אסתר אברהמי
ההרגשה שנובעת מתוך: "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה", יוצרת משב רוח רענן, לקראת שינוי, התחדשות וצמיחה. הידיעה, שהנה, ניתנת לנו אפשרות להיפגש עם עצמנו מחדש, להיזכר מי אנחנו ולזכור שריבונו של עולם מאמין בנו- נוסכת בנו כוחות, לבנייה מחודשת של עצמנו.
תהליך התשובה הזוגית, הוא גם תהליך השיבה וההתחברות מחדש לעצמנו, על ידי שנזכור מי אנחנו. חיינו בנויים מתהליכים דינאמיים, שיוצרים עומס של מחשבות ורגשות המשפיעים על מעשינו לטוב ולמוטב. התשובה הזוגית, היא תהליך שנוצר כתוצאה מהזיכרון מי אנחנו ולאן דרכנו. זהו תהליך של ניקוי הסיבוכים בכל אותן מחשבות והתנהגויות שיוצרות הפרדה. עתה ניתנת האפשרות לבחור במחשבות ובמעשים, שמבטאים רצון לקרבה ואיחוד של שני חלקי הנשמה. זוהי תשובה שמלווה בדרך כלל בכאב עקב התנתקות מהרגלים שסיגלנו לעצמנו במשך השנה ויחד עם זאת, שמחה ביצירה החדשה והמשותפת.
תהליך התשובה הזוגית מתבטא בכמה שלבים הדרגתיים:
א. בדיקה עצמית של העמדה הנפשית למהות הקשר הזוגי - העמדה הנפשית משמעותית מאד, כי היא יוצרת את הגישה שמתוכה נוצרת מערכת היחסים הזוגית. השאלה המרכזית לגילוי העמדה הנפשית היא: "האם אני מרגישה שייכת לחלוטין לבן הזוג, או שאני מבקרת ובוחנת אותו כצופה מן הצד?". השייכות המוחלטת מתבטאת בהרגשה, ש"כאשר הוא טועה, אני חלק ממנו ולכן אתמוך ואעשה כל מה שניתן, כדי להרגיש טוב ביחד". למה הדבר דומה? לשניים שנמצאים בסירה בלב ים. שניהם שותפים לאותו מצב, גם אם אחד מתפקד שלא כהוגן. להאשים ולכעוס על שגיונותיו של האחד, זה עלול לגרום לשניהם לטבוע. לעומת זאת, המחשבה: "מה אני יכול/ה לתת מעצמי לשיפור המצב?", מפנה את המבט לעשייה תומכת, מקדמת ומובילה אותם ביחד "לחוף מבטחים".
ב. לקראת השנה החדשה, לחזור ולברר מחדש את השאיפות והמטרות המשותפות שלנו - במעגל החיים, אנו מגיעים לתובנות שונות בעקבות מערכות יחסים בבית ובחברה, שאם לא משתפים ומסכימים על כיוון חשיבה משותף, בני הזוג עלולים לגלות לאחר זמן, הבדלים וניגודים בהבנות וכן ריחוק ברגשות. לכן בדיקה מחודשת מחזירה אותם לשאיפות ולמטרות המשותפות.
ג. המודעות למעשים - לתפקד כצופים על עצמנו ולשים לב לפעולותינו ולהשפעתן על הסביבה האנושית שאנו חיים בתוכה (גם מבלי לשנות. רק להשקיף). המודעות, היא השלב המקדים לכל שינוי. לדוגמא: "אני מתבוננת על עצמי ברגע זה, כיצד אני מגיבה כשבעלי עסוק בענייניו ואינו פנוי לשיחה ולתשומת לב כלפי. אני רואה שהנה אני מספרת לו מה עשיתי היום בשבילו, ואומרת לו שזה לא בסדר שהוא רואה רק את עצמו ולא חושב עלי....". הצפייה בהתנהגות האישית היא אמנם שלב פנימי, ללא קשר לבן הזוג, אך היא מהווה בדיקה אם ההתנהגות שלי יוצרת חיבור זוגי, או חלילה להפך.
ד. המודעות למחשבות שהובילו למעשים - תשומת לב ל: "מה הייתה המחשבה שלי לפני מה שאמרתי או עשיתי?". המחשבות הן לרוב אוטומטיות ואיננו מבחינים בהן. התמקדות במחשבות, מאפשרת לברר האם המחשבה הזו נכונה לי? אם לא - אבחר מחשבה נכונה יותר עבורי ובעקבותיה, מעשי ישתנו לטובה. לדוגמא (כהמשך): "המחשבה שלי היא, שהוא חושב רק על עצמו... הוא אנוכי... אני קרבן שלו... הוא לא מחזיר לי יחס כפי שמגיע לי על כל מה שאני מקריבה בשבילו...". ובמקומה: "האם המחשבה הזאת נכונה? אולי לא? הרי יש זמנים שהוא מעניק לי יחס, שואל ומתעניין. אלא שאני רציתי יחס עכשיו דווקא... אם כך, ייתכן שהוא צריך זמן לעצמו ואז יהיה פנוי אלי באמת". שלבי חשיבה אלה גורמים לשינוי בהתנהגותי ואני אומרת לו: "אם אתה צריך זמן לעצמך, אז בשמחה. כשתתפנה, אשמח שנשב ביחד ונשוחח".
ה. ההכרה, שלכל אחד מאיתנו יש זכות מלאה לביטוי עצמי (גם אם זה בניגוד לדעתי ולרצונותי). הכרה כזאת יוצרת אצלי כבוד ואני מאפשרת לו נוכחות בעולמי. ייתכן שדעתו השונה תשלים אצלי חלק שחסר לי. אני מעוניינת להקשיב לו וסקרנית לבדוק כיצד כיוון חשיבתו משלים ומאזן אותי.
מתוך כך, ניתן להגיע לשני כלים מרכזיים מעשיים שמשיבים את בני הזוג לאחדותם: ההקשבה הפנימית האישית ואחר כך, השיתוף ההדדי, זה בעולמו של זו ממקום של כבוד הדדי. זוהי מלאכת מחשבת, המסוגלת לגלות ולהשיב לבני הזוג את זיכרון עצמיותם ולחברם אל שורשם העליון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה