חלק שישה עשר
סימן קג
מע"כ הרה"ג וכו'
אחדשה"ט. בבואי הביתה נתתי אל לבי לברר הא שמעתתא במי שקבע מזוזה ושכח לברך ושוב נזכר שלא בירך אי חוזר ומברך או נימא דעבר זמן הברכה ואינו מברך עוד, ונחלקו בזה רבותינו האחרונים ז"ל ועיקר מחלקותם תלוי בביאור דברי רבינו הגדול הש"ך יו"ד סי' רפ"ו סקכ"ה אמש"כ המחבר סט"ו הבית אע"פ שאין לו דלתות חייב במזוזה ויש מי שפוטר, וכתב הש"ך ואם קבעה קודם תליית הדלת לא יצא ידי חובתו כשנותן הדלת אח"כ דהו"ל תולמה"ע עכ"ל עט"ז, ולצאת ידי שניהם יתלה בה הדלת מיד ויקבענה, ואם א"א לתלותה מיד יקבענה בלא ברכה או יברך מתחלה גם על אחרת ויהא דעתו גם על זו וכשיתלה בה הדלת יטלנה ויחזור ויקבענה בלא ברכה או יברך על אחרת ויהא דעתו גם על זו, ובהגהות הגרע"א שם יש לעיין אמאי יקבענה בלא ברכה אם לא שנאמר דכוונת הש"ך לשיטת הפוסקים (א"ח סי' ה') דפשט אדעתא לחזור וללבשו מיד אם צריך לברך או לא.
ומרן כק"ז בשו"ת בית שערים יו"ד סי' ש"ע וסי' שע"ב ביאר דברי הש"ך ז"ל דדברי הש"ך תרי מילי נינהו, מתחלה כתב דאם א"א לתלותה מיד יקבענה בלא ברכה, ואח"כ כתב ואם יברך מתחילה גם על אחרת ויהא דעתו גם על זה כשיתלה בה הדלת יטלנה ויחזור ויקבענה בלא ברכה דילמא האמת כדעה האחת וכבר נפטר בברכה ראשונה כמו בציצית בא"ח סי' ח' סי"ד ובתפילין סי' כ"ה סי"ב, וא"כ אם לא בירך כלל כשקבע בלא תליית הדלת אזי כאשר תלה הדלת ונוטלה באמת צריך לברך, אמנם הגאון מליסא בסידור שלו לא הבין כונת הש"ך כן, רק גם בלא בירך תחילה כלל על אחרת ג"כ א"צ לברך כשקובעה אחר קביעות דלתות, ועיין ח"א כלל ט"ו ס"ט. והוא תמוה למה לא יברך.
ומרן ז"ל יצא לחדש ולחלק בין ציצית וסוכה למזוזה דאף שכתב הרא"ש (סוכה מ"ו) בהתחיל לאכול בסוכה ולא בירך מברך אח"כ וכן בנתעטף בציצית ולא בירך מברך כל זמן שמעוטף בציצית, משום דמצות ציצית וסוכה המצוה נמשכת כל זמן שמעוטף וכל זמן שיושב בסוכה והוי עובר לעשייתן, ודייק מלשון הברכה דמברכין להתעטף בציצית דהמצוה להיות מעוטף בציצית, וכן לישב בסוכה כל זמן שיושב בסוכה הוא המצוה, אבל במזוזה הגם שחייב במזוזה לעולם מ"מ מברכין לקבוע מזוזה שהמצוה לקבוע והברכה על מעשה הקביעות, ואחר שכבר קבועה ועומדת לא שייך לומר לקבוע מזוזה אף שהוא ג"כ מצוה נמשכת להיות קבועה ועומדת ואם נפסלה צריך מזוזה אחרת.
ולפענ"ד עפר אני תחת כפות רגליו הקדושים אבל לא זכיתי להבין החילוק שהרי עכ"פ התוס' שבת (קל"א ע"א) ד"ה ושוין כתבו להדיא דמזוזה וציצית וסוכה שוין הן שהקשו תימה מה צריך טעם לזה אלא משום דלא אשכחן דרבינהו קרא דכל אינך מצרכינן קרא לקמן דלא גמרי מהדדי ומיהו יש לומר דאיכא למילף ציצית ומזוזה מסוכה, דמאי פרכת שכן נוהגת בלילות כבימים מזוזה נמי נוהג בלילות כבימים, וכן ציצית לרבנן דפליגי עליה דר"ש וכו', ולהאי טעמא דפרישית דמסוכה יליף צריך לומר דציצית נמי אם עבר זמנה בטלה דאי לאו הכי איכא למיפרך מה לסוכה שכן אם עבר זמנה בטלה דמסתבר וכו' אבל סוכה ציצית ומזוזה בכל יומא מיחייב בהן אפילו קיימם היום חייב לקיימם למחר, הלכך כשעבר היום ולא עשאם מצות היום לא יקיים עוד לעולם, ע"כ. והנה מבואר דמצות מזוזה היא מצוה דבכל יומא מיחייב בה ומחייב לילות כימים, ומה שקיים היום חייב לקיים למחר ליום הבא, ואם לא קיים היום כשעבר היום מצות היום לא יקיים עוד לעולם, א"כ עכ"פ בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים, ואם לא בירך כלל למה לא יברך כשנזכר, ובשלמא אם בירך כבר אמרינן שנמשכה ברכתו כל משך הזמן שלא נפסלה המזוזה או נפלה, דהכי תיקנו בתפילין ובכמה מצות המתחדשות בכל רגע דברכה אחת מברך על כל משך הקיום המצוה, אבל כשלא בירך כלל למה יפסיד הברכה, וצ"ע. ועיין רמב"ם פי"א מהל' ברכות ה"ב יש מצות עשה שאדם חייב להשתדל ולרדוף כגון תפילין וסוכה ולולב ושופר וכו' ויש מצוה כגון מזוזה ומעקה וכו', ע"כ.
חילוק בין סוכה למזוזה
ונתתי את לבי להבין חידוש וחילוק רבינו הגדול בעל הבית שערים בין סוכה למזוזה, והוא שיצא לחדש שם דסוכה היא מצוה נמשכת שמצוה לישב בסוכה, משא"כ במזוזה שהוא על מעשה הקביעות, ואח"כ שכבר קבועה ועומדת ל"ש לברך לקבוע מזוזה, אף שהיא מצוה נמשכת להיות קבועה ועומדת, וראי' מדברי מג"א סי' י"ט דאם קבע מזוזה קודם שדר בבית כשנכנס מברך אקב"ו לדור בבית שיש בו מזוזה, ובסי' שע"ב שם ד"ה אבל הוסיף ביאור דבמזוזה בשעת דירתו אינו עוסק במצוה כלל, והסביר דבאמת אינו מחויב לדור בבית שיש בו מזוזה, דהרי יכול לעשות הדלתות באופן שפטורין מן המזוזה, והיאך יברך וצונו לדור בבית שיש בו מזוזה, ובציצית אף שהוא חובת גברא מ"מ ענשינן בעידן ריתחא על שלא הביא עצמו לידי חיוב כיון שאם יביא עצמו לידי חיוב יהי' עוסק במצוה ושפיר מברך להתעטף, אבל במזוזה אינו מחויב להביא עצמו לידי חיוב מזוזה כלל רק לקבוע מזוזה שאז עוסק במצוה ומברך ע"ז, אבל להביא עצמו לידי חיוב לדור אינו מחויב כלל כיון שגם אז אינו עוסק במצוה, עכל"ק.
ולי העני הניח לן מרן כק"ז להתעמק בדבריו הקדושים, וראשונה מה שהעלה לן מרן חידוש דמה שאמרו בגמ' מנחות (מ"א ע"א) דאמר ליה מלאכא לרב קטינא דבזמן דאיכא ריתחא ענשי אעשה היינו דוקא בגברא שחפץ לפטור נפשו ומחפש טצדקי למיפטר נפשיה מציצית, אבל העושה טצדקי לפטור עצמו משאר מצות לא מענשי, וכגון המשנה דלתות ביתו לפטור ממזוזה וכיוצא בו אין עונשין אפי' בעידן ריתחא, והוא דבר חדש דלכאורה נראה דעל כל עשה שאין אדם חייב לקיים בקום ועשה ומבקש תחבולות וטצדקי לפטור דינא הכי ומזוזה בכלל ועיין תוס' שם ד"ה ענשיתו אעשה כי האי, שאין אדם חייב לקנות טלית המחייב אם אין לו, אבל עשה גמור אפי' ב"ד של מטה היו מכין אותו עד שתצא נפשו ע"כ, ולכאורה ה"ה במזוזה ומעקה.
חייב אדם לקיים כל התרי"ג מצות
ואדרבה לפי דעת החרדים בהקדמה אדם חייב לקיים כל התרי"ג מצות ואם לא קיים בגלגול זה יתגלגל כמה פעמים עד שיקיים, והרמב"ם בהל' ברכות הנ"ל ה"ב כתב יש מצות עשה שאדם חייב להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותן כגון תפילין סוכה ולולב ולא כתב ציצית, ויש מצוה שאינה חובה כגון מוזוזה ומעקה וג"כ השמיט ציצית, ובסמוך זכר ציצית, ואולי ס"ל נמי לחלק בין ציצית למזוזה ומעקה דציצית עכ"פ צריך לחזר מפני עידן ריתחא או אפשר דבגלות לעולם מקרי עידן ריתחא, אבל מזוזה תלוי ברצונו, וכמו שדייק הרמב"ם ז"ל אלא אם רצה לשכון כל ימיו באהל או בספינה ישב, ועיין גהש"ס שם שציין לתוס' פסחים קי"ג ע"ב ד"ה ואין לו בנים, אי נמי אפי' אין לו יש לחזר ולהביא עצמו לידי חיוב כדאשכחן במשה (סוטה דף י"ד) שהי' תאב ליכנס בארץ ישראל כדי לקיים מצוות שבה, ובגמ' (שם) שבעה מנודין לשמים אלו הן יהודי שאין לו אשה ושיש לו אשה ואין לו בנים ומי שיש לו בנים ואין מגדלן לת"ת ומי שאין לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו והמונע מנעלים מרגליו, ועיין ר"ח שם שחשב שמונה והמגיה שם כתב אולי חשיב תפילין לתרתי ושגגה הוא אלא דחשב הי"א נמי והם שמונה ע"ש, וצ"ע.
עיקר איסור כלאים בשעת לבישה
איברא דמצאתי לכאורה ראי' לדברי רבינו ז"ל בתוס' יבמות (דף צ' ע"ב ד"ה כולהו) דהר"י מחלק דשאני כלאים דעיקר האיסור בשעת לבישה שלבש באיסור אבל בציצית לא מתחייב עד אחר שנתעטף, אלא דהקשה לעצמו מדמברכין להתעטף בציצית משמע דבשעת העיטוף עביד מצוה ולשון להתעטף מוכיח נמי (בה"ג) דקיי"ל בציצית דחובת גברא הוא ע"כ, ועיין מרדכי הובא ב"י א"ח סי' י"ג ומה שתמה עליו המג"א סק"ח שם ולפ"ז לכאורה יש לחלק קצת ושתלוי במחלוקת הפוסקים הנ"ל אי ציצית חובת גברא או לא. ועיין בעה"ת עה"ת פ' בשלח (יד:כט) והמים להם חומה חמה חסר כתיב, לפי שבתחלה נתמלא הים חמה עליהם, עד שבא גבריאל ושמם כחומה, והי' מכריז על הים ואומר שעתידין ישראל לקבל תורה וכו', ואמר למים שלאחריהם הזהרו בישראל שעתידין להתעטף בציצית מאחוריהם והמים שומעין דבריו וכו', עיי"ש. ולפי המדרש הזה נראה שהמתעטף בציצית צריך להשליך הציצית לאחוריו ול"נ דא"צ דהא דאמרינן שעתידים להתעטף בציצית מאחוריהם היינו בשעת עטיפה וכו' ע"ש, ונראה דבהא פליגי אי העטיפה המצוה או ההויה בהם, ודו"ק היטב.
גם כי נראה דכמו דליכא מצוה במזוזה לישב בבית שיש שם מזוזה, הכ"נ בסוכה ליכא מצוה לישב אלא שאם יושב בבית צריך לישב בסוכה, אבל יכול לישב בכילה או כיוצא בו ולפטור מן הסוכה דתשבו כעין תדורו, ובאמת כי גם בבית אם יושב ויש לו דלתות חייב לעשות מזוזה ומקיים מצוה כל יום וכמ"ש התוס' הבאתי בסמוך. ואף שהרמב"ם בפי"א הנ"ל חשב סוכה עם תפילין ולולב ושופר ונקראת חובה, ומ"מ חשב שם נמי מצוה שאינה חובה אלא דומין לרשות כגון מזוזה ומעקה שאין אדם חייב לשכון בבית החייב במזוזה כדי שיעשה מזוזה אלא רצה לשכון כל ימיו באהל או בספינה ישב פשוט דזה רק אם ירצה לישב בסוכה ולהיות בביתו אבל היוצא לדרך וכיוצא בו רשות בידו, אלא שבליל ראשון בע"כ חובה ועכ"פ אמרו ז"ל תשבו כעין תדורו וישיבת סוכה כדירת אדם בביתו, וכפשטות הגמ' פסחים הנ"ל.
וקצת הי' נלפענ"ד לדייק מלשון הרמב"ם הנ"ל שכתב יש מצות עשה שאדם חייב להשתדל וכו', ואלו הן נקראין חובה ויש מצוה שאינה חובה וכו' כגון מזוזה וכו', וכן כל המצות שהן מדברי סופרים בין מצוה שהוא חובה מדבריהם כגון מקרא מגילה וכו' בין מצות שאינן חובה כגון עירוב מברך על הכל קודם לעשייתן אקב"ו לעשות וכו', (ה"ה) העושה מצוה ולא בירך אם מצוה שעדיין עשייתה קיימת מברך אחר עשייה, ואם דבר שעבר הוא אינו מברך, כיצד הרי שנתעטף בציצית או שלבש תפילין או שישב בסוכה ולא בירך תחילה חוזר ומברך אחר שנתעטף אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית וכן מברך אחר שלבש להניח תפילין ואחר שישב לישב בסוכה וכן כל כיוצא באלו, אבל אם שחט בלא ברכה אינו חוזר אחר שחיטה ומברך אקב"ו על השחיטה, וכן אם כסה הדם בלא ברכה או הפריש תרומה ומעשרות או שטבל ולא בירך אינו חוזר ומברך אחר העשייה ע"ש.
והנה מדכתב העושה מצוה ולא בירך אם מצוה שעדיין עשייתה קיימת מברך אחר עשייה ואם דבר שעבר הוא אינו מברך וחשב תפילין ציצית סוכה וכיוצא באלו, ושוב חשב מצות שאין עשייתן קיימת כגון שחיטה וכיסוי הדם וכיוצא בו, נראה לכאורה דמזוזה הוא בכלל תפילין סוכה וציצית שאם לא בירך בשעת עשייה יברך לאחר מכן שהרי אכתי עשייתו קיימת והמזוזה צריכה להיות שמה כנלפענ"ד. ועיין תוס' סוכה ל"ט וברא"ש שם דמברך כל זמן שהמצוה נמשכת, ועיין משמרת שלום סי' רפ"ג סק"ג וכת"ס יו"ד סי' קל"ט, ועיין גם ברכ"י או"ח ובדע"ק ס"ק כ"ג, ועיין תש' פני מבין יו"ד סי' רי"א ובהלכה למשה, וצ"ע.
בנוסח הברכות שתקנו חז"ל
ובהתבונני יותר נראה דבר זה נפתח בראשונים דהמאירי פסחים דף ז' ע"ב יצא לכלול כללא בטעם נוסח ברכות שנוסח קצתם בעל ונוסח קצתם בלמ"ד ונתן כלל על איזה ברכות מברכין בעל ועל איזה מברכין בלמ"ד, וכתב וכללו בענין זה שכל מצוה שתכף שנעשית נגמרה המצוה מברך בעל כגון מילה אף לאבי הבן, ושחיטה, ואף בפסח וקדשיו, וכסוי הדם, וטבילה, והפרשת חלה, תרומה ומעשר, מזוזה ומעקה. נטילת ידים, נטילת לולב, פדיון הבן, ביעור חמץ, ספירת העומר, קריאת מגילה, מצה ומרור, אבל מצוה שאין עשייתה גמר מלאכתה, כגון ציצית ותפילין, וסוכה, ות"ת, כולן בלעשות. והקשה על כלל הנ"ל ושוב הביא כלל אחר בין מברך לעצמו או לאחרים ע"ש. ולדידן מיהו מתחלה חשב מזוזה עם תרומה ומעשר והפרשת חלה א"כ ס"ל דמזוזה נמי מצוה שהיא נגמרת תיכף שנעשה המצוה, ולפ"ז מובן מאד שיטת כק"ז שכתב דכיון שמברכין לקבוע א"כ העיקר הקביעות בזה ולא נמשך, אלא דקשה שלפי הכלל שנגמר המצוה הי' לו לברך על קביעת מזוזה ולא לקבוע, והבן. ועיין ספר אשכול הל' מזוזה (דף 67) דכיון שקבע המזוזה וברך פעם אחת תו לא צריך לברך, משמע דאם לא בירך כלל חייב לברך, וי"ל.
ומיהו הר"ת הביאו הק"נ הביא נמי כלל דכל מצות שנעשות מיד מברכין עליהן בעל כגון על מקרא מגילה, על הטבילה, על הפרשת תרומה ומעשר, דס"ל לר"ת ז"ל דיש שיהוי למצוה שכל זמן שדר בו בבית יש בו חיוב קביעת מזוזה, וכמו כן על המעקה שכל זמן שדר בבית חייב במעקה ולכן צריך לברך לעשות מעקה, וגם שפיר מברכין לקבוע מזוזה. ועיין תמים דעים להראב"ד סי' קע"ט ושאלתי מאת הרב החסיד וכו' מפני מה מברכין במקצתן כגון סוכה ולולב ושופר ותפילין ומזוזה וספירת העומר וכו' ע"ש. ולדידן מיהו נראה לפי זה דתלוי בהא אי מזוזה הוי קביעתה גמר מצותה או לא, וי"ל דס"ל להאי דחשיב מזוזה בכלל גמר מצותה כיון שאין חייב לישב בבית כלל, וכמ"ש הרמב"ם שאם ירצה ישב כל ימיו באהל, ולכן כל שקבע המזוזה נגמר עשיית המצוה, ולסברא זו אין נפ"מ בין מזוזה למעקה דתרוייהו נעשה גמר המצוה בעשייתן.
ונראה דעת הרמב"ם ז"ל דמזוזה לא נגמרה מצותה מיד שקבעה שהרי כתב בפי"א מהל' ברכות ה"ח כל מצוה שעשייתה היא גמר חיובה מברך בשעת עשייתה, וכל מצוה שיש אחר עשייתה ציווי אחר אינו מברך אלא בשעה שעושה הציווי האחרון כיצד העושה סוכה או לולב או שופר או ציצית או תפילין או מזוזה אינו מברך בשעת עשייה אשקב"ו וכו' מפני שיש אחר עשייתו צווי, ואימתי מברך בשעה שישב בסוכה או כשינענע הלולב וכו' ובשעת לבישת תפילין ובשעת קביעת מזוזה. אבל אם עשה מעקה מברך בשעת עשייה אשקב"ו לעשות מעקה, הנה שחלק בין עשיית מזוזה למעקה דקביעת מזוזה דינו כתפילין וכסוכה, וממילא לענין איחור נמי דינא הכי שאם שכח ולא בירך בשעת קביעתה מברך לאחר כן כל זמן שדר בבית, כנלפענ"ד.
ולהלכה אין בידי להכריע מ"מ אם יחליט בעצמו כשנזכר שלא בירך על המזוזה ויגיד שהוא מחליט לדור בדירה זו כמו שהיא ולא באהל או בספינה ולא יבטל דירה זו משך זמן וא"כ הוא מחויב במזוזה כל משך זמן הזה כי מזוזה חובת הדור וממילא נתחייב במזוזה ולא נגמרה מצותה ומברך לכ"ע והבן.
דושה"ט בלו"נ,
מנשה הקטן
סימן קג
מע"כ הרה"ג וכו'
אחדשה"ט. בבואי הביתה נתתי אל לבי לברר הא שמעתתא במי שקבע מזוזה ושכח לברך ושוב נזכר שלא בירך אי חוזר ומברך או נימא דעבר זמן הברכה ואינו מברך עוד, ונחלקו בזה רבותינו האחרונים ז"ל ועיקר מחלקותם תלוי בביאור דברי רבינו הגדול הש"ך יו"ד סי' רפ"ו סקכ"ה אמש"כ המחבר סט"ו הבית אע"פ שאין לו דלתות חייב במזוזה ויש מי שפוטר, וכתב הש"ך ואם קבעה קודם תליית הדלת לא יצא ידי חובתו כשנותן הדלת אח"כ דהו"ל תולמה"ע עכ"ל עט"ז, ולצאת ידי שניהם יתלה בה הדלת מיד ויקבענה, ואם א"א לתלותה מיד יקבענה בלא ברכה או יברך מתחלה גם על אחרת ויהא דעתו גם על זו וכשיתלה בה הדלת יטלנה ויחזור ויקבענה בלא ברכה או יברך על אחרת ויהא דעתו גם על זו, ובהגהות הגרע"א שם יש לעיין אמאי יקבענה בלא ברכה אם לא שנאמר דכוונת הש"ך לשיטת הפוסקים (א"ח סי' ה') דפשט אדעתא לחזור וללבשו מיד אם צריך לברך או לא.
ומרן כק"ז בשו"ת בית שערים יו"ד סי' ש"ע וסי' שע"ב ביאר דברי הש"ך ז"ל דדברי הש"ך תרי מילי נינהו, מתחלה כתב דאם א"א לתלותה מיד יקבענה בלא ברכה, ואח"כ כתב ואם יברך מתחילה גם על אחרת ויהא דעתו גם על זה כשיתלה בה הדלת יטלנה ויחזור ויקבענה בלא ברכה דילמא האמת כדעה האחת וכבר נפטר בברכה ראשונה כמו בציצית בא"ח סי' ח' סי"ד ובתפילין סי' כ"ה סי"ב, וא"כ אם לא בירך כלל כשקבע בלא תליית הדלת אזי כאשר תלה הדלת ונוטלה באמת צריך לברך, אמנם הגאון מליסא בסידור שלו לא הבין כונת הש"ך כן, רק גם בלא בירך תחילה כלל על אחרת ג"כ א"צ לברך כשקובעה אחר קביעות דלתות, ועיין ח"א כלל ט"ו ס"ט. והוא תמוה למה לא יברך.
ומרן ז"ל יצא לחדש ולחלק בין ציצית וסוכה למזוזה דאף שכתב הרא"ש (סוכה מ"ו) בהתחיל לאכול בסוכה ולא בירך מברך אח"כ וכן בנתעטף בציצית ולא בירך מברך כל זמן שמעוטף בציצית, משום דמצות ציצית וסוכה המצוה נמשכת כל זמן שמעוטף וכל זמן שיושב בסוכה והוי עובר לעשייתן, ודייק מלשון הברכה דמברכין להתעטף בציצית דהמצוה להיות מעוטף בציצית, וכן לישב בסוכה כל זמן שיושב בסוכה הוא המצוה, אבל במזוזה הגם שחייב במזוזה לעולם מ"מ מברכין לקבוע מזוזה שהמצוה לקבוע והברכה על מעשה הקביעות, ואחר שכבר קבועה ועומדת לא שייך לומר לקבוע מזוזה אף שהוא ג"כ מצוה נמשכת להיות קבועה ועומדת ואם נפסלה צריך מזוזה אחרת.
ולפענ"ד עפר אני תחת כפות רגליו הקדושים אבל לא זכיתי להבין החילוק שהרי עכ"פ התוס' שבת (קל"א ע"א) ד"ה ושוין כתבו להדיא דמזוזה וציצית וסוכה שוין הן שהקשו תימה מה צריך טעם לזה אלא משום דלא אשכחן דרבינהו קרא דכל אינך מצרכינן קרא לקמן דלא גמרי מהדדי ומיהו יש לומר דאיכא למילף ציצית ומזוזה מסוכה, דמאי פרכת שכן נוהגת בלילות כבימים מזוזה נמי נוהג בלילות כבימים, וכן ציצית לרבנן דפליגי עליה דר"ש וכו', ולהאי טעמא דפרישית דמסוכה יליף צריך לומר דציצית נמי אם עבר זמנה בטלה דאי לאו הכי איכא למיפרך מה לסוכה שכן אם עבר זמנה בטלה דמסתבר וכו' אבל סוכה ציצית ומזוזה בכל יומא מיחייב בהן אפילו קיימם היום חייב לקיימם למחר, הלכך כשעבר היום ולא עשאם מצות היום לא יקיים עוד לעולם, ע"כ. והנה מבואר דמצות מזוזה היא מצוה דבכל יומא מיחייב בה ומחייב לילות כימים, ומה שקיים היום חייב לקיים למחר ליום הבא, ואם לא קיים היום כשעבר היום מצות היום לא יקיים עוד לעולם, א"כ עכ"פ בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים, ואם לא בירך כלל למה לא יברך כשנזכר, ובשלמא אם בירך כבר אמרינן שנמשכה ברכתו כל משך הזמן שלא נפסלה המזוזה או נפלה, דהכי תיקנו בתפילין ובכמה מצות המתחדשות בכל רגע דברכה אחת מברך על כל משך הקיום המצוה, אבל כשלא בירך כלל למה יפסיד הברכה, וצ"ע. ועיין רמב"ם פי"א מהל' ברכות ה"ב יש מצות עשה שאדם חייב להשתדל ולרדוף כגון תפילין וסוכה ולולב ושופר וכו' ויש מצוה כגון מזוזה ומעקה וכו', ע"כ.
חילוק בין סוכה למזוזה
ונתתי את לבי להבין חידוש וחילוק רבינו הגדול בעל הבית שערים בין סוכה למזוזה, והוא שיצא לחדש שם דסוכה היא מצוה נמשכת שמצוה לישב בסוכה, משא"כ במזוזה שהוא על מעשה הקביעות, ואח"כ שכבר קבועה ועומדת ל"ש לברך לקבוע מזוזה, אף שהיא מצוה נמשכת להיות קבועה ועומדת, וראי' מדברי מג"א סי' י"ט דאם קבע מזוזה קודם שדר בבית כשנכנס מברך אקב"ו לדור בבית שיש בו מזוזה, ובסי' שע"ב שם ד"ה אבל הוסיף ביאור דבמזוזה בשעת דירתו אינו עוסק במצוה כלל, והסביר דבאמת אינו מחויב לדור בבית שיש בו מזוזה, דהרי יכול לעשות הדלתות באופן שפטורין מן המזוזה, והיאך יברך וצונו לדור בבית שיש בו מזוזה, ובציצית אף שהוא חובת גברא מ"מ ענשינן בעידן ריתחא על שלא הביא עצמו לידי חיוב כיון שאם יביא עצמו לידי חיוב יהי' עוסק במצוה ושפיר מברך להתעטף, אבל במזוזה אינו מחויב להביא עצמו לידי חיוב מזוזה כלל רק לקבוע מזוזה שאז עוסק במצוה ומברך ע"ז, אבל להביא עצמו לידי חיוב לדור אינו מחויב כלל כיון שגם אז אינו עוסק במצוה, עכל"ק.
ולי העני הניח לן מרן כק"ז להתעמק בדבריו הקדושים, וראשונה מה שהעלה לן מרן חידוש דמה שאמרו בגמ' מנחות (מ"א ע"א) דאמר ליה מלאכא לרב קטינא דבזמן דאיכא ריתחא ענשי אעשה היינו דוקא בגברא שחפץ לפטור נפשו ומחפש טצדקי למיפטר נפשיה מציצית, אבל העושה טצדקי לפטור עצמו משאר מצות לא מענשי, וכגון המשנה דלתות ביתו לפטור ממזוזה וכיוצא בו אין עונשין אפי' בעידן ריתחא, והוא דבר חדש דלכאורה נראה דעל כל עשה שאין אדם חייב לקיים בקום ועשה ומבקש תחבולות וטצדקי לפטור דינא הכי ומזוזה בכלל ועיין תוס' שם ד"ה ענשיתו אעשה כי האי, שאין אדם חייב לקנות טלית המחייב אם אין לו, אבל עשה גמור אפי' ב"ד של מטה היו מכין אותו עד שתצא נפשו ע"כ, ולכאורה ה"ה במזוזה ומעקה.
חייב אדם לקיים כל התרי"ג מצות
ואדרבה לפי דעת החרדים בהקדמה אדם חייב לקיים כל התרי"ג מצות ואם לא קיים בגלגול זה יתגלגל כמה פעמים עד שיקיים, והרמב"ם בהל' ברכות הנ"ל ה"ב כתב יש מצות עשה שאדם חייב להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותן כגון תפילין סוכה ולולב ולא כתב ציצית, ויש מצוה שאינה חובה כגון מוזוזה ומעקה וג"כ השמיט ציצית, ובסמוך זכר ציצית, ואולי ס"ל נמי לחלק בין ציצית למזוזה ומעקה דציצית עכ"פ צריך לחזר מפני עידן ריתחא או אפשר דבגלות לעולם מקרי עידן ריתחא, אבל מזוזה תלוי ברצונו, וכמו שדייק הרמב"ם ז"ל אלא אם רצה לשכון כל ימיו באהל או בספינה ישב, ועיין גהש"ס שם שציין לתוס' פסחים קי"ג ע"ב ד"ה ואין לו בנים, אי נמי אפי' אין לו יש לחזר ולהביא עצמו לידי חיוב כדאשכחן במשה (סוטה דף י"ד) שהי' תאב ליכנס בארץ ישראל כדי לקיים מצוות שבה, ובגמ' (שם) שבעה מנודין לשמים אלו הן יהודי שאין לו אשה ושיש לו אשה ואין לו בנים ומי שיש לו בנים ואין מגדלן לת"ת ומי שאין לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו והמונע מנעלים מרגליו, ועיין ר"ח שם שחשב שמונה והמגיה שם כתב אולי חשיב תפילין לתרתי ושגגה הוא אלא דחשב הי"א נמי והם שמונה ע"ש, וצ"ע.
עיקר איסור כלאים בשעת לבישה
איברא דמצאתי לכאורה ראי' לדברי רבינו ז"ל בתוס' יבמות (דף צ' ע"ב ד"ה כולהו) דהר"י מחלק דשאני כלאים דעיקר האיסור בשעת לבישה שלבש באיסור אבל בציצית לא מתחייב עד אחר שנתעטף, אלא דהקשה לעצמו מדמברכין להתעטף בציצית משמע דבשעת העיטוף עביד מצוה ולשון להתעטף מוכיח נמי (בה"ג) דקיי"ל בציצית דחובת גברא הוא ע"כ, ועיין מרדכי הובא ב"י א"ח סי' י"ג ומה שתמה עליו המג"א סק"ח שם ולפ"ז לכאורה יש לחלק קצת ושתלוי במחלוקת הפוסקים הנ"ל אי ציצית חובת גברא או לא. ועיין בעה"ת עה"ת פ' בשלח (יד:כט) והמים להם חומה חמה חסר כתיב, לפי שבתחלה נתמלא הים חמה עליהם, עד שבא גבריאל ושמם כחומה, והי' מכריז על הים ואומר שעתידין ישראל לקבל תורה וכו', ואמר למים שלאחריהם הזהרו בישראל שעתידין להתעטף בציצית מאחוריהם והמים שומעין דבריו וכו', עיי"ש. ולפי המדרש הזה נראה שהמתעטף בציצית צריך להשליך הציצית לאחוריו ול"נ דא"צ דהא דאמרינן שעתידים להתעטף בציצית מאחוריהם היינו בשעת עטיפה וכו' ע"ש, ונראה דבהא פליגי אי העטיפה המצוה או ההויה בהם, ודו"ק היטב.
גם כי נראה דכמו דליכא מצוה במזוזה לישב בבית שיש שם מזוזה, הכ"נ בסוכה ליכא מצוה לישב אלא שאם יושב בבית צריך לישב בסוכה, אבל יכול לישב בכילה או כיוצא בו ולפטור מן הסוכה דתשבו כעין תדורו, ובאמת כי גם בבית אם יושב ויש לו דלתות חייב לעשות מזוזה ומקיים מצוה כל יום וכמ"ש התוס' הבאתי בסמוך. ואף שהרמב"ם בפי"א הנ"ל חשב סוכה עם תפילין ולולב ושופר ונקראת חובה, ומ"מ חשב שם נמי מצוה שאינה חובה אלא דומין לרשות כגון מזוזה ומעקה שאין אדם חייב לשכון בבית החייב במזוזה כדי שיעשה מזוזה אלא רצה לשכון כל ימיו באהל או בספינה ישב פשוט דזה רק אם ירצה לישב בסוכה ולהיות בביתו אבל היוצא לדרך וכיוצא בו רשות בידו, אלא שבליל ראשון בע"כ חובה ועכ"פ אמרו ז"ל תשבו כעין תדורו וישיבת סוכה כדירת אדם בביתו, וכפשטות הגמ' פסחים הנ"ל.
וקצת הי' נלפענ"ד לדייק מלשון הרמב"ם הנ"ל שכתב יש מצות עשה שאדם חייב להשתדל וכו', ואלו הן נקראין חובה ויש מצוה שאינה חובה וכו' כגון מזוזה וכו', וכן כל המצות שהן מדברי סופרים בין מצוה שהוא חובה מדבריהם כגון מקרא מגילה וכו' בין מצות שאינן חובה כגון עירוב מברך על הכל קודם לעשייתן אקב"ו לעשות וכו', (ה"ה) העושה מצוה ולא בירך אם מצוה שעדיין עשייתה קיימת מברך אחר עשייה, ואם דבר שעבר הוא אינו מברך, כיצד הרי שנתעטף בציצית או שלבש תפילין או שישב בסוכה ולא בירך תחילה חוזר ומברך אחר שנתעטף אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית וכן מברך אחר שלבש להניח תפילין ואחר שישב לישב בסוכה וכן כל כיוצא באלו, אבל אם שחט בלא ברכה אינו חוזר אחר שחיטה ומברך אקב"ו על השחיטה, וכן אם כסה הדם בלא ברכה או הפריש תרומה ומעשרות או שטבל ולא בירך אינו חוזר ומברך אחר העשייה ע"ש.
והנה מדכתב העושה מצוה ולא בירך אם מצוה שעדיין עשייתה קיימת מברך אחר עשייה ואם דבר שעבר הוא אינו מברך וחשב תפילין ציצית סוכה וכיוצא באלו, ושוב חשב מצות שאין עשייתן קיימת כגון שחיטה וכיסוי הדם וכיוצא בו, נראה לכאורה דמזוזה הוא בכלל תפילין סוכה וציצית שאם לא בירך בשעת עשייה יברך לאחר מכן שהרי אכתי עשייתו קיימת והמזוזה צריכה להיות שמה כנלפענ"ד. ועיין תוס' סוכה ל"ט וברא"ש שם דמברך כל זמן שהמצוה נמשכת, ועיין משמרת שלום סי' רפ"ג סק"ג וכת"ס יו"ד סי' קל"ט, ועיין גם ברכ"י או"ח ובדע"ק ס"ק כ"ג, ועיין תש' פני מבין יו"ד סי' רי"א ובהלכה למשה, וצ"ע.
בנוסח הברכות שתקנו חז"ל
ובהתבונני יותר נראה דבר זה נפתח בראשונים דהמאירי פסחים דף ז' ע"ב יצא לכלול כללא בטעם נוסח ברכות שנוסח קצתם בעל ונוסח קצתם בלמ"ד ונתן כלל על איזה ברכות מברכין בעל ועל איזה מברכין בלמ"ד, וכתב וכללו בענין זה שכל מצוה שתכף שנעשית נגמרה המצוה מברך בעל כגון מילה אף לאבי הבן, ושחיטה, ואף בפסח וקדשיו, וכסוי הדם, וטבילה, והפרשת חלה, תרומה ומעשר, מזוזה ומעקה. נטילת ידים, נטילת לולב, פדיון הבן, ביעור חמץ, ספירת העומר, קריאת מגילה, מצה ומרור, אבל מצוה שאין עשייתה גמר מלאכתה, כגון ציצית ותפילין, וסוכה, ות"ת, כולן בלעשות. והקשה על כלל הנ"ל ושוב הביא כלל אחר בין מברך לעצמו או לאחרים ע"ש. ולדידן מיהו מתחלה חשב מזוזה עם תרומה ומעשר והפרשת חלה א"כ ס"ל דמזוזה נמי מצוה שהיא נגמרת תיכף שנעשה המצוה, ולפ"ז מובן מאד שיטת כק"ז שכתב דכיון שמברכין לקבוע א"כ העיקר הקביעות בזה ולא נמשך, אלא דקשה שלפי הכלל שנגמר המצוה הי' לו לברך על קביעת מזוזה ולא לקבוע, והבן. ועיין ספר אשכול הל' מזוזה (דף 67) דכיון שקבע המזוזה וברך פעם אחת תו לא צריך לברך, משמע דאם לא בירך כלל חייב לברך, וי"ל.
ומיהו הר"ת הביאו הק"נ הביא נמי כלל דכל מצות שנעשות מיד מברכין עליהן בעל כגון על מקרא מגילה, על הטבילה, על הפרשת תרומה ומעשר, דס"ל לר"ת ז"ל דיש שיהוי למצוה שכל זמן שדר בו בבית יש בו חיוב קביעת מזוזה, וכמו כן על המעקה שכל זמן שדר בבית חייב במעקה ולכן צריך לברך לעשות מעקה, וגם שפיר מברכין לקבוע מזוזה. ועיין תמים דעים להראב"ד סי' קע"ט ושאלתי מאת הרב החסיד וכו' מפני מה מברכין במקצתן כגון סוכה ולולב ושופר ותפילין ומזוזה וספירת העומר וכו' ע"ש. ולדידן מיהו נראה לפי זה דתלוי בהא אי מזוזה הוי קביעתה גמר מצותה או לא, וי"ל דס"ל להאי דחשיב מזוזה בכלל גמר מצותה כיון שאין חייב לישב בבית כלל, וכמ"ש הרמב"ם שאם ירצה ישב כל ימיו באהל, ולכן כל שקבע המזוזה נגמר עשיית המצוה, ולסברא זו אין נפ"מ בין מזוזה למעקה דתרוייהו נעשה גמר המצוה בעשייתן.
ונראה דעת הרמב"ם ז"ל דמזוזה לא נגמרה מצותה מיד שקבעה שהרי כתב בפי"א מהל' ברכות ה"ח כל מצוה שעשייתה היא גמר חיובה מברך בשעת עשייתה, וכל מצוה שיש אחר עשייתה ציווי אחר אינו מברך אלא בשעה שעושה הציווי האחרון כיצד העושה סוכה או לולב או שופר או ציצית או תפילין או מזוזה אינו מברך בשעת עשייה אשקב"ו וכו' מפני שיש אחר עשייתו צווי, ואימתי מברך בשעה שישב בסוכה או כשינענע הלולב וכו' ובשעת לבישת תפילין ובשעת קביעת מזוזה. אבל אם עשה מעקה מברך בשעת עשייה אשקב"ו לעשות מעקה, הנה שחלק בין עשיית מזוזה למעקה דקביעת מזוזה דינו כתפילין וכסוכה, וממילא לענין איחור נמי דינא הכי שאם שכח ולא בירך בשעת קביעתה מברך לאחר כן כל זמן שדר בבית, כנלפענ"ד.
ולהלכה אין בידי להכריע מ"מ אם יחליט בעצמו כשנזכר שלא בירך על המזוזה ויגיד שהוא מחליט לדור בדירה זו כמו שהיא ולא באהל או בספינה ולא יבטל דירה זו משך זמן וא"כ הוא מחויב במזוזה כל משך זמן הזה כי מזוזה חובת הדור וממילא נתחייב במזוזה ולא נגמרה מצותה ומברך לכ"ע והבן.
דושה"ט בלו"נ,
מנשה הקטן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה