האדמו"ר מדז'יקוב הגאון הגדול רבי חיים מאיר הורוביץ שליט"א
נשאלתי מח"א שמשכיר דירתו לאחד שאינו שומר תורה ומצוות ויודע שהשוכר לא יניח מזוזות בפתחי הבית והחדרים, האם המשכיר חייב להניח מזוזות שם או לא. תשובה: אמרי' בב"מ ק"א ב' דהמשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות מזוזה דחובת הדר היא, והתוס' במנחות מ"ד א' ד"ה טלית כתבו ב' שיטות אי השוכר חייב מה"ת דמ'ביתך' דרשינן דרך ביאתך, או רק מד"ס דלאו ביתו הוא, והנה הרבה ראשונים ז"ל ס"ל כתי' בתרא דהתוס' דהוי רק מד"ס, והרבה ראשונים ז"ל ס"ל דהוי חיוב תורה והאריך בכ"ז השד"ח ז"ל בכללים כלל קי"ב והראה פנים לכאן ולכאן, והביא מהמהרי"ט אלגזי ז"ל דהוכיח מדברי הרשב"א והריטב"א ז"ל בחולין קל"ה א' דהוי חיוב תורה, והביא מהמחנה חיים ז"ל סי' ט"ו דרוב הראשונים ז"ל ס"ל דהוי חיוב תורה, וכ"כ בשו"ת אריה דבי עילאה סי' י"ז יעו"ש. אבל הגרעק"א ז"ל בשו"ת קמא סי' ס"ו כ' דהכרעת הרמ"א ז"ל בסי' רפ"ו ס"א דשוכר חייב רק מדרבנן אמנם הביא מדברי הש"ך ז"ל דמשמע דס"ל שהוא חיוב תורה, ובגידולי הקדש לתלמידו של הגה"ק מבוטשאטש ז"ל בסי' רפ"ו אות י"א ובמקדש מעט שם אות נ"ז השיג על הגרעק"א ז"ל וכ' דיש להחמיר בזה. והנה התוס' במנחות מ"ד א' לבתר דכ' דהשוכר חייב רק מד"ס הק' על עצמם מהא דאמרי' בב"מ ק"א ב' "בעו מיניה מרב ששת מזוזה על מי, מזוזה האמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא" ומוכח דהשוכר חייב מה"ת ודחו התוס' דכונת הגמ' דהמשכיר ודאי פטור כיון דאינו דר שם יעו"ש.
ומדבריהם ז"ל משמע דהוצרכו לזה רק להצד דהשוכר פטור מה"ת אבל לתי' קמא דהשוכר חייב מה"ת דלפי"ז שפיר יש לפרש דברי הגמ' בב"מ כפשוטן דחובת הדר הוא ולהכי חייב השוכר מה"ת ושוב לית לן מקור לפטור המשכיר, אמנם כיון דהתוס' כתבו כן מסברא דהמשכיר פטור דאינו דר שם א"כ הך סברא קיימא נמי לתי' קמא אלא דכונתם ז"ל דבדברי הגמ' ליכא הכרח לפרש כן. ברם, המהר"ם שי"ק ז"ל בשו"ת יור"ד סוסי' רפ"ו כ' דלתי' קמא דהתוס', המשכיר חייב נמי במזוזה, והביא כן בשם רבינו יהונתן ז"ל שהביא השיטמ"ק בב"מ ק"א ב' וז"ל "אבל ליכא לפרושי חובת הדר לפי שאין בית חייב במזוזה אלא אם כן דר בו דהא קיימא לן אפילו יש לו עשרה בתים שאינו דר בהן דירה קבועה אלא שנכנס בהן פעם אחת בשנה חייבות כולן במזוזה" וכסגנון הזה איתא נמי בדברי הנמוק"י ז"ל בהלכות קטנות סוף הל' מזוזה [וכנודע דזהו מחי' רבינו יהונתן ז"ל] וז"ל "על השוכר שהוא צריך לשמירה כיון שהוא דר בתוכה ואע"ג שאם לא היה שוכרה היה חייב המשכיר לעשות לה מזוזה מידי דהוה אבית התבן ובית העצים אפ"ה כיון שהשוכר לא מצא בה מזוזה חייב לעשות לה מזוזה" ומשמע דהמשכיר נמי חייב במזוזה יעוש"ה. ויש לבאר הטעם בזה כדכ' הדעת קדושים ז"ל ביור"ד סי' רצ"א סק"א דכל שעומד להשכיר הוי זה שימושו של המשכיר בבית בעצם השכרתו לאחר ומתחייב מיד במזוזה יעו"ש ויתכן דזהו כונת הנמוק"י ז"ל הנ"ל.
אמנם כ"ז רק אם נימא דהשוכר חייב מה"ת אבל אם נימא דחייב רק מדרבנן ניבעי לפרש הא דאמרי' בגמ' התם דחובת הדר היא היינו לפטור המשכיר וא"כ הדרי' בזה לפלוגתת האחרונים ז"ל הנ"ל אי שוכר חייב מה"ת או מד"ס, וכיון דלא הוכרע הלכה כדברי מי שוב צריך להחמיר נמי גבי המשכיר ומספק חייב להניח מזוזה בבית שעומד להשכיר אם יודע שהשוכר לא יניח שם מזוזות. ונלע"ד בע"ה דהכא לכו"ע המשכיר חייב דהרי כשמשכיר לו דירה ויודע שלא יניח בו מזוזה הרי מכשילו ועובר על לפנ"ע ולא מבעיא להצד דשוכר חייב מה"ת הרי עובר באיסור לפנ"ע מה"ת אלא אפי' להצד דשוכר חייב רק מד"ס הא גם בדרבנן עובר באיסור לפנ"ע, ולא מבעיא למאי דנקטו כמה אחרונים ז"ל דהמכשיל את חבירו באיסור דרבנן קעבר אאיסור לפנ"ע מה"ת דלא גרע ממשיאו עצה שאינה הוגנת עי' שו"ת פני יהושע חו"מ סי' ט' ובשו"ת בית יצחק או"ח ס"ה ובשו"ת תורת חסד או"ח סי' ה'. אלא דיש לצדד לקולא בזה, דבכר נודע בשערים פלוגתת הפני משה והמשנה למלך ז"ל הובא במל"מ פ"ד מהל' מלוה ריש ה"ב, דדעת הפ"מ ז"ל דהיכא דאם הוא לא יכשילו ילך לישראל אחר שיכשילו ליכא בזה משום לפני עור דלא הוי תרי עברי דנהרא דהרי יכול ליכשל אצל ישראל אחר והמשנה למלך ז"ל פליג עליו והוכיח מדברי התוס' בחגיגה י"ג א' ד"ה אין מוסרים דדוקא היכא דיכול לילך אצל גוי דהוי בדרך היתר ליכא בזה משום לפנ"ע אבל היכי דאם הוא לא יכשילו ישראל אחר יכשילו שפיר איכא לפנ"ע.
ומעתה לפי"ז בנד"ד כיון דאם הוא לא ישכיר לו ילך לשכור מאדם אחר שאינו שתומ"צ א"כ לדעת הפני משה ז"ל ליכא בזה משום לפנ"ע אבל לדעת המל"מ ז"ל שפיר איכא לפנ"ע, והנה אם יכול לשכור אצל גוי הוי שרי גם להמל"מ ז"ל דהגוי אינו עובר בלפנ"ע אך כפי הנראה לא ימצא לשכור דירה אצל גוי דכל הבתים שם שייכים לישראל. ודע, דבאופן שהשוכר לא ימצא לשכור בסכום כסף שמוצא אצל המשכיר הזה דהמשכיר הוזיל לו מחיר השכירות נלע"ד דגם להפנ"מ ז"ל יש לצדד לאיסור דבמחיר כזה אינו מוצא במקום אחר ומה שיכול להוסיף על המחיר ולשכור אצל ישראל אחר מאן יימר דיש בידו מעות. והנה בפלוגתת הפ"מ והמל"מ ז"ל יל"ע הלכה כמאן, והנה הברכ"י ז"ל בחו"מ סי' ט' ס"ג נקט דהעיקר כהמל"מ ז"ל והביא דכ"כ עוד גדולי האחרונים ז"ל, והמנח"ח ז"ל במצוה רל"ב אות ג' ד"ה ועיין אסיק נמי כהמל"מ ז"ל אמנם הכת"ס ז"ל בשו"ת יור"ד סי' פ"ג אסיק כהפ"מ ז"ל. העולה להלכה לפי הנ"ל, כיון דפלוגתת הראשונים ז"ל גבי שוכר אי חייב מה"ת או מד"ס לא הוכרע וכן פלוגתת הפ"מ והמל"מ ז"ל לא הוכרע, א"כ יש להקל מס"ס, ספק שמא מדאורייתא השוכר פטור ממזוזה וליכא לפנ"ע ואת"ל חייב ספק כהפ"מ ז"ל דליכא לפנ"ע דהוי כחד עברא דנהרא ולגבי הלפנ"ע בדרבנן הא סגי בספק אחד להתיר, אמנם להסוברים דהמכשיל את חבירו באיסור דרבנן קעבר אאיסור לפנ"ע מה"ת וכנ"ל שוב הו"ל לגבי המשכיר ספק אחד מדאורייתא ולא ס"ס וחייב להחמיר, ודו"ק. שו"ר דגם להפ"מ ז"ל אכתי איסור דרבנן איכא דנהי דהוי כחד עברא דנהרא מ"מ הא איסור דרבנן איכא בחד עברי דנהרא וכדכ' התוס' שבת ג' א' ד"ה בבא יעו"ש, הן אמנם דהש"ך ז"ל יור"ד סי' קנ"א סק"ו כ' לחלק דרק בישראל דאיכא מצוה להפרישו איכא איסור מדרבנן אבל בעכו"ם וישראל מומר דליכא מצוה להפרישו ליכא איסור דרבנן וא"כ בנד"ד דאינו שומתומ"צ ליכא איסור, הא ליתא דכבר כ' שם החת"ס ז"ל בגליון על השו"ע מהדו"ת [נדפס בשו"ע של מכון ירושלים] דהש"ך ז"ל מיירי במומר שהתמכר לעשות רע בשאט נפש ולא במומר לתיאבון וכ' שם דאולי גם הדגול מרבבה ז"ל שם בהגהה על דברי הש"ך ז"ל נתכוין לזה ובנד"ד ודאי דהשוכר אינו מומר להכעיס.
אמנם הכת"ס ז"ל בשו"ת יור"ד סי' פ"ג חילק באופן אחר דדוקא היכא דמה שמסייע להנכשל הוי אתחלתא דעבירה איכא איסור מדרבנן אבל היכא דהסיוע לא הוי אתחלתא דעבירה אלא מושיט לו איסור והוא יעבור אח"כ בעצמו ליכא איסור דרבנן אי הוי חד עברי דנהרא יעו"ש וכדבריו ז"ל כ' נמי הערוך לנר ז"ל בשו"ת בנין ציון סי' ט"ו והנצי"ב ז"ל בשו"ת משיב דבר ח"ב סל"א ול"ב קילס דבריו. ולפי"ז בנד"ד יש לדון אי הוי כאתחלתא דעבירה או לא, ונראה דכיון דמיד כשוכר הבית חייב להניח מזוזה לא דמיא למושיט לו מאכל אסור דהאכילה הוי מעשה שעושה המומר בעצמו אבל הכא דעובר בשוא"ת ועובר בכל רגע ורגע נראה דהוי כאתחלתא דעבירה.
ושו"ר דאין צורך לזה ובנד"ד לכו"ע אסור, דהכת"ס ז"ל שם כ' בא"ד "אבל בנותן למומר שלו ויוכל לקחו בלא"ה אין בסיוע זו צורך ותיקון ותועלת לאכילה עצמה סיוע כזו מותרת" ומשמע דרק היכא דהמומר יוכל ליטלו בלא"ה ליכא איסור מסייע אבל בנידון דהפ"מ ז"ל גם אם נימא דהוי כחד עברי דנהרא מ"מ כיון שאין יכול ליטלו מעצמו אלא צריך ליקחו אצל ישראל אחר ודאי איכא איסור מסייע גם לפום חילוקא דהכת"ס ז"ל. וביתר שאת נראה למאי דכ' המ"ב ז"ל בסי' שמ"ז שעה"צ אות ח' דהיכא דיש בידו למנוע מהנכשל לעבור העבירה וכגון בכלאים שיכול להפשיט ממנו הבגד איכא איסור דאורייתא משום מסייע לדבר עבירה א"כ בנד"ד יתכן אם השוכר לא ימצא לשכור במ"א ועכ"פ במחיר שהמשכיר מבקש לא ימצא במ"א י"ל דהוי איסור תורה משום מסייע לדבר עבירה.
תבנא לדינא דהעולה מכל הנ"ל דיש לחייב המשכיר להניח מזוזה בבית שמשכירו לאדם שאינו שתומ"צ מכמה טעמים א) לפמש"כ כמה אחרונים ז"ל דלהשי' דהשוכר חייב מה"ת במזוזה גם המשכיר חייב להניח מזוזה ב) משום איסור לפנ"ע ג) משום איסור מסייע לדבר עבירה, וכנ"ל.
נשאלתי מח"א שמשכיר דירתו לאחד שאינו שומר תורה ומצוות ויודע שהשוכר לא יניח מזוזות בפתחי הבית והחדרים, האם המשכיר חייב להניח מזוזות שם או לא. תשובה: אמרי' בב"מ ק"א ב' דהמשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות מזוזה דחובת הדר היא, והתוס' במנחות מ"ד א' ד"ה טלית כתבו ב' שיטות אי השוכר חייב מה"ת דמ'ביתך' דרשינן דרך ביאתך, או רק מד"ס דלאו ביתו הוא, והנה הרבה ראשונים ז"ל ס"ל כתי' בתרא דהתוס' דהוי רק מד"ס, והרבה ראשונים ז"ל ס"ל דהוי חיוב תורה והאריך בכ"ז השד"ח ז"ל בכללים כלל קי"ב והראה פנים לכאן ולכאן, והביא מהמהרי"ט אלגזי ז"ל דהוכיח מדברי הרשב"א והריטב"א ז"ל בחולין קל"ה א' דהוי חיוב תורה, והביא מהמחנה חיים ז"ל סי' ט"ו דרוב הראשונים ז"ל ס"ל דהוי חיוב תורה, וכ"כ בשו"ת אריה דבי עילאה סי' י"ז יעו"ש. אבל הגרעק"א ז"ל בשו"ת קמא סי' ס"ו כ' דהכרעת הרמ"א ז"ל בסי' רפ"ו ס"א דשוכר חייב רק מדרבנן אמנם הביא מדברי הש"ך ז"ל דמשמע דס"ל שהוא חיוב תורה, ובגידולי הקדש לתלמידו של הגה"ק מבוטשאטש ז"ל בסי' רפ"ו אות י"א ובמקדש מעט שם אות נ"ז השיג על הגרעק"א ז"ל וכ' דיש להחמיר בזה. והנה התוס' במנחות מ"ד א' לבתר דכ' דהשוכר חייב רק מד"ס הק' על עצמם מהא דאמרי' בב"מ ק"א ב' "בעו מיניה מרב ששת מזוזה על מי, מזוזה האמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא" ומוכח דהשוכר חייב מה"ת ודחו התוס' דכונת הגמ' דהמשכיר ודאי פטור כיון דאינו דר שם יעו"ש.
ומדבריהם ז"ל משמע דהוצרכו לזה רק להצד דהשוכר פטור מה"ת אבל לתי' קמא דהשוכר חייב מה"ת דלפי"ז שפיר יש לפרש דברי הגמ' בב"מ כפשוטן דחובת הדר הוא ולהכי חייב השוכר מה"ת ושוב לית לן מקור לפטור המשכיר, אמנם כיון דהתוס' כתבו כן מסברא דהמשכיר פטור דאינו דר שם א"כ הך סברא קיימא נמי לתי' קמא אלא דכונתם ז"ל דבדברי הגמ' ליכא הכרח לפרש כן. ברם, המהר"ם שי"ק ז"ל בשו"ת יור"ד סוסי' רפ"ו כ' דלתי' קמא דהתוס', המשכיר חייב נמי במזוזה, והביא כן בשם רבינו יהונתן ז"ל שהביא השיטמ"ק בב"מ ק"א ב' וז"ל "אבל ליכא לפרושי חובת הדר לפי שאין בית חייב במזוזה אלא אם כן דר בו דהא קיימא לן אפילו יש לו עשרה בתים שאינו דר בהן דירה קבועה אלא שנכנס בהן פעם אחת בשנה חייבות כולן במזוזה" וכסגנון הזה איתא נמי בדברי הנמוק"י ז"ל בהלכות קטנות סוף הל' מזוזה [וכנודע דזהו מחי' רבינו יהונתן ז"ל] וז"ל "על השוכר שהוא צריך לשמירה כיון שהוא דר בתוכה ואע"ג שאם לא היה שוכרה היה חייב המשכיר לעשות לה מזוזה מידי דהוה אבית התבן ובית העצים אפ"ה כיון שהשוכר לא מצא בה מזוזה חייב לעשות לה מזוזה" ומשמע דהמשכיר נמי חייב במזוזה יעוש"ה. ויש לבאר הטעם בזה כדכ' הדעת קדושים ז"ל ביור"ד סי' רצ"א סק"א דכל שעומד להשכיר הוי זה שימושו של המשכיר בבית בעצם השכרתו לאחר ומתחייב מיד במזוזה יעו"ש ויתכן דזהו כונת הנמוק"י ז"ל הנ"ל.
אמנם כ"ז רק אם נימא דהשוכר חייב מה"ת אבל אם נימא דחייב רק מדרבנן ניבעי לפרש הא דאמרי' בגמ' התם דחובת הדר היא היינו לפטור המשכיר וא"כ הדרי' בזה לפלוגתת האחרונים ז"ל הנ"ל אי שוכר חייב מה"ת או מד"ס, וכיון דלא הוכרע הלכה כדברי מי שוב צריך להחמיר נמי גבי המשכיר ומספק חייב להניח מזוזה בבית שעומד להשכיר אם יודע שהשוכר לא יניח שם מזוזות. ונלע"ד בע"ה דהכא לכו"ע המשכיר חייב דהרי כשמשכיר לו דירה ויודע שלא יניח בו מזוזה הרי מכשילו ועובר על לפנ"ע ולא מבעיא להצד דשוכר חייב מה"ת הרי עובר באיסור לפנ"ע מה"ת אלא אפי' להצד דשוכר חייב רק מד"ס הא גם בדרבנן עובר באיסור לפנ"ע, ולא מבעיא למאי דנקטו כמה אחרונים ז"ל דהמכשיל את חבירו באיסור דרבנן קעבר אאיסור לפנ"ע מה"ת דלא גרע ממשיאו עצה שאינה הוגנת עי' שו"ת פני יהושע חו"מ סי' ט' ובשו"ת בית יצחק או"ח ס"ה ובשו"ת תורת חסד או"ח סי' ה'. אלא דיש לצדד לקולא בזה, דבכר נודע בשערים פלוגתת הפני משה והמשנה למלך ז"ל הובא במל"מ פ"ד מהל' מלוה ריש ה"ב, דדעת הפ"מ ז"ל דהיכא דאם הוא לא יכשילו ילך לישראל אחר שיכשילו ליכא בזה משום לפני עור דלא הוי תרי עברי דנהרא דהרי יכול ליכשל אצל ישראל אחר והמשנה למלך ז"ל פליג עליו והוכיח מדברי התוס' בחגיגה י"ג א' ד"ה אין מוסרים דדוקא היכא דיכול לילך אצל גוי דהוי בדרך היתר ליכא בזה משום לפנ"ע אבל היכי דאם הוא לא יכשילו ישראל אחר יכשילו שפיר איכא לפנ"ע.
ומעתה לפי"ז בנד"ד כיון דאם הוא לא ישכיר לו ילך לשכור מאדם אחר שאינו שתומ"צ א"כ לדעת הפני משה ז"ל ליכא בזה משום לפנ"ע אבל לדעת המל"מ ז"ל שפיר איכא לפנ"ע, והנה אם יכול לשכור אצל גוי הוי שרי גם להמל"מ ז"ל דהגוי אינו עובר בלפנ"ע אך כפי הנראה לא ימצא לשכור דירה אצל גוי דכל הבתים שם שייכים לישראל. ודע, דבאופן שהשוכר לא ימצא לשכור בסכום כסף שמוצא אצל המשכיר הזה דהמשכיר הוזיל לו מחיר השכירות נלע"ד דגם להפנ"מ ז"ל יש לצדד לאיסור דבמחיר כזה אינו מוצא במקום אחר ומה שיכול להוסיף על המחיר ולשכור אצל ישראל אחר מאן יימר דיש בידו מעות. והנה בפלוגתת הפ"מ והמל"מ ז"ל יל"ע הלכה כמאן, והנה הברכ"י ז"ל בחו"מ סי' ט' ס"ג נקט דהעיקר כהמל"מ ז"ל והביא דכ"כ עוד גדולי האחרונים ז"ל, והמנח"ח ז"ל במצוה רל"ב אות ג' ד"ה ועיין אסיק נמי כהמל"מ ז"ל אמנם הכת"ס ז"ל בשו"ת יור"ד סי' פ"ג אסיק כהפ"מ ז"ל. העולה להלכה לפי הנ"ל, כיון דפלוגתת הראשונים ז"ל גבי שוכר אי חייב מה"ת או מד"ס לא הוכרע וכן פלוגתת הפ"מ והמל"מ ז"ל לא הוכרע, א"כ יש להקל מס"ס, ספק שמא מדאורייתא השוכר פטור ממזוזה וליכא לפנ"ע ואת"ל חייב ספק כהפ"מ ז"ל דליכא לפנ"ע דהוי כחד עברא דנהרא ולגבי הלפנ"ע בדרבנן הא סגי בספק אחד להתיר, אמנם להסוברים דהמכשיל את חבירו באיסור דרבנן קעבר אאיסור לפנ"ע מה"ת וכנ"ל שוב הו"ל לגבי המשכיר ספק אחד מדאורייתא ולא ס"ס וחייב להחמיר, ודו"ק. שו"ר דגם להפ"מ ז"ל אכתי איסור דרבנן איכא דנהי דהוי כחד עברא דנהרא מ"מ הא איסור דרבנן איכא בחד עברי דנהרא וכדכ' התוס' שבת ג' א' ד"ה בבא יעו"ש, הן אמנם דהש"ך ז"ל יור"ד סי' קנ"א סק"ו כ' לחלק דרק בישראל דאיכא מצוה להפרישו איכא איסור מדרבנן אבל בעכו"ם וישראל מומר דליכא מצוה להפרישו ליכא איסור דרבנן וא"כ בנד"ד דאינו שומתומ"צ ליכא איסור, הא ליתא דכבר כ' שם החת"ס ז"ל בגליון על השו"ע מהדו"ת [נדפס בשו"ע של מכון ירושלים] דהש"ך ז"ל מיירי במומר שהתמכר לעשות רע בשאט נפש ולא במומר לתיאבון וכ' שם דאולי גם הדגול מרבבה ז"ל שם בהגהה על דברי הש"ך ז"ל נתכוין לזה ובנד"ד ודאי דהשוכר אינו מומר להכעיס.
אמנם הכת"ס ז"ל בשו"ת יור"ד סי' פ"ג חילק באופן אחר דדוקא היכא דמה שמסייע להנכשל הוי אתחלתא דעבירה איכא איסור מדרבנן אבל היכא דהסיוע לא הוי אתחלתא דעבירה אלא מושיט לו איסור והוא יעבור אח"כ בעצמו ליכא איסור דרבנן אי הוי חד עברי דנהרא יעו"ש וכדבריו ז"ל כ' נמי הערוך לנר ז"ל בשו"ת בנין ציון סי' ט"ו והנצי"ב ז"ל בשו"ת משיב דבר ח"ב סל"א ול"ב קילס דבריו. ולפי"ז בנד"ד יש לדון אי הוי כאתחלתא דעבירה או לא, ונראה דכיון דמיד כשוכר הבית חייב להניח מזוזה לא דמיא למושיט לו מאכל אסור דהאכילה הוי מעשה שעושה המומר בעצמו אבל הכא דעובר בשוא"ת ועובר בכל רגע ורגע נראה דהוי כאתחלתא דעבירה.
ושו"ר דאין צורך לזה ובנד"ד לכו"ע אסור, דהכת"ס ז"ל שם כ' בא"ד "אבל בנותן למומר שלו ויוכל לקחו בלא"ה אין בסיוע זו צורך ותיקון ותועלת לאכילה עצמה סיוע כזו מותרת" ומשמע דרק היכא דהמומר יוכל ליטלו בלא"ה ליכא איסור מסייע אבל בנידון דהפ"מ ז"ל גם אם נימא דהוי כחד עברי דנהרא מ"מ כיון שאין יכול ליטלו מעצמו אלא צריך ליקחו אצל ישראל אחר ודאי איכא איסור מסייע גם לפום חילוקא דהכת"ס ז"ל. וביתר שאת נראה למאי דכ' המ"ב ז"ל בסי' שמ"ז שעה"צ אות ח' דהיכא דיש בידו למנוע מהנכשל לעבור העבירה וכגון בכלאים שיכול להפשיט ממנו הבגד איכא איסור דאורייתא משום מסייע לדבר עבירה א"כ בנד"ד יתכן אם השוכר לא ימצא לשכור במ"א ועכ"פ במחיר שהמשכיר מבקש לא ימצא במ"א י"ל דהוי איסור תורה משום מסייע לדבר עבירה.
תבנא לדינא דהעולה מכל הנ"ל דיש לחייב המשכיר להניח מזוזה בבית שמשכירו לאדם שאינו שתומ"צ מכמה טעמים א) לפמש"כ כמה אחרונים ז"ל דלהשי' דהשוכר חייב מה"ת במזוזה גם המשכיר חייב להניח מזוזה ב) משום איסור לפנ"ע ג) משום איסור מסייע לדבר עבירה, וכנ"ל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה