משל עתיק מספר על מלך עשיר חובב שירה, שתזמורת רבת כלים ונגנים הייתה שרה לפניו תמיד. במשך כל שעות היום הייתה הלהקה המלכותית מטיבה נגן ומפליאה להשמיע יצירות משובחות של גדולי המלחינים לדורותיהם. פעם אחת יצא המלך לטייל ביער, והנה שומע הוא מרחוק קול אדם שר ומחלל בחליל, וקולו מתוק מדבש, ערב ושובה לב. ציוה המלך להביא את המנגן לפניו, והנה רואה הוא נער, רועה צאן, לבוש בלויי סחבות ויחף. ביקש המלך ממנו כי מדי יום יואיל לבוא לארמון ולשיר לפניו. ראה המלך כי אנשי התזמורת נעלבים מהכוכב שלפתע נולד כאן, אדם חסר ידע מוזיקלי, אדם שאינו יודע תוים, והוא יבוא וישיר איתם?... הסביר להם המלך: אין שירתכם כשירתו. השירה שלכם היא אכן מקצועית ומשובחת, אבל היא עדיין שירה הבאה מתוך שביעות רצון. אני מתפעל מנער מסכן זה, שלמרות היותו רעב, למרות שעני הוא וחסר כל, עדיין הוא מצליח לשיר בצורה כה יפה...
מספרים על הרבי מסוקולוב, נכדו של הרבי המפורסם מקוצק, שפעם נכנס לפניו אדם שירד מנכסיו ובכה: רבי, אין לי מנוחה. מאז שאיבדתי את ממוני – אפילו להתפלל אני לא יכול. ענה לו הרבי: הגמרא מספרת במסכת סנהדרין (צב ב) שהמלך נבוכדנאצר ביקש לומר שירה – בא מלאך ונתן לו סטירה. נשאלת השאלה: וכי דבר הוגן הוא זה? מה הוא רצה בסך הכל, לומר שירה, וכי על זה מגיע לו סטירה? ענה הרבי מקוצק: ברור שמשמים לא היו מפריעים לנבוכדנאצר לומר שירה. משמים רצו רק לראות האם הוא גם מסוגל לומר שירה אחרי שהוא מקבל סטירה... סיים הרבי מסוקולוב ואמר לאותו יורד מנכסיו: משמים כבר ראו איך אתה מתפלל בהיותך עשיר – כעת רוצים לראות איך אתה מתפלל אחרי סטירה...
פרשתינו, פרשת בשלח, קרויה "שבת שירה", על שם שירת בני ישראל לאחר קריעת ים סוף. הגמרא (מגילה י ב) מספרת כי גם המלאכים ביקשו לומר שירה, אולם הקב"ה אמר להם: "מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה"? ולכאורה, אם זו סיבה מספקת שלא לומר שירה, מדוע לבני ישראל כן הותר לומר שירה? אלא התשובה היא בהתאם לרעיון הזה שהבאנו כעת. למלאכים לא חסר כלום. הם לא סבלו במצרים, לא הרגו בהם ולא הרעיבו אותם. הם לא היו בסכנה קיומית כל רגע. הם לא עברו את אותם רגעי פחד כשהים געש לפניהם והמצריים היו אחריהם. הם אכן לא יכולים לומר שירה! בני ישראל אמרו את השירה אחרי שהם קבלו סטירה! אחרי כל הסבל הרב, אחרי כל הפחד. ולמרות כל מה שהם עברו, הם התרוממו ואמרו שירה לפני הקב"ה - זו השירה היהודית! זו השירה שהקב"ה רוצה לשמוע... ומתוך השירה המרגשת הזאת, שירה של שבח והודיה, באו בני ישראל אל המעמד הגדול של קבלת התורה.
הרב ישראל דנדרוביץ שליט"א
הרבי שליט"א הסביר על בסיס רעיון זה את הדגש על הפסוק 'מי כמוכה באלים ה'' בתפילה [תהילות לא-ל עליון וכו' ואמרו כולם "מי כמוכה"]. למה בחרו פסוק זה מכל הפסוקים בשירה?
מי כמוכה באלים - באלמים, שרואה נכרים מקרקרים בהיכלו ושותק [יומא ס"ט]. על זה דייקא שרים. מקבלים סטירה וממשיכים לשיר.
נפלא!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה