רש"ר
הירש
לך אל העם - דוקא בטחון מוטעה זה של איש כמשה,
שסבר כי העם כבר השיג את מידת הבשילות הרוחנית והמוסרית הדרושה, עשויה להעמיד באור
בהיר עוד יותר את המשמעות והנחיצות של סדרי ההכנה וההגבלה בפסוקים הבאים... שאינם
באים אלא להחדיר לתודעתנו ולקבע לכל הדורות, את המרחק הגדול שבין המדרגה הרוחנית
והמוסרית, שעליה כבר עמד כל העם באותה שעה, ובין אותה המדרגה שאליה יתעלו ויתחנכו
רק במרוצתן של מאות ואלפי שנים, על ידי אותה התורה שעמדו עתה לקבלה, והיה עוד צורך
אחר, הקשור בכך, צריך היה להשאיר בידי הדורות הבאים תעודה היסטורית מהימנה, שה'
ניצב במקומו, כביכול, מול העם ממש, ודברו הגיע אל העם ולאוזניו, ה' לא היה בתוכם
ובקרבם, וקולו לא יצא מתוך העם. הן תורת ישראל היא החוק היחיד שלא יצא מתוך העם,
שאותו נועד לכונן... תורת ה' נמצאה מלכתחילה במצב של ניגוד לעם, שבקרבו היתה אמורה
לבא ראשונה, ראשית כוחה של תורה אמורה היתה לעמוד במבחן חייו של עם שניצב כנגדו,
עם קשה עורף, התנגדות זו של העם, שאליו ירדה התורה הזאת ראשונה, היא ההוראה
המהימנה ביותר למקורה האלוקי של התורה הזאת. לא מתוך העם יצאה התורה, אלא לעם היא
ניתנה, ורק לאחר מאבק של מאות בשנים כבשה התורה את לבות העם והפכה אותו לנושא דגלה...
נראה שתכלית כל ההכנות וההגבלות האלה היתה,
להבליט ולציין בצורה ברורה ככל האפשר מיד עם ראשית ירידת התורה לארץ, את הניגוד
הזה, שהוא תכונה עיקרית של מהות התורה ומקורה. התורה באה אל העם, שלשה ימים מצפה
העם לבואה, ואפילו רק כדי שיורשה לצפות לבואה, חייב העם לקדש תחילה את גופו ואת
בגדיו, הוה אומר, עליו להעשות ראוי לקבל את התורה, על ידי שיחדיר לתודעתו באופן
סמלי את מאורע ההתחדשות של חייו הפנימיים והחיצוניים, מעין לידה מחדש. לא יכול העם
לקבל את התורה במצב שהוא נמצא בו עד לפני השעה הזאת, רק החלטתו להיות בעתיד כפי
שעליו להיות, עושה אותו ראוי לקבל את התורה, גם ביחס למקום מובלטת הבדלה גמורה,
המקום שמשם תינתן התורה לעם, מובדל ממנו לחלוטין, כביכול ממין אחר הוא המקום הזה
ממקום העם, והוא מורם על תחום שמעבר לתחום הארצי, לא תגע בו יד וגו', כי מקורה של
התורה הוא מחוץ לתחום האדם, ומחוץ לתחום הארץ. (שמות י"ט י(
פן יהרסו - לא לראות היה תפקידם, אלא לשמוע,
הווה אומר, לשמוע במלא התודעה וההכרה הברורה שהדיבור בא אליהם מבחוץ, ולא מתוך
לבם, ושהם ניצבים מול פני ה', והוא אשר שולח אליהם את דברו, וגם הכהנים שהיו אז
עדיין הבכורים הנגשים אל ה' כנציגי המשפחות בשעת הקרבת הקרבנות, בל יתנשאו על העם
בגדולה ובקדושה ובקרבת ה'... (שם שם כ(
ואל ידבר עמנו אלקים - במאמר זה הם קובעים כי ה'
דבר עמהם כדבר איש אל רעהו, התנסות עצמם בעובדה הזאת היתה עיקר מטרתה של ההתרחשות
שחולל ה' אותה, נסיון העם כולו עשה את מעשה הדבור של ה' אל בני האדם לעובדה ממשית,
בכך הובטחה אמיתות ההתגלות מפני כל מעשי תעתועים, שבהם משתדלים להפוך את התגלות ה'
אל האדם להתגלות ה' מתוך האדם... (שם כ טז(
כי מן השמים - ראו כי ה' דבר אל כולם ואל כל אחד
ואחד באורח בלתי אמצעי, וכך נוכחו לדעת, כי אין צורך במתווך כלשהו ובתיווך כלשהו,
על מנת שה' יהיה קרוב אלינו, דבר זה ירחיק מקרבנו לתמיד כל נסיון להקים סמל כלשהו
לידו, ולא רק כדי לייצג את ה' לנגד עינינו... (שם שם יט(
ויאכלו וישתו - הם חזו מבלי שהורמו ממקום עמידתם
הארצית הרגילה ותחום פעילותם החושנית הטבעית, אלא שיד הנבואה היתה עליהם, הורמו
והועלו אל קרבת ה', ואילו בני ישראל שלא הועלו למדרגה הזאת, היו קרובים אל ה' בלבם
וברוחם, הם חשו את קרבת ה' בלבם, שעה שאכלו מזבח השלמים... (שם כד יא(
ואשבור מוטות - גאולת מצרים שברה את עול מצרים
מעלינו, אך מוטות העול עדיין היו על צוארנו, עוד נשאנו עמנו את כלי העבדות, ואף על
פי שהשתחררנו לנצח מעול עבדות מצרים, אפשר היה להחליף עול זה באחר, עדיין היו בנו
כל הנתונים לשאת עול עבדות מוסרית, חברתית ומדינית במקום עול מצרים, אפשר היה
להחליף עול זה באחר, רק מתן תורה שבר גם את מוטות העול, באותה שעה זקף ה' את קומתנו
לנצח, והעניק לנו עצמות וחירות... (ויקרא כו יג)
ארבעים יום - בין מתן תורה למתן הלוחות היתה
הפסקה של מ' יום, לבחון את העם אם הם ראוים לשמש שומרים לתורה, הם לא עמדו במבחן,
זמן התשובה והכפרה על חטאם היה גם כן מ' יום, ובסוף שוב מבחן של מ' יום לפני מסירת
לוחות שניים. אולי יש למ' יום אלו קשר עם מ' יום של יצירת הולד. (דברים ט' ט(
...רק דרך המדבר ניתן היה להגיע לסיני, וכך היה
תמיד, לא היה די בכך שבני ישראל ראו את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים, כדי שכבר
יהיו מוכשרים לקבל את התורה, דרך המדבר הסיע אותם משה אל הר סיני, דרך מדבר מרה,
אשר מימיו מרים, "ויורהו ה' עץ וגו', שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו"
(שמות ט"ו כ"ה), במקום שם הורהו ה', שם למד ישראל להכיר את חוסר האונים
שלו, ואת גודל כחו של דבר ה', שם למד לדעת מה קרובה אליו גבורת ה' הודות לברית
הנצח שכרת עמו... כל אימת שישראל לא רצו להכיר בכח דבר ה', כי קנאו בעמי העולם,
ודמו לראות בהם חברה בריאה ומוצקה, הגלה ה' אותם אל מדבר העמים, ושם נוכחו לדעת
מקרוב כמה חולה ומעורערת היא החברה האנושית... (במעגלי שנה חלק ג עמוד קנו(
שפת אמת
איתא בשם ש-די שאמר לעולמו די, והוא בחינת
הצימצום והקטנות, שכן היתה הנהגתו יתברך את העולם קודם קבלת התורה... אבל בקבלת
התורה התחיל בחינת גדלות, כמו שכתוב ומי גוי גדול וגו' וכן כתב אתה החלות להראות
את עבדך את גדלך וגו', שהתחילה בחינת הגדלות. ובמדרש ביצחק ויגדל הילד ויגמל,
ושנגמל מיצר הרע, שבחינת הקטנות היא כמו הנקה, וכשנעשה גדול נקרא גמולי מחלב עתיקי
משדים, וכמו שהוא בפרט האדם, כמו כן בכלל העולם, היה מתחילה התגלות אלקותו יתברך
בבחינת הצמצום, ואחר כך נגלה לבני ישראל הפנימיות... (שמות וארא תרנ"ב(
למען אנסנו הילך בתורתי - כי היה אכילת המן
הקדמה לקבלת התורה, וזה היה התרוממות גופם של בני ישראל, עד שאכלו לחם שמלאכי השרת
אוכלין, אם כן היה גופם מזוכך מן הגשמיות, כי קודם החטא של העגל היו בני ישראל
מוכנים לקבל התורה בקדושתה, למעלה בשמים, וזה היה המדרגה כדעת רבן גמליאל, כל שאין
תוכו כברו אל יכנוס לבית המדרש, ואחר כך אחרי החטא, נפסקה הלכה והעמידו תלמידים
הרבה, היינו שיתקדשו הגופים אחר כך על ידי התורה... (שם בשלח תרמ"א(
ואפשר לפרש מה שאמרו חז"ל בבני ישראל
שהקדימו נעשה לנשמע וקלקלו נעשה, הזהרו בנשמע, יש לומר כי נשמע הוא מה שהקב"ה
משמיע לישראל, ואין צריך לזה מעשיהם רק לקבל ולהאזין, והוא קבלת מלכותו יתברך,
שנאמר שמע ישראל וכו' ה' אחד, שזה הוא רק הביטול אליו, והוא מאמר אנכי כנ"ל,
ועשיה הוא כל המצוות, ולכן הקדים אנכי לקבל מקודם עול מלכות שמים ואחר כך עול
מצות, אבל מקודם היה רצון בני ישראל להקדים מעשיהם, ולכן נאמר מקודם אם שמע וגו'
ושמרתם את בריתי, כי היו מוכנים להקדים נעשה לנשמע, אבל בעת הדברות אמר
השי"ת, כמו שראה שלא יוכלו להתקיים בזה, ושמע ישראל הוא לשמע קול זה של אנכי
ה' אלקיך, כי לא פסק הקול... (שם יתרו תרל"ה(
...ופירשנו כי קודם החטא היה מוכן להיות תורה קדמה
לדרך ארץ, שהיו בני ישראל מיוחדים לקבל התורה כמו שהיא למעלה אש דת, שהיה ניתקן כל
העשיה לגמרי, כמו שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, פירוש שקיבלו בני ישראל על עצמם לתקן
כל המעשים על פי הנהגת מלכותו יתברך, סוף דבר במעמד הר סיני היה ניתקן העשיה, וכמו
שכתוב העשויה בהר סיני וגו', רק אחר העגל ירדנו ממדרגה זו, ונתקן אחר כך בדרך ארץ
קדמה לתורה... (שם שם תרמ"א(
בחודש השלישי - כי קבלת התורה היא חידוש הג'
בעולם, התחדשות ה' הבריאה, עולם חסד יבנה בחינת אברהם אבינו ע"ה, הב' יציאת
מצרים בחינת יצחק, להודיע דאית דין ודיין, והרמז שהתחלת גלות מצרים מלידת יצחק,
הג' קבלת התורה בחינת יעקב, והוא פנימיות העולם, ואלה הג' בחינות נפש רוח נשמה...
כי מקודם היו צריכים לקבל בחינת נפש וכו' כנ"ל... (שם שם תרמ"ב(
ודרשו חז"ל זכור וגו', בעצומו של יום, עיין
שם, שדרשו מכאן שהתורה ניתנת בשבת, היינו שהתורה היא בחינת השבת עצמו, ולבאר
הענין, דהנה מצווין תמיד זכור קבלת התורה, יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב,
דאיתא בזוהר הקדוש (ויחי), בפסוק חי ה' אשר עמדתי לפניו, כי הנשמה קודם בואה לעולם
הזה עומדת לפניו יתברך. וכמו כן כאן עומדת לפני ה', פירוש בלי מחיצות, כמו שיהיה
לעתיד, ולא יכנף עוד וכו', והיו עיניך רואות וגו', וכמו כן וכל העם רואים את
הקולות... והיינו שהיו קדושים כמלאכי השרת, כדכתיב, אני אמרתי אלהים אתם וגו',
ולכן כתיב עמדת, כי מלאכים נקראין עומדין, ואדם נקרא מהלך על ידי שלעולם עוד בו
נשמתו בעולם הזה מתלבש בגוף, צריך להלוך ממדרגה למדרגה עד שמסתלק מן העולם ופושט
מלבוש הגוף, אז עצם הנשמה בתיקונה, נקראת עומדת, ולכן לעולם צריכין לזכור מעמד הר
סיני, כי אין יותר מלהשיג רק הנשמה בתיקונה נקראת עומדת, ולכן לעולם צריכים לזכור
מעמד הר סיני, כי אין יותר מלהשיג רק הנשמה בשלימות, ובהר סיני היה ממש נשמות בלי
שום הסתר, שהיו הגופים מזדככים... ומה שנעשה על ידי חטא האדם בערב שבת שבו ביום
נברא, ניתקן אחר כך בקבלת התורה, וניתן להם אז הנשמה השלימה, ולכן נאמר אדם אתם,
ודרשו חז"ל אתם קרויים אדם, ואין אומות העולם קרויין אדם, אם כן עיקר האדם
נגמר בשבת... (שם שם תרמ"ה(
במכילתא וישמע יתרו וגו'... פירוש והייתם,
שיתהוו הויה חדשה, כדכתיב עם זו יצרתי לי וגו', והיינו בקבלת התורה קיבלו ישראל
הויה וצורה חדשה, כאשר אמר הקב"ה אנכי ה' אלקיך, חל עליהם אלוקות ית"ש,
וכל גר שמתגייר ניתוסף לו נפש חדשה, כמו שאמרו ז"ל בפסוק ואת הנפש אשר עשו
בחרן, מכל שכן בני ישראל שקיבלו התורה ונכנסו תחת כנפי השכינה, ניתן להם הויה
חדשה, וזה אשר עשה למשה ולישראל, ולא עוד, אלא שזה הוא מאמר קיים לעולם... (שם שם
תרמ"ט(
בפסוק כה תאמר וגו' לנשים בלשון רכה וכו', וקשה
דבלשון אחד נאמר, כדפירש רש"י בלשון הזה ובסדר הזה. ויתכן לומר כי באמת באלה
הדברים לנשים ופחותין שדעתן קלה הם רק דברי פיתוי איך שהקב"ה קירב אותנו
והרים אותנו, אבל אנשים מבינים יודעים שאין זה דבר קטן, ושמקבלין בזה עול גדול
ונורא לעבוד הבורא עולם ולברר מלכותו יתברך בעולם, ולכן אמר בלשון הזה ובסדר הזה,
שגלוי לפניו יתברך, שבזה הלשון ימשוך כל אחד לפי דרכו... (שם שם תר"נ(
במדרש, לקחת מתנות באדם וכו', פירוש שבקבלת
התורה נשתנו בני ישראל וזכו לציור הפנימי, שעליהם נאמר אדם אתם, אתם קרוין אדם,
כמו שהיה לאדם הראשון קודם החטא, ועל ידי החטא הוסרה ממנו הנשמה העליונה, ובקבלת
התורה זכו לאותה הנשמה, ולא לשעה, רק לדורות, שכפי היגיעה בתורה זוכין להארות אותו
צלם ונשמה עליונה, שעל זה כתיב אנכי ה' אלקיך... שבכח התורה יכולין לקבל אלקותו
ית"ש, ולכן כתיב מתנות... (שם שם תרנ"א(
מצות זכירת מתן תורה, כמו שכתוב יום אשר עמדת
לפני ה', דכתיב אשר אנכי מצוך היום, והוא אנכי דעשרת הדברות, וכמו כן אשר אנכי
מצוה אתכם בפרשה שניה, דהוא הציווי בפרט ובכלל, ומתעורר מצות התורה בכל יום, דעשרת
הדברות הם כלל כל התורה ומצוות, והם מכוונים מול עשרה מאמרות, וכמו דכל מעשה
בראשית וכל מה שמתהווה בעולם בכלל ובפרט, היה נכלל בעשרה מאמרות, כמו כן כל התורה
ומצוות שנעשו מכל בני ישראל בכלל ובפרט, הכל נכלל בעשרת הדברות, והחילוק הוא,
דמאמרות הם קבועים בטבע, והדברות הם מתחדשים תמיד, כי הוא פנימיות עשרה מאמרות...
(שם שם תרנ"ג(
במדרש ומשה עלה וגו', עלית למרום וכו'... כי משה
רבינו ע"ה היה מוכן לקבל התורה בבחינת לקיחה, והוא במדת הדין, לכן כתוב עלה
אל האלקים, אבל הקב"ה נתן התורה במתנה, כמו שכתוב, ויקרא אליו ה', במדת
הרחמים, ומן ההר בזכות אבות, לאמר, פירוש בשביל לאמר לכל הכלל, אפילו אותן שאין
זוכין לקבל בבחינת לקיחה, רק במתנה, ובזכות אבות, וזה עצמו הב' לשונות, כה תאמר
וגו' ותדבר, כי בית יעקב בבחינת מתנה, ושם ישראל לי ראש בבחינת לקיחה, ובב'
הבחינות ניתנה תורה לישראל, לכן מברכין ב' ברכות על התורה, אשר קדשנו וצונו לעסוק
בדברי תורה, בבחינת יגעתי ומצאתי לקיחה, ואשר בחר בנו ונתן לנו במתנה...
...כי מצד הבריאה מדרגת השכלים למעלה מן הנשמות,
אבל הקב"ה הוציא אותנו והרים אותנו למעלה ממדרגת המלאכים מצד התורה, ועיקר
התורה היא אנכי ה' אלקיך, לקבל אלקותו ית"ש, ואז בהר סיני השיגו בחוש בחינת
אלקות, ויצאו מהגשמיות, ולולא החטא היה עולם שכולו שבת, כמו שכתוב אמרתי אלהים
אתם, אך אחר החטא נפלו ממדרגה זו, ובשבת קודש שיורדת נשמה יתרה, היא הנשמה שקיבלו
בהר סיני, שהיא למעלה מבית עבדים, לכן שבת עדות על יציאת מצרים וקבלת התורה... (שם
שם תר"ס)
...ואיתא על פסוק גם אלה תשכחנה, מעשה עגל, ואנכי
לא אשכחך, אנכי דעשרת הדברות. פירוש, כשהקב"ה אמר אנכי ה' אלקיך נטע זה הכח
בנפשות בני ישראל נטיעה קיימת, שאי אפשר לשכח, כי כל הדברים הטבעיים יש בהם שכחה,
כמו שכתוב, התשכח אשה עולה, ומסיים גם אלה תשכחנה, שעל כל פנים סופה להשכיח... אבל
אנכי לא אשכחך, שלא תוכל זו הנטיעה לבא לידי שכחה, שהיא למעלה מן הטבע, רק איש
ישראל צריך לייגע עצמו כל הימים לזכור זו הנטיעה ולשכח מהבלי עולם... (שם שם
תרס"א)
בענין עשרת הדברות, נתייחדו בני ישראל לשמע דבר
ה', ועל זה מבקשין ישקני מנשיקות פיהו, דהנה כל העולם ומלואו נבראו ונשתלשלו מעשרה
מאמרות, כמו שכתוב, בדבר ה' שמים נעשו, וכל מעשה בראשית והטבע שמחים לעשות רצון
קונם, ובני ישראל בעצמם זכו לשמוע דבר ה', והוא כמו שכתוב במדרש, מפיו דעת ותבונה,
בא בנו של מלך ונתן לו מתוך פיו, לכן נתעלו בני ישראל מן הטבע, כמו שכתוב, מבית עבדים,
כי כל הנמשכים אחר הטבע נקרא בית עבדים... (שם שם תרס"ב(
...וכן
היה כל ענין קבלת התורה לתקן העשיה באמצעות בני ישראל, וכן השבת, כמו שכתוב ששת
ימים תעשה מעשיך וגו' השביעי תשבות, למען ינוח שורך וגו'. פירשנו כנ"ל על ידי
ביטול הימי מעשה להשבת, כמו שכתוב לזכור בכל יום השבת, וכן בבא שבת קדש ומניחין כל
המלאכות, על ידי זה יש המשכת קדושת השבת גם בעשיה, ועל ידי זה ינוח שורך וחמורך,
שהוא תיקון החומריות ונפש הבהמיות וכל העשיה... (שם משפטים תרמ"א
(
מתוך "אספקלריא"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה