הרב פוברסקי, הרב ברמן והרב כהן
עם בואו ארצה של הגה"ח רבי יואל כהן שליט"א, 'החוזר' המפורסם של הרבי, התקיים השבוע מפגש הסוגר מעגלים היסטוריים (ובמובנים רבים) בין ה'חוזר' שקיים בארץ מסע אינטנסיבי במהלכו נפגש עם גדולי תורה מרכזיים, ראשי ישיבות ואדמו"רים חשובים, לבין ראש ישיבת פוניבז', הגאון רבי ברוך דב פוברסקי שליט"א.
הרקע טבעי; 'החוזר' יצא לארצות-הברית לפני כשישים שנה כדי להיות במחיצתו של כ"ק האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש, אבל כאשר הגיע לחופי אמריקה, קידמה אותו הידיעה המצערת על פטירת הרבי. יואל קאהן, אז בחור צעיר לימים, החליט להישאר בכל זאת בארצות-הברית, ועד מהרה הפך לחסידו של הרבי החדש שהוכתר עם מלאות שנה לפטירת חותנו, הריי"צ. עד מהרה הפך יואל קאהן, בחור שהגיע מתל אביב, לאחד המקורבים ביותר לרבי מליובאוויטש.
החסידים שגילו את כישרונותיו הפנומנאליים של 'התל אביבי' הצעיר, שמעו אותו עד מהרה חוזר על שיחותיו הארוכות, המורכבות ומלאות התוכן של הרבי, כאילו היה רשמקול. שיחות של חמש ושש שעות קלחו מפי ר' יואל ש'הקליט' אותם במוחו. אומרים כי עד היום הזה הוא מאפסן בתאי הזיכרון שלו שיחות שלימות של הרבי שהוא זוכר בפרוטרוט כאילו נאמרו לפני מספר שעות.
לפני הגיעו לניו-יורק, למד רבי יואל – כבנה של משפחה חב"דית-שורשית, בישיבת 'אחי תמימים' חב"ד בתל-אביב, שבראשה עמדו המשפיע החב"די הרה"ח רבי חיים שאול ברוק ('ר' שואל'), ו הגר"ד פוברסקי זצ"ל, בעל ה'ישועת דוד', שהיה רבו הראשון של 'החוזר'.
השבוע, עם בואו ארצה, התקיים המפגש שכאמור סוגר את כל המעגלים, בין 'החוזר' לבין הגרב"ד פוברסקי, בעל ה'בד קודש', בנו של הגר"ד, שאמנם לא למד בישיבה, בשל העובדה כיהן כראש הישיבה, אבל ביקר רבות בישיבה והכיר מקרוב את תלמידיה, ובהם כמובן את רבי יואל, שכבר אז, בימי הנעורים שלו, נודע כמי שניחן בכישרונות גאוניים.
כאשר עלתה במערכת 'שעה טובה' היוזמה להפגיש את השניים, התעוררו – באופן טבעי – חששות. ככלות הכל, בדור האחרון קמו מחיצות, אפשר לומר חומות, בין המחנות. אבל ההפתעה הייתה גדולה; גם 'החוזר' המפורסם וגם ראש הישיבה, קיבלו את ההצעה בחיוב, ויותר מכך. לשאלתנו, אמר ראש הישיבה כי ישמח לארח את ה'חוזר' בביתו שבקרבת ישיבת פוניבז' בבני ברק, ו'החוזר' שכבר היה בבני-ברק מספר ימים קודם לכן, ניאות בשמחה להגיע למפגש שעל-פניו מגשר בין תהומות. אם כי, יש לומר כי בפועל התברר כי התהומות היו בעיקר וירטואליים – בדמיונו של הציבור, אך בל נקדים את המאוחר. השיחה שאפשר בהחלט להגדירה כהיסטורית התקיימה ביום שני, כיממה לפני שובו של 'החוזר' לארצות-הברית.
העוברים והשבים הרבים שחלפו ברחוב בן זכאי בשעת הצהריים העמוסה של בני-ברק, זקפו גבות למראה דמותו המוכרת של ה'חוזר', הפוסע בהילוך איטי לעבר ביתו של ראש הישיבה, ועד מהרה עברה כברק השמועה על המפגש ההיסטורי.
"יואל איז נאך שטארקר פאר שלמה"
בישיבת 'אחי תמימים' חב"ד בתל-אביב, למדו באותה תקופה בחורים רבים מבתים של חסידי חב"ד, אך חלק מן התלמידים היו גם בנים למשפחות ליטאיות שחיו בתל-אביב, והמחסור שהיה בישיבות בארץ-ישראל באותן שנים הביא אותן לשלוח את בניהם לישיבת 'תומכי תמימים', גם בשל דמותו של רבי שאול ברוק, שהיה ידוע כתלמיד-חכם ובקי עצום.
בין תלמידי הישיבה באותה העת ניתן למנות, את הגאון רבי שלמה ברמן זצ"ל – לימים חתנו של בעל הקהילות יעקב זצ"ל, מראשי ישיבת פוניבז' ומחותנו של ראש הישיבה, הגרב"ד פוברסקי שליט"א. כמו-כן למדו בישיבה הגאון רבי משה שמעון דיסקין זצ"ל, לימים מראשי ישיבת 'קול-תורה', ואחיו הגר"י שליט"א, הגאון רבי רפאל כגן זצ"ל ועוד רבים וטובים שהוריהם שלחו אותם ללמוד בישיבת חב"ד.
בקיץ של שנת תש"ב, באמצע מלחמת העולם השניה, הגיע לישיבת 'אחי תמימים' חב"ד הגר"ד פוברסקי זצ"ל כדי לכהן בראשות הישיבה. הגר"ד, שזה לא מכבר עלה לארץ מליטא, הוזמן על-ידי הרב ברוק לכהן בתפקיד. אף שהיה אברך צעיר אז, התפרסם שמעו של רבי דוד כלמדן ועילוי. רבי דוד הגיע למקום ולאחר דין-ודברים עם הנהלת הישיבה הסכים לקחת על עצמו את התפקיד, שכלל מסירת שיעורים יומיים ומסירת שיעור-כללי אחת לשבוע.
מספרים כי רבי ירוחם הגדול ממיר שהיה מורו הרוחני של רבי דוד עוד מימי לימודיו בישיבה בליטא, הורה לו שלא לחשוש מלקבל עליו עול לימוד תורה בישיבה חסידית, ועל פי הוראה זו פעל רבי דוד.
סדר יומו של רבי דוד בישיבת חב"ד היה עמוס מאוד. בכל יום הוא מסר שיעור בפני תלמידי שיעור ג' של הישיבה-קטנה, זאת לאחר ששהה בתפילת שחרית בהיכל הישיבה, כמו גם במשך הסדרים. במקביל לשיעורים שמסר רבי דוד בישיבה-קטנה מסרו שיעורים בשיעור א', רבי ניסים הבר, והמשפיע הרב ברוק בשיעור ב'. מעבר לכך, היה מוסר רבי דוד שיעור-כללי בו היו משתתפים בחורים מהקיבוץ ומהישיבה-גדולה.
בכל אותה תקופה, למרות שלא היה הגרב"ד, בנו של הגר"ד, אחד מתלמידי הישיבה, הוא נהג, כאמור לשהות בה רבות, והכיר היטב את תלמידי הישיבה. השבוע, שישים שנה לאחר מכן, בהיכנס 'החוזר' לביתו של הגרב"ד פוברסקי שליט"א, התיישב לצידו של ראש הישיבה בסלון הבית, ליד השולחן העמוס בספרים. השניים מחליפים בקצרה זיכרונות מימים עברו. בעוד הם לוחצים ידיים בחיבה ובחמימות הנראית לעין, אומר ראש הישיבה, הגרב"ד פוברסקי: ''אני זוכר כי אבא פעם הגיע הביתה והביע התפעלות. הוא אמר 'יואל איז נאך שטארקר פאר שלמה' (רבי יואל (קאהן) מגלה כשרון רב יותר מר' שלמה ברמן, שהגר"ד פוברסקי הפליא מאד את גאונותו – א.א.)".
בתחילת השיחה ראש הישיבה מקדים ומפתיע, במה שגם ה'חוזר' בעל הזיכרון המדהים לא זכר, או אולי לא ידע. "כבר לפני שנים רבות", מספר ראש הישיבה, "הייתי אצל הרבי מליובאוויטש..."
"ר' פינייע אלטהויז (איש חב"ד ידוע), הסדיר את הביקור. זה היה בשעת לילה מאוחרת. נכנסתי לרבי בשעה אחת-עשרה בלילה, חשבתי שאהיה בחדרו מספר דקות, אולי רבע שעה, אבל השיחה התארכה, ונמשכה עמוק אל תוך הלילה, עד שעה אחת וחצי אחר חצות".
הראש-ישיבה דיבר עם הרבי בלימוד?
"לא. רציתי לדבר איתו בלימוד, אבל הוא דיבר על העניינים שלו".
דהיינו?
(כמסתיר) "העניינים שלו. הוא דיבר גם על ענייני חסידות, יותר משעתיים".
ראש הישיבה פונה אל הגר"י קאהן: "אני לא יכול לשכוח את אביכם, 'פולע' (רפאל). הייתי אצלכם הרבה בצריף שלכם ברמת-גן".
רבי יואל קאהן חוזר גם הוא לזיכרונות אישיים מהימים ההם, לפני שישים שנה ומעלה, בתש"ט ותש"י.
ראש הישיבה מצביע על תצלום של אביו, הגר"ד פוברסקי מלפני עשרות בשנים, שנמצא על אחד הקירות בבית, וה'חוזר' קם להביט בתמונה מקרוב, אבל שישים השנה עושות את שלהם ו'החוזר' שזוכר כל פרט משיחות הרבי אינו מזהה את הדמות שבתמונה עם רבו בימים הרחוקים ההם.
הגרב"ד פוברסקי: "כאשר אבא הגיע אליכם, לישיבה, רבי שאול (רבי חיים שאול ברוק, ראש ישיבת 'אחי תמימים' – א.א.) שאל אותו מה יהיה שכרו. אבא אמר לו: 'כמה שאתם מקבלים גם אני אקבל'. אמר לו רבי שאול: 'מה ההשוואה, אני חי פה לבדי ואין לי צרכים מיוחדים, אתם מחזיקים משפחה'. אמר אבא: 'לא, כמה שאתם מקבלים אני אקבל'. לימים, כאשר אבא עבר להיות ראש ישיבת פוניבז', הגיע מועמד להיות ראש-ישיבה חדש במקום אבא, שהיה חסידי, ורבי שאול שוב חזר על השאלה, אבל הפעם הוא התבקש להעלות את השכר. אמר רבי שאול: 'כבר בתחילה תראו את ההבדל, זה ליטוואק וזה לא ליטוואק..."
'ויכוח' בין שני ראשי הישיבה
באותה תקופה, בישיבת 'אחי תמימים' היו נמסרות שיחות מוסר שנאמרו באווירה חסידית, על ידי המשפיע, רבי שאול ברוק שהיה 'חסיד' בכל נפשו. לא פעם היה המשפיע מסב את תשומת-לב תלמידיו בשיחותיו, לדמותו של הגר"ד פוברסקי. גאון ותלמיד-חכם עצום שמגיע בכל-יום בקביעות ובדיוק באותה שעה, מקיים את חוק לימודיו ושב לביתו. כוח הקביעות וההתמדה שאפיינו את רבי דוד שאף פעם לא איחר לסדר בישיבה בה כיהן כראש-ישיבה, היוו דוגמא חיה ומאלפת לתלמידי הישיבה.
לא ניתן לומר שלא היה ניגוד בין שתי האסכולות. הגר"ד זצ"ל קנה את עיקר תורתו במיר, מאדירי תורה ומוסר, רבי אליעזר יהודה פינקל ורבי ירוחם ממיר. התלמידים החב"דיים בישיבה, היו מבחינים שדרכו של הגר"ד זצ"ל שונה מדרכה של חב"ד. אבל עובדה זו לא הפריעה למשפיע הישיבה, הרה"ח רבי חיים שאול ברוק. הוא ידע את ערך התורה, והבין לעומק, שמוטב שתלמידיו ישמעו שיעורים ותורה אפילו ממי שאינו חסיד חב"ד, ובלבד שיראו בעיניהם מהו עמל התורה, מהי השקידה ועבודת מוסר אמיתית, ויקבלו מושגים ברוחניות.
את הגר"ד עניין אך ורק תורה.
ראש הישיבה: "רק תורה, שום דבר אחר לא".
רבי יואל קאהן: "רבי שאול היה יהודי אמיתי. היה פעם ויכוח בינו לבין אביכם, כשהישיבה היתה אז במבנה שלה".
ראש הישיבה: "ברחוב הרב קוק עשרים ושש".
רבי יואל: "ליד הישיבה נפטר 'אגוטער אידאל'ה' (קוד בחב"ד לאדמו"ר שמחוץ לחב"ד – א.א.), שלא היה משהו מיוחד. לא למדן וגם לא דברים אחרים. אבל היתה הלוויה גדולה. אז התעורר דיון, רבי שאול אמר שצריך ללכת, ואילו רבי דוד אמר שכיוון שלא מדובר באחד מגדולי הדור יש עניין של ביטול תורה. אמר רבי שאול: 'בשאלה כזאת צריך לחשוב, איזה רושם זה יעשה ברחוב, כאשר בחורי ישיבה שנמצאים ממש בסמיכות מקום להלוויה של אדמו"ר, לא ישתתפו בה'. ואז אמר רבי דוד: 'הצדק אתך, צריך לדאוג שלא יהיה חילול השם', והשתתפנו בהלוויה".
ראש הישיבה אומר לכבוד האורח שמאזין בהקשבה רבה, דבר תורה מפרשת השבוע: "נאמר בפרשה 'ויחן את פני העיר', חז"ל אומרים שהכוונה לשמירת שבת. ולמה נאמר דווקא ביעקב שמירת שבת, לא באברהם, לא ביצחק, הרי גם אברהם שמר שבת?"
'החוזר': "קיים את כל התורה כולה".
ראש הישיבה: "אלא שהתורה היא תורה תמימה, דהיינו עם שלמות. אצל יעקב אבינו הייתה שלמות בשמירת השבת, לפני יעקב עוד לא הייתה שלמות. לכן בתפילת המנחה נאמר יעקב ובניו ינוחו בו.
"אצל הגאון (מוילנא) כתוב שתפילות השבת תוקנו כנגד שלוש שבתות; תפילת ערבית כנגד שבת בראשית, תפילת שחרית כנגד שבת מתן תורה ומנחה, הרי זה ליום שכולו שבת לחיי העולמים. לכן במנחה יכול להיות כתוב יעקב ובניו ינוחו בו".
"חסידים ומתנגדים? על מה מדברים בכלל, זה לא היה"
הראש ישיבה למד עם רבי יואל בישיבה?
"לא. כי אבא היה ראש ישיבה. אבל הייתי הרבה בישיבה והכרתי את כל הבחורים".
הייתה לכם חברותא עם הגאון הגדול רבי שלמה ברמן זצ"ל?
רבי יואל: "כן, כן, חברותא של שנים".
ראש הישיבה: "למדתם בחברותא?"
'החוזר': "כן, בוודאי, זמן רב".
ראש הישיבה ו'החוזר' מפליגים שוב לזיכרונות מהימים ההם ומעלים בזיכרונם שמות שונים. ראש הישיבה מזכיר את שמותיהם של כמה מפרחי החסידים של אז.
הנושא של חסידים ומתנגדים לא היה אז?
ראש הישיבה (בביטול): "על מה מדברים? זה לא היה קיים בכלל. לא היה הבדל".
החוזר (בחיוך): "מי בכלל חשב על ההבדלים האלה, לא היה מצב כזה בכלל".
מסתבר שגם אחרי שישים שנה בלי ריב אפשר להיפגש...
ראש הישיבה והחוזר כאחד: "הנושא הזה בכלל לא היה ואיש לא התעניין אם מדובר בחסידים או בלא חסידים. היתה אחדות מלאה".
ה'חוזר' גומל בדבר תורה משלו, על חנוכה. "כולם מדברים על קושיית ה'בית יוסף'. יש תירוצים, אבל כולם דנים בנושא זה..."
ראש הישיבה: "כל הפשטים קשים".
'החוזר': "כולם קשים. יש את הקושיה של רבי חיים ( הגר"ח מבריסק – א.א.) שזה שמן של נס ואין משתמשים בנס. אפשר לעשות 'קווץ'' על תרוץ זה ועל תרוץ אחר, אבל זה 'קווץ" (ראש-הישיבה ו'החוזר' נכנסים לדיון בלומד'ס). אז אומרים שהפך שמן לא התרוקן וזה היה הנס, ששפכו למנורה והשמן נשאר".
ראש הישיבה: "זה כבר תירוץ טוב, אבל יש בעיה, שמה שנמצא במנורה נקרא 'דשן' וצריך להחליף בשמן חדש".
'החוזר': "מצאתי פעם שדנים בנושא מעניין, מה זה שמן זית, האם מדובר בשמן שמגיע מזית או שמן שיש לו תכונות של שמן זית? על-כל-פנים, הידור זה לא. מעיר על כך הרבי, שלא נעשה כאן שמן חדש, אלא על-דרך 'הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל'. שבאה אש משמים ונאחזה בסנה, ולכן איננו אוכל. ואם זה מה שקרה בנס חנוכה, הרי זה אש משמים ולא אש שמגיעה מהשמן".
ראש הישיבה (בהתפעלות): "האש לא מגיעה מהשמן..."
'החוזר': "אלא הפירוש שהנס היה כפול, שהאש בכל זאת ינקה מהשמן והשמן לא התכלה".
ראש הישיבה: "בספר כתבתי על זה, אם השמן לא התכלה והנר לא כבה, אז לא צריך להדליק נר חדש".
אנו מנסים לחזור שישים שנה לאחור, לימי 'אחי תמימים', ולעובדה שהייתה זו ישיבה חסידית, חב"דית, עם ראש-ישיבה ליטאי.
'החוזר': "מה זה היה משנה, צריכים להבין שהנושא הזה של חסידים וליטאים בכלל לא היה גורם".
ראש הישיבה: "לא היה בזה ואין בזה בכלל מקום לנושא, הרי התורה לא מתחלפת ולא משנה מי לומד".
'החוזר': "כולם למדו באותו דרך הלימוד, וגם את אותו רבי חיים. הזכרתם את 'זאת התורה לא תהיה מוחלפת', מעניין שבהלכות יסודי התורה הרמב"ם לא מזכיר את 'זאת התורה לא תהא מוחלפת' שהוא מונה בי"ג עיקרים".
"אבא בא הביתה ואמר: "יואל איז גיווארען א-עובד"
איך הראש ישיבה, האבא, התייחס לנושא של 'חסידות' בישיבה?
ראש-הישיבה: "אני זוכר שפעם אבא בא הביתה ואמר: 'יואל איז גיווארען א-עובד' (יואל נעשה 'עובד' – מושג חסידי)".
הישיבה היתה גדולה?
'החוזר': "לא, כמה עשרות למדו בה".
רובם חסידים?
ראש-הישיבה: "כמעט כולם. חוץ מרבי שלמה ברמן ועוד כמה, רבי חיים קרפ. זאת היתה תקופה אחרת..."
אפשר לחזור לאותה תקופה, בלי ההבדלים של היום?
ראש הישיבה: "למה צריך ללכת אחורה? אפשר תמיד ללכת קדימה..."
'החוזר': "אפשר ללכת קדימה, צריך ללכת קדימה".
וכל הדיבורים על מחלוקת עם חב"ד?
השניים, ראש הישיבה ואורחו, משיבים יחדיו: "צריך לחשוב קדימה וללכת קדימה".
הנה, נפגשים ביחד והאווירה מאד טובה.
ראש-הישיבה: "נו, לנו אין בעיה".
בשלב זה נכנס לחדר הגאון רבי חיים פרץ ברמן שליט"א, כיום בעצמו ראש ישיבה בפוניבז', וראש הישיבה, הגרב"ד שליט"א, מציג אותו בפני 'החוזר': "הוא בנו של רבי שלמה (שבימים אלה ימלאו חמש שנים לפטירתו) וחתני, והוא גם נכד של הסטייפלער.
הגרח"פ ברמן: "אבא תמיד הזכיר אתכם, את החברותא שהייתה לו איתכם. אבא שלכם, ר' פולע, פגש פעם את אבא (הגר"ש), ואמר לו: 'היית ביחד עם הבן שלי, הבן שלי יושב בקודש הקדשים ותראה מה יצא ממך...'
ראש הישיבה: "ר' פולע היה יהודי שאי אפשר לשכוח. (חוזר לאחור), האימא איבדה את הראיה".
'החוזר' מאשר בנענוע ראש והמעגלים נסגרים ומתחברים, כאילו לא היה מה שהתרחש בעשרות השנים האחרונות. כאן המחלוקת לא קיימת והסיבה למחלוקת לא קיימת.
רבי יואל קאהן נראה נרגש מהמפגש הכפול, עם בנו של ידידו והחברותא שלו, והיום חתנו של ראש הישיבה, ושוב מועלים זיכרונות מהימים ההם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה