האדמו"ר מדז'יקוב הגאון הגדול רבי חיים הורוביץ שליט"א
בפרשתינו כתוב לאמר "ויפגע במקום וילן שם" ומהכא ילפי' דיעקב אבינו ע"ה תיקן תפילת ערבית, והנה נחלקו רבנן ור' יהודה מאימתי הוי לילה, דלדעת רבנן רק מצאת הכוכבים, ולדעת ר' יהודה מפלג המנחה הוי לילה, והנה בברכות כ"ז א' אמרי' דעבד כרבנן עבד ודעבד כר' יהודה עבד, והכי קיי"ל באו"ח סי' רל"ג ס"א. וכ' שם מרן המחבר ז"ל "והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה וכו' ובשעת הדחק יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה וכו' והמ"ב ז"ל סקי"א ביאר כונת מרן המחבר ז"ל דבשעת הדחק יכול להתפלל מעריב מפלג המנחה אע"ג דבכל יום מתפלל מנחה עד השקיעה והביא בשם הע"ת והא"ר ז"ל דכ"ז ביום אחר אבל באותו יום גופא אסור אם התפלל מנחה אחר הפלג דהוי תרתי דסתרי, (ועי' נדה ס' א' תוד"ה באנו).
והשתא יל"ע בטעמא דמילתא מאי נפק"מ בסברא אם זה ביום אחד או בב' ימים מי נימא דבזמן אחד הוי תרתי דסתרי דמינכרא ומיחזי כחוכא ואיטלולא אבל בב' ימים אין הסתירה ניכרת, או דעיקר הטעם כיון דבב' תפילות סמוכות אינו יכול להתעלם מהסתירה אבל בב' ימים מה דעבד אתמול עבד ומה דעבד היום עבד ואין הכרח לחשב מחר מה שעשה אתמול וכל יום נידון בפנ"ע ואע"ג דמנחה ומעריב הסמוכים הוו ב' ימים מנחה דאתמול ומעריב דהאידנא, מ"מ כיון דהוי תפילה סמוכה אחר תפילה חייב לחשב שלא יהיו סותרים וכדמצינו גבי תשלומין דהתפילה הסמוכה מישך שייכא לתפילה הקודמת ולהכי יכול להשלים רק בתפילה הסמוכה.
ולענ"ד בע"ה למצוא נפק"מ מחודדת להלכה בספק הזה. דהנה התוס' בברכות ב' ב' ד"ה אמר, כ' דר' יהודה לא ס"ל להך דרשא "בשכבך ובקומך בשעה שבנ"א שוכבים" מדהתיר לקרות מפלג המנחה אלא לדעתו אזלי' בתר דין יום ולילה, והנה בברכות ח' ב' תניא רבי שמעון בן יוחי אומר פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה הא גופא קשיא וכו' לא לעולם ליליא הוא והא דקרי ליה יום דאיכא אינשי דקיימי בההיא שעתא, ובתוס' שם ד"ה לא לעולם כ' דלשאר מצוות הוי יום אלא לגבי ק"ש דינו כלילה משום דאיכא אינשי דגני בהאי שעתא. והנה הדבר ברור לענ"ד דלר' יהודה דלא ס"ל להך דרשא ד'בשעה שבני אדם שוכבים' אלא אזלי' בתר דין יום ולילה ליתא לדברי רשב"י ויהא אסור לקרות ק"ש של יום קודם נץ החמה כיון דהוי יום לכל מילי.
ומעתה יש להסתפק היאך הדין באחד שהתפלל מעריב אחר פלג המנחה כר"י אי שרי לקרות אח"כ ק"ש של שחרית קודם נץ החמה, דהנה הכי לא הוי תרתי דסתרי בחד זימנא ממש, ומאידך נמי לא הוי תרי יומי ושמא ג"ז הוי תרתי דסתרי כיון דאינו יכול לנקוט החבל בב' ראשיו, ובחשבון הזמן הוי תרתי דסתרי. ולכאו' יש לפשוט הספק מהא גופא דנקט ר"ש "פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר" וכו' והשתא אי נימא דאיכא בזה משום תרתי דסתרי הו"ל לאשמועינן רבותא טפי דפעמים דשרי לו לקרות אחר עמוד השחר קודם הנה"ח ולפעמים אסור לו ותליא אימתי התפלל אתמול ערבית דאם התפלל קודם צאה"כ אסור לו לקרות קריאת שמע של שחרית קודם הנה"ח, ויש לדחות.
ונלע"ד להוכיח דליכא בכל האופנים הנ"ל משום תרתי דסתרי, ובואו חשבון אם נימא דאיכא בזה משום תרתי דסתרי הי' מן הדין דאם אחד התפלל מעריב קודם צאה"כ יהא אסור לו להתפלל מנחה שלמחרת לאחר הפלג דנהי דלא הוי בזמן אחד מ"מ הוי ביום אחד ורמיא עלי' לחשב שבחשבון לא יסתרו הזמנים, ומדברי המ"ב ז"ל הנ"ל משמע דגם זה שרי בדיעבד מדלא אסר אלא מנחה ומעריב הסמוכים. ושוב מצאתי כן בספר שו"ת הרמ"ע מפאנו ז"ל השלם שהעתיקו מכת"י מהר"י ממנטובא ז"ל תלמיד הרמ"ע ז"ל בתשו' א' וז"ל ואפי' לדעת הפוסקים גבי תפילה דתרי קולי אפי' בתרי יומי לא נעביד ה"מ לכתחילה וכו' וה"מ בתרי יומא כדאמרן ושם בגליון מכת"י הנ"ל נוסף בזה"ל "אפי' בתרי יומי דאינון כעין חד יומא כגון שאמש התפלל ערבית מבעוד יום והשתא מתפלל מנחה באותה שעה" הרי מפורש יוצא מפי רבינו הרמ"ע ז"ל דליכא בזה משום תרתי דסתרי.
שו"ר דשמא יש לחלק בין נידון זה לנידון דקריאת שמע הנ"ל שפתחנו בו דשאני קרי"ש דתרוייהו הוי מצות קרי"ש ויותר מוכח הסתירה ביניהם אבל תפילת ערבית ומנחה הוו מצוות שונות ונפרדות ולא חיישינן כ"כ לסתירה אי לאו בזמן אחד אע"ג דבחשבון הוי תרתי דסתרי, ויש לדון בזה.
תו יש לדון לפשוט הספיקות, מהא דקיי"ל בשו"ע או"ח סי' שמ"ב כרבי דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות של כניסת השבת ועיי"ש בביאור הלכה ד"ה דהוכיח מדברי הרשב"א ז"ל דגם בבין השמשות דמוצאי שבת לא גזרו על השבות יעוש"ה, הא קמן הוכחה ברורה דליכא תרתי דסתרי אם אינם בזמן אחד אע"ג דהוו ביום אחד וסתרי אהדדי. אמנם יש לדחות לפי"ד התוס' בעירובין ל' ב' ד"ה ולפרוש וז"ל "ואע"ג דרבה דאית ליה הכנה אמרינן בפירקא דתחילת היום קונה עירוב וכוותיה קיימא לן מ"מ מותר לתקן הטבל דלא גזרו עליו בין השמשות עד שתהא לילה ניכרת וידוע" והיינו דהא דהתירו שבות היינו אפי' אם כלפי שמיא גליא דכבר לילה מ"מ כל שלדידן אין הלילה ניכר וידוע לא גזרו על השבות, ולפי"ז א"ש אמאי ליכא בזה משום תרתי דסתרי ודו"ק.
בפרשתינו כתוב לאמר "ויפגע במקום וילן שם" ומהכא ילפי' דיעקב אבינו ע"ה תיקן תפילת ערבית, והנה נחלקו רבנן ור' יהודה מאימתי הוי לילה, דלדעת רבנן רק מצאת הכוכבים, ולדעת ר' יהודה מפלג המנחה הוי לילה, והנה בברכות כ"ז א' אמרי' דעבד כרבנן עבד ודעבד כר' יהודה עבד, והכי קיי"ל באו"ח סי' רל"ג ס"א. וכ' שם מרן המחבר ז"ל "והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה וכו' ובשעת הדחק יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה וכו' והמ"ב ז"ל סקי"א ביאר כונת מרן המחבר ז"ל דבשעת הדחק יכול להתפלל מעריב מפלג המנחה אע"ג דבכל יום מתפלל מנחה עד השקיעה והביא בשם הע"ת והא"ר ז"ל דכ"ז ביום אחר אבל באותו יום גופא אסור אם התפלל מנחה אחר הפלג דהוי תרתי דסתרי, (ועי' נדה ס' א' תוד"ה באנו).
והשתא יל"ע בטעמא דמילתא מאי נפק"מ בסברא אם זה ביום אחד או בב' ימים מי נימא דבזמן אחד הוי תרתי דסתרי דמינכרא ומיחזי כחוכא ואיטלולא אבל בב' ימים אין הסתירה ניכרת, או דעיקר הטעם כיון דבב' תפילות סמוכות אינו יכול להתעלם מהסתירה אבל בב' ימים מה דעבד אתמול עבד ומה דעבד היום עבד ואין הכרח לחשב מחר מה שעשה אתמול וכל יום נידון בפנ"ע ואע"ג דמנחה ומעריב הסמוכים הוו ב' ימים מנחה דאתמול ומעריב דהאידנא, מ"מ כיון דהוי תפילה סמוכה אחר תפילה חייב לחשב שלא יהיו סותרים וכדמצינו גבי תשלומין דהתפילה הסמוכה מישך שייכא לתפילה הקודמת ולהכי יכול להשלים רק בתפילה הסמוכה.
ולענ"ד בע"ה למצוא נפק"מ מחודדת להלכה בספק הזה. דהנה התוס' בברכות ב' ב' ד"ה אמר, כ' דר' יהודה לא ס"ל להך דרשא "בשכבך ובקומך בשעה שבנ"א שוכבים" מדהתיר לקרות מפלג המנחה אלא לדעתו אזלי' בתר דין יום ולילה, והנה בברכות ח' ב' תניא רבי שמעון בן יוחי אומר פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה הא גופא קשיא וכו' לא לעולם ליליא הוא והא דקרי ליה יום דאיכא אינשי דקיימי בההיא שעתא, ובתוס' שם ד"ה לא לעולם כ' דלשאר מצוות הוי יום אלא לגבי ק"ש דינו כלילה משום דאיכא אינשי דגני בהאי שעתא. והנה הדבר ברור לענ"ד דלר' יהודה דלא ס"ל להך דרשא ד'בשעה שבני אדם שוכבים' אלא אזלי' בתר דין יום ולילה ליתא לדברי רשב"י ויהא אסור לקרות ק"ש של יום קודם נץ החמה כיון דהוי יום לכל מילי.
ומעתה יש להסתפק היאך הדין באחד שהתפלל מעריב אחר פלג המנחה כר"י אי שרי לקרות אח"כ ק"ש של שחרית קודם נץ החמה, דהנה הכי לא הוי תרתי דסתרי בחד זימנא ממש, ומאידך נמי לא הוי תרי יומי ושמא ג"ז הוי תרתי דסתרי כיון דאינו יכול לנקוט החבל בב' ראשיו, ובחשבון הזמן הוי תרתי דסתרי. ולכאו' יש לפשוט הספק מהא גופא דנקט ר"ש "פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר" וכו' והשתא אי נימא דאיכא בזה משום תרתי דסתרי הו"ל לאשמועינן רבותא טפי דפעמים דשרי לו לקרות אחר עמוד השחר קודם הנה"ח ולפעמים אסור לו ותליא אימתי התפלל אתמול ערבית דאם התפלל קודם צאה"כ אסור לו לקרות קריאת שמע של שחרית קודם הנה"ח, ויש לדחות.
ונלע"ד להוכיח דליכא בכל האופנים הנ"ל משום תרתי דסתרי, ובואו חשבון אם נימא דאיכא בזה משום תרתי דסתרי הי' מן הדין דאם אחד התפלל מעריב קודם צאה"כ יהא אסור לו להתפלל מנחה שלמחרת לאחר הפלג דנהי דלא הוי בזמן אחד מ"מ הוי ביום אחד ורמיא עלי' לחשב שבחשבון לא יסתרו הזמנים, ומדברי המ"ב ז"ל הנ"ל משמע דגם זה שרי בדיעבד מדלא אסר אלא מנחה ומעריב הסמוכים. ושוב מצאתי כן בספר שו"ת הרמ"ע מפאנו ז"ל השלם שהעתיקו מכת"י מהר"י ממנטובא ז"ל תלמיד הרמ"ע ז"ל בתשו' א' וז"ל ואפי' לדעת הפוסקים גבי תפילה דתרי קולי אפי' בתרי יומי לא נעביד ה"מ לכתחילה וכו' וה"מ בתרי יומא כדאמרן ושם בגליון מכת"י הנ"ל נוסף בזה"ל "אפי' בתרי יומי דאינון כעין חד יומא כגון שאמש התפלל ערבית מבעוד יום והשתא מתפלל מנחה באותה שעה" הרי מפורש יוצא מפי רבינו הרמ"ע ז"ל דליכא בזה משום תרתי דסתרי.
שו"ר דשמא יש לחלק בין נידון זה לנידון דקריאת שמע הנ"ל שפתחנו בו דשאני קרי"ש דתרוייהו הוי מצות קרי"ש ויותר מוכח הסתירה ביניהם אבל תפילת ערבית ומנחה הוו מצוות שונות ונפרדות ולא חיישינן כ"כ לסתירה אי לאו בזמן אחד אע"ג דבחשבון הוי תרתי דסתרי, ויש לדון בזה.
תו יש לדון לפשוט הספיקות, מהא דקיי"ל בשו"ע או"ח סי' שמ"ב כרבי דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות של כניסת השבת ועיי"ש בביאור הלכה ד"ה דהוכיח מדברי הרשב"א ז"ל דגם בבין השמשות דמוצאי שבת לא גזרו על השבות יעוש"ה, הא קמן הוכחה ברורה דליכא תרתי דסתרי אם אינם בזמן אחד אע"ג דהוו ביום אחד וסתרי אהדדי. אמנם יש לדחות לפי"ד התוס' בעירובין ל' ב' ד"ה ולפרוש וז"ל "ואע"ג דרבה דאית ליה הכנה אמרינן בפירקא דתחילת היום קונה עירוב וכוותיה קיימא לן מ"מ מותר לתקן הטבל דלא גזרו עליו בין השמשות עד שתהא לילה ניכרת וידוע" והיינו דהא דהתירו שבות היינו אפי' אם כלפי שמיא גליא דכבר לילה מ"מ כל שלדידן אין הלילה ניכר וידוע לא גזרו על השבות, ולפי"ז א"ש אמאי ליכא בזה משום תרתי דסתרי ודו"ק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה