אָנֹכִי ד' אֱלֹקֶיךָ [יט, ב].
"צורת מצות האמונה האלוקית, שהיא ע"פ סדר הרמב"ם ז"ל הראשונה למנין המצות, היא כך. שהאלוקים יתעלה, שהוא העושה כל מעשה הגדול הזה, אשר עינינו רואות אותו מסודר בעצה ובחכמה גדולה ועמוקה ומדוקדקת מאד, הוא שהוציא אותנו ממצרים מבית עבדים ונתן לנו את התורה, ולו שייכים כל הדברים אשר בין שמתבררים ע"פ אמיתת הברור השכלי ובין שמתבררים ע"פ התורה והקבלה השלמה, הם שייכים ומיוחסים לאלוקים. ובזה מבואר שמצות אמונה תתכן להיות בכל המצוות אע"פ שהקשו על מנין הרמב"ם ז"ל שהרי מה שהוא מצַוה אין שייך למנותו במנין המצוות, וכדברי חז"ל במכילתא [יתרו, פרשת בחודש ו'], במתן תורה, "קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזירותי". כי אמנם אמת הדבר, שאמונת האלוקות עצמה היא שורש לכל המצות ולמעלה מכולן, והוא פשוט ונטוע בטבע שֹכל האדם. אך על כל פנים ייחשב 'אנכי' בכלל המצות, מצד שנצטוינו בו על האמונה והידיעה שהאלוה שאליו מיוחסים הדברים הראויים ומיוחסים באמת לרוממותו ית', הוא שהוציאנו ממצרים, והוא הנגלה לנו ליתן לנו את התורה, שהזכיר אז בכלל י' הדברות את 'שומרי מצוותי'. וממילא ייחס בזה את המצוות אליו יתעלה. וב"ה אחרי כותבי [זאת], מצאתי בסמ"ג כדברי, בעשין א'.
ומתוך שכָלל צורת המצוה לייחס לו יציאת מצרים ונתינת התורה, ממילא הרי כל אלה הענינים הנולדים מזה הם בכלל. כמו שע"י ידיעתנו שהוא הוציאנו ממצרים אנו למדים שהוא משגיח בעניני בני אדם ורוצה בהנהגתם הטובה והמיושרת, ושהעוול רע בעיניו. ועל כן ראה בעוני ישראל ונפרע ממעניהם בחמס; ושהוא שומע תפילת הצועקים אליו, כי שמע נאקת בני ישראל; ושהוא שומר הברית לאוהביו, ומקיים הבטחתו שמגיעה מאתו לנביאיו, כמו שקיים הבטחתו אל האבות מה שנתגלה להם בנבואתם. וכו' [מרן הראי"ה, 'עולת ראיה' ח"א עמ' שלז - שלח].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה