הכל נהרס אצל האדם בזמן שהתשוקה הטבעית שלו לרוממות ולקדושה היא מתדלדלת בקרבו. כל היסוד של הבנינים הגדולים של עולמי האצילות בנשמת האדם, מוכרח שיהיה טבוע על הבסיס של התשוקה הטבעית של הנשמה שאינה פוסקת לערוג אל הטוב המוחלט, האצור בתוך כל השאיפות של רוממות ושל קדושה.
[פנקס ז' עמ' תס"ג]
[פנקס ז' עמ' תס"ג]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה