מדרבנן וכמו"ש שאה"ר בשיטת רש"י, אלא דס"ל דמה דהימנוהו רבנן הוא רק בגוונא דלא הוי בזה דינא דהמוציא מחבירו עליו הראי' וכו'.
יא. אכן נראה די"ל בדעת הרי"ד בזה דס"ל דבגוונא דליכא חזקת ממון נאמן עד אחד בממון מה"ת, וכמו"ש בשו"ת מהרי"ק סי' עב לגבי דשב"ע דהיכא דליכא חזקה נאמן עד אחד "כיון דגמרינן דבר דבר מממון, איכא למימר דון מינה ומינה, ומה התם להוציא ממון מחזקתו אף כאן להוציא אשה מחזקת איסור או מחזקת היתר" וכו' יעויי"ש, דלכן בנקיט מחד נאמן אפילו דיוצא מתחת ידו רק היכא דשניהם אוחזין וכו', דס"ל להרי"ד דבשניהם אוחזין דהו"ל שניהם מוחזקים בה לא חשיבא כהוצאה מרשות האחד כיון דגם השני מוחזק בה, וכמו"ש התורי"ד בסוגיין לגבי מיגו להוציא שכתבו התוס' דמש"ה אינו נאמן זה שאומר חצי' שלי במיגו דכולה שלי דהוי מיגו להוציא, וכתב התורי"ד דלא חשוב בכה"ג להוציא אלא להחזיק כיון דשניהם מוחזקין בה [והארכנו בזה לעיל בסי' ד' יעויי"ש] דלכן שפיר מהימן המוכר בזה מדין עד אחד דנאמן בממון היכא דלא הוי להוציא ממון מחזקתו [ובנקיט מתרווייהו אינו נאמן מדרבנן משום דאמרינן דבודאי לא דכיר וכו', משא"כ בנקיט מחד דדכיר לא הפקיעו נאמנותו והשאירוהו על דין התורה דנאמן כשאינו להוציא מחזקתו] וזהו שכתב הרי"ד דגם בנקיט מחד דמהימן גם ביצא מתחת ידו הוא רק במונח בסימטא או בשניהם אוחזין בה דבזה ליכא משום הוצאה מחזקת ממון וממילא דמהימן מדאורייתא עד אחד בזה וכו' משא"כ במונח ברשות אחד לא מהימן דהוי דינא בזה דהמוציא מחבירו עליו הראי’ ולא מהימן עד אחד בזה מעיקר הדין.
יב. ויעויין במאירי בסוגיין דכתב "ויש מפרשים נחזי זוזי ממאן נקט בשאלה למוכר ולהעמיד הטלית ביד מי שהוא מעיד עליו שנתן ואעפ"י שאין מקחו בידו הואיל ואף זה תפוש בטלית תהא תפישתו עם סיוע עדותו של מוכר בעדות שלם להפקיע תפישתו של האחר ומ"מ זו של קידושין אינה עולה לדבריהם כהוגן" וכו' יעויי"ש, וכפה"נ זה שיטת היש מפרשים דבה"ג דשניהם תפוסין בה מהימן המוכר מדאורייתא דלא חשיבא להוציא ממון מחזקתו וכנ"ל.
ומה שכתב המאירי דזו של קידושין אינה עולה לדבריהם, כפה"נ כוונתו דבקידושין הרי משני דנקיט מתרווייהו וכו' דבזה לא מהימן בשאין מקחו בידו ולהך שיטה מאי טעמא לא יהא נאמן גם בנקיט מתרווייהו וכו', וי"ל דהך דשיטה מפרשה דזהו מדרבנן ומשום דבנקיט מתרווייהו בדרך כלל לא מידכר וכו' וכנ"ל בביאור הפסקי רי"ד.
יג. והתוס' שהקשו בזה על רש"י דמה"ת יהא נאמן כשאינו תחת ידו, י"ל דאזלי לשיטתייהו שכתבו בסוגיין דהוי מיגו להוציא גם בששניהם אוחזין בה, והיינו משום דס"ל דבשנים אוחזין חשיבי כל אחד מוחזק בחצי', ובזה אומר כולה שלי וזה אומר חצי' שלי חשיבי שניהם מוחזקין בהחצי' [דהחצי דמודה לו חשיב כמוחלק וכו'] היינו דכל אחד חשיב תפיס ומוחזק ברביע דלכן הו"ל מיגו להוציא, וכדמתבאר בעליות דר"י ב"ב דף לב שם [וכנ"ל בסי' ד' יעויי"ש] דלפי"ז גם בששניהם אוחזין בה איכא משום המוציא מחבירו עליו הראי’, דלכן לא מהימן בזה עד אחד.
והדברים מדוייקים בדברי התוס' קידושין שם שכתבו "לכך צ"ל התם וניחזי זוזי ממאן נקט כלומר היכי קתני במתניתין זה ישבע וכו' נשאל למוכר ממאן קבל המעות וליהוי כעד אחד לפטור את מי שמסייע אפילו משבועת היסת וכו' אבל להוציא ממון מזה ולמסור לזה פשיטא דאינו נאמן" וכו' יעויי"ש דמבואר דס"ל דבשניהם אוחזין חשיבא להוציא ממון מזה וכו' והיינו משום דס"ל דכל אחד חשיב מוחזק ותפוס בחצי' וכנ"ל.
ולפי"ז י"ל דגם שיטת רש"י הוא כמו"ש בדעת הרי"ד, דשיטת רש"י נראה ג"כ דס"ל דבאוחזין חשיבא שניהם מוחזקין בכולה [עי' ברש"י ד"ה בשבועה פלגי לה וכו', ובדף ח, א ד"ה ממשנה יתירה וכו', וכמו"ש בזה המפרשים] וי"ל דמשו"ה מהימן המוכר מעיקר הדין גם באינה תחת ידו והיינו משום דעד אחד מהימן גם בממון היכא דלא הויא להוציא ממון מחזקתו וכמושנ"ת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה