פעולת פסק בית דין על דברים שבעולם

הרב אליהו זילבערשטיין

שליח כ"ק אדמו"ר – איטקא, נ.י.

בלקו״ש ח״ה עמ' 127 מבאר כ"ק אדמו"ר מאמר רז״ל על הפסוק ״לא תסור מכל אשר יגידו לך ימין ושמאל״ שאפילו אם אומרים לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין מחוייב לשמוע אליהם. שלכאורה קשה (כפי שהקשו במפרשים ושו״ט בזה בראשונים ואחרונים) שאיך שייך שתצווה התורה שנציית לפסק דין שאינו אמת. ומבאר שם שמצד ׳מאן מלכי רבנן׳ יש לחכמים כח שהימין ישתנה לשמאל. ודוגמא לזה ממ״ש בירושלמי על פסוק לא-ל גומר עלי, שיש כח לבי״ד לשנות טבע העולם ע״י פסק דין שלהם. ועד״ז יש להם כח לשנות את השמאל לימין. 

ובהערה 28 "ועפי״ז י״ל דימין ושמאל שבנדו״ד הוא לא רק ימין ושמאל דדיני התורה . . כי אם גם בנוגע לטבע. ועדיין צ״ע".

דהיינו שטבע הרע גופא שמוטבע בדבר האסור משתנה להיתר. שמשלש קליפות הטמאות נשתנה לק״נ. ועי׳ קונטרס כ״ב שבט ה׳תשנ״ב. 

ויש להעיר מדרשות הר״ן דרשה יא ששאל שאלה זאת. דאיך אפשר להתיר לאכול דבר שבאמת אסור, רק מחמת שהבי״ד פסק שהוא מותר. והרי טבע המזיק שבמאכל לא ישתנה ע״י פסק המוטעה של הבי״ד וממילא המאכל יוליד הפסד בנפש ע״י אכילתו? ומתרץ שם:

והנה יש כאן מקום עיון, והוא כי זה ראוי שיימשך על דעת מי שיחשוב שאין טעם למצוות התורה כלל אלא כולן נמשכות אחר הרצון לבד. ולפי זה אחר שהדבר עצמו איננו ראוי להיות טמא או טהור דרך משל אבל מה שטימאתו או טיהרתו נמשך אחר הרצון לבד. הנה אם כן לפי זה הדרך, הנמשך אחר כל מה שינוחו בו חכמי הדור שאי אפשר שיהיו דבריהם על היפך האמת, ואי אפשר שיימשך מהעניין ההוא בנפשותינו דבר מגונה כלל.

אבל אחרי שאנחנו לא נבחר בזה הדעת אבל נאמין שכל מה שמנעתהו התורה ממנו, מזיק אלינו ומוליד רושם רע בנפשותינו ואע"פ שלא נדע סיבתו. לפי זה הדעת, אם כן כשיסכימו החכמים בדבר אחד טמא שהוא טהור, מה יהיה? הלוא הדבר ההוא יזיק אותנו ויפעל מה שבטבעו לפעול ואע"פ שהסכימו בו החכמים שהוא טהור. כאילו יסכימו הרופאים על סם אחד שהוא שוה והוא על דרך משל חם במעלה רביעית שאין ספק שלא תימשך פעולת הסם בגוף כפי מה שיסכימו בו הרופאים. אבל כפי טבעו בעצמו כן הדבר שאמרה לנו התורה מצד שהוא מזיק בנפש איך ישתנה טבע הדבר ההוא מצד שהסכימו החכמים שהוא מותר זה אי אפשר רק על צד הפלא. והיה ראוי אם כן יותר שנימשך בזה על פי מה שיתברר לנו מצד נביא או בת קול שעל זה הדרך יתברר לנו אמיתת הדבר בעצמו. 

התשובה בזה . . ואני סובר עוד, שאי אפשר שיימשך ממה שיכריעו הסנהדרין הפסד בנפש כלל, גם כי יאכילו דבר האסור ושיאמרו בו שהוא מותר. לפי שהתיקון אשר יימשך בנפש מצד ההכרעה למצות החכמים מורי התורה הוא הדבר היותר אהוב אצלו יתברך, כאומרו הנה שמוע מזבח טוב. בתיקון ההוא יסור הרוע אשר היה מעותד להתיילד בנפש מצד אכילת הדבר האסור ההוא.

דהיינו כשיימשך האדם אחרי מצות הסנהדרין, גם כי ישגו ויורו בדבר האמור שהוא מותר, הימשכו אחר עצתם והיותו נמשך לדבריהם, ימיר מנפשו כל אותו רוע שהיה ראוי שיתיילד מצד אכילת הדבר האסור ההוא ולכן ציוותה התורה ואמרה לא תסור מן הדבר אשר יגידו אליך ימין ושמאל. ומלשונו משמע שע״י שיקיים המצוה לשמוע לפסק הבי׳׳ד, בזה ימלא את החסרון שנולד ע״י אכילת האיסור.

אך למ״ש בהשיחה יתורץ קושייתו בפשטות, דאין כאן איסור כלל כי גם טבע הרע נשתנה לטוב. 

אך עי׳ בדברי הר"ן שהביא דוגמא לזה מבריאות הגוף, וז״ל:

וכיוצא בדבר הזה בעצמו יקרה בגוף כי המאכל המזיק כשיאכלהו האוכל על דעת שמועיל אליו, הנה מחשבתו תפעל במאכל ההוא ויסור ממנו היזקו אם לא שיהיה מופלג (כנראה כוונתו למה שנקרא היום ׳אפקט פלסבו׳). 

והנה לפי המשל הי׳ נראה שבאמת נשתנה הרע עצמו לטוב. אך בהערה בהשיחה מסיים ׳ועצ״ע׳.