המחשבות הזרות שבתפילה, הן באות מפני הקושיא הכללית שיש על ענין
התפילה: שלכאורה אין לה מקום, מפני שאין שייך לומר לגבי הקב"ה שינוי רצון
בכלל, ובפרט ע"י פיוס ותפילה. ואינן מסתלקות כ"א ע"פ אותן התשובות
שעל ידן התפילה מתישבת, שכללותן הן שתי אלו הידיעות: האחת, שהתפילה היא בנויה על
הרגשת הנפש ולא על השכל, וכל הגדרים הללו וגזירותיהם, וכל השלילות שלגבי האלהות,
הכל בא מצד השכל, ואין התפילה מקושרת עם כל פרטיהם. והשנית, שבאמת כל היחוש שבין
האדם לקונו, הוא מצד גזירה ושפע של המצאה אלהית, וההמצאה הזאת גוזרת היא למלאות את
כל התפקידים של האדם בההנהגה האלהית בעולם, ואחד מהתפקידים החשובים הוא נתינת מקום
לתפילה, שע"כ יש באמת מקום גדול לתפילה, והיא עומדת ברומו של עולם. וכל
הסעיפים של כונות התפילה מסתעפים מאלה השרשים, וכפי הרחבתם והעמקתם הם שוללים את
המחשבות הזרות, ועושים את התפילה לתפילה זכה.
[א- התפילה נמצאת במישור אחר - לא המישור השכלי אלא המישור הרגשי. ב - יש גזירה אלקית שהתפילה תפעל את פעולתה].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה