אסתר אברהמי
שאלה
במאמריך את כותבת פעמים רבות על הקשבה פנימית, כמושג ברור מאליו. לי אין מושג מה זה. כשניסיתי, הרגשתי שהמון מחשבות רצות לי בראש ונודדות לנושאים רבים ושונים. אז איך אדע מה לעשות עם המחשבות הללו? האם הן ביטוי לאני הפנימי שלי או אולי מחשבות של (ועל) אחרים? אשמח להכוונתך.
תשובה
הקשבה פנימית, כשמה כן היא. להקשיב אל תוך עצמנו פנימה. אני משערת שרצונך לדעת, כיצד עושים זאת. לפני כן נברר מה קורה בתוכנו.
כאנשי אמונה, אנו יודעים שלכל אדם יש ייעוד שהוא בא לממש בעולם והוא מתבטא על ידי הקשבה לרצון פנימי. זהו כוח הרצון, שהוא המנוע הפנימי שמפעיל אותנו והמצפן שמוליך אותנו אל ייעודנו . גילוי הרצון ייתכן על ידי הקשבה פנימית. אלא שהוא מוקף בשכבות (הגנות), שמכסות את התת-מודע, כתוצאה מהסחות דעת שנוצרות במהלך החיים כמו:
שטף החיים בטרדות היום יום. העיסוקים בעבודה, בגידול ילדים וכד', שהם בדרך כלל סביב השעון, לא מותירים פניות נפשית להקשבה פנימית.
הסחות תקשורת - המדיה התקשורתית שמתרבה במכשירים שונים, יוצרת גירויים רבים שמבלבלים ו/או מרחיקים את האדם מעצמו. בנוסף, מעסיקים את המוח במידע חיצוני רב (ולרוב גם לא רלוונטי) וגם שיחות חברתיות בהוויות העולם. כתוצאה מכך, העולם החיצוני, מחלחל פנימה ויוצר הזדהות עם נורמות מקובלות (שלא תמיד נכונות) וערכים מסולפים, שמרחיקים את האדם מעצמו ומשבשים את המחשבות והרגשות העצמיים. כך הוא עלול להיות תלותי בגורמי חוץ ולשכוח את רצונו המהותי. במקום שהאדם יבטא את פנימיותו כלפי חוץ, גורמים חיצוניים משפיעים עליו ונעשים חלק מפנימיותו, עד שאינו יודע מי הוא באמת. חוסר הידיעה המהותית הזאת גורמת להרגשות של מועקה, לחץ, תסכול, בלבול, עצב, חוסר סיפוק וכד'. הרגשות הללו הם "מכשיר המדידה" שמאותת לנו ואומר, שהגיעה העת להיכנס פנימה, לנקות את "הרעשים" הסביבתיים החיצונים שחדרו פנימה ולהקשיב לקול הפנימי, שמבקש להתבטא במציאות ולבטא את ייעודו המיוחד בעולמו של הקב"ה.
כיצד יוצרים הקשבה באופן מעשי?
תחילה יש לשים לב - להקשיב - לדיבור הפנימי שמהדהד בראש ולתחושות הגוף. אנו כל כך מורגלים לשיח הפנימי ולתחושות, עד שלא נותנים את הדעת עליהם. אלה מצבים אוטומאטיים שאינם נשלטים על ידינו ובמקום שאנחנו ננהל אותם, הם מנהלים אותנו. לכן השלב הראשון הוא, להיות במצב של "הקשבה פעילה". לשם כך יש צורך להתנתק מרעשי הרקע בסביבה, להתכנס פנימה ולהקשיב למחשבות ולרגשות. לעיתים מחשבה מולידה את הרגש ולעיתים ע"י הרגש מגלים את המחשבות. יש ביניהם השפעה הדדית. המחשבות משפיעות על הרגשות והרגשות משפיעים על המחשבות. לדוגמא: המחשבה ש"לבעלי לא אכפת ממני..." יוצרת רגש של עצבות והגוף מרגיש תחושת כבדות וסגירות. לעומת המחשבה ההפוכה, "לבעלי איכפת ממני... הוא חושב עלי...", יוצרת רגש שמחה ותחושת קלילות ורצון ליצירת קשר רגשי אוהב. או, האיש חש רצון לצאת מהבית (לברוח) ולהסתגר ומרגיש כעס. כשהוא שואל את עצמו "למה"?, המחשבה שעלולה לעלות:"אשתי לא מעריכה את המאמצים שאני עושה בשבילה..." או, "תמיד יש לה טענות וביקורת.." או "אשתי לא מקפידה על סדר וניקיון... וגם לא מטפחת את עצמה..." וכן להפך. מחשבות חיוביות, גורמות לשמחה ולרצון לחזור הביתה בהקדם.
מונולוג כזה או דו-שיח פנימי, קיים בתוכנו כל הזמן. גם כשאנחנו נמצאים לבד, אנחנו ממש לא לבד. בתודעתנו חולפות מחשבות רבות, שבעקבותיהן מתעוררים בנו רגשות בהתאם לסוג המחשבה.
ישנם גם מחשבות ודמיונות, שגם אם יודעים שאינם מציאותיים אף על פי כן הם משפיעים על מצב הרוח ועל הפעילות הפיזית. כמו:"הוא היה אמור להגיע כבר. אולי קרה משהו נורא?" וכבר רואים סרט של אותה המחשבה, עד שנדמה כי הנה זה קורה באמת וחשים בגוף את הפחד עד כדי תגובות פיזיולוגיות חיצוניות.
המחשבות שרצות ונודדות, הן רבות ומגוונות. הן מגיעות לרוב מחוויות היום יום, משיחות עם הסביבה, מאירועים ששמענו בחדשות וכו'. זהו בליל מחשבות שאין ביניהן קשר והן אינן מי שאנחנו.
בשבוע הבא בעז"ה, נמשיך להקשיב לסוגים של מחשבות ורגשות וגם נגלה כיצד נגיע אל הקול הפנימי. שנזכה להקשיב לעצמנו בתחילת השנה, כדי שנוכל לחבר את רצוננו - עם רצונו יתברך.
שאלה
במאמריך את כותבת פעמים רבות על הקשבה פנימית, כמושג ברור מאליו. לי אין מושג מה זה. כשניסיתי, הרגשתי שהמון מחשבות רצות לי בראש ונודדות לנושאים רבים ושונים. אז איך אדע מה לעשות עם המחשבות הללו? האם הן ביטוי לאני הפנימי שלי או אולי מחשבות של (ועל) אחרים? אשמח להכוונתך.
תשובה
הקשבה פנימית, כשמה כן היא. להקשיב אל תוך עצמנו פנימה. אני משערת שרצונך לדעת, כיצד עושים זאת. לפני כן נברר מה קורה בתוכנו.
כאנשי אמונה, אנו יודעים שלכל אדם יש ייעוד שהוא בא לממש בעולם והוא מתבטא על ידי הקשבה לרצון פנימי. זהו כוח הרצון, שהוא המנוע הפנימי שמפעיל אותנו והמצפן שמוליך אותנו אל ייעודנו . גילוי הרצון ייתכן על ידי הקשבה פנימית. אלא שהוא מוקף בשכבות (הגנות), שמכסות את התת-מודע, כתוצאה מהסחות דעת שנוצרות במהלך החיים כמו:
שטף החיים בטרדות היום יום. העיסוקים בעבודה, בגידול ילדים וכד', שהם בדרך כלל סביב השעון, לא מותירים פניות נפשית להקשבה פנימית.
הסחות תקשורת - המדיה התקשורתית שמתרבה במכשירים שונים, יוצרת גירויים רבים שמבלבלים ו/או מרחיקים את האדם מעצמו. בנוסף, מעסיקים את המוח במידע חיצוני רב (ולרוב גם לא רלוונטי) וגם שיחות חברתיות בהוויות העולם. כתוצאה מכך, העולם החיצוני, מחלחל פנימה ויוצר הזדהות עם נורמות מקובלות (שלא תמיד נכונות) וערכים מסולפים, שמרחיקים את האדם מעצמו ומשבשים את המחשבות והרגשות העצמיים. כך הוא עלול להיות תלותי בגורמי חוץ ולשכוח את רצונו המהותי. במקום שהאדם יבטא את פנימיותו כלפי חוץ, גורמים חיצוניים משפיעים עליו ונעשים חלק מפנימיותו, עד שאינו יודע מי הוא באמת. חוסר הידיעה המהותית הזאת גורמת להרגשות של מועקה, לחץ, תסכול, בלבול, עצב, חוסר סיפוק וכד'. הרגשות הללו הם "מכשיר המדידה" שמאותת לנו ואומר, שהגיעה העת להיכנס פנימה, לנקות את "הרעשים" הסביבתיים החיצונים שחדרו פנימה ולהקשיב לקול הפנימי, שמבקש להתבטא במציאות ולבטא את ייעודו המיוחד בעולמו של הקב"ה.
כיצד יוצרים הקשבה באופן מעשי?
תחילה יש לשים לב - להקשיב - לדיבור הפנימי שמהדהד בראש ולתחושות הגוף. אנו כל כך מורגלים לשיח הפנימי ולתחושות, עד שלא נותנים את הדעת עליהם. אלה מצבים אוטומאטיים שאינם נשלטים על ידינו ובמקום שאנחנו ננהל אותם, הם מנהלים אותנו. לכן השלב הראשון הוא, להיות במצב של "הקשבה פעילה". לשם כך יש צורך להתנתק מרעשי הרקע בסביבה, להתכנס פנימה ולהקשיב למחשבות ולרגשות. לעיתים מחשבה מולידה את הרגש ולעיתים ע"י הרגש מגלים את המחשבות. יש ביניהם השפעה הדדית. המחשבות משפיעות על הרגשות והרגשות משפיעים על המחשבות. לדוגמא: המחשבה ש"לבעלי לא אכפת ממני..." יוצרת רגש של עצבות והגוף מרגיש תחושת כבדות וסגירות. לעומת המחשבה ההפוכה, "לבעלי איכפת ממני... הוא חושב עלי...", יוצרת רגש שמחה ותחושת קלילות ורצון ליצירת קשר רגשי אוהב. או, האיש חש רצון לצאת מהבית (לברוח) ולהסתגר ומרגיש כעס. כשהוא שואל את עצמו "למה"?, המחשבה שעלולה לעלות:"אשתי לא מעריכה את המאמצים שאני עושה בשבילה..." או, "תמיד יש לה טענות וביקורת.." או "אשתי לא מקפידה על סדר וניקיון... וגם לא מטפחת את עצמה..." וכן להפך. מחשבות חיוביות, גורמות לשמחה ולרצון לחזור הביתה בהקדם.
מונולוג כזה או דו-שיח פנימי, קיים בתוכנו כל הזמן. גם כשאנחנו נמצאים לבד, אנחנו ממש לא לבד. בתודעתנו חולפות מחשבות רבות, שבעקבותיהן מתעוררים בנו רגשות בהתאם לסוג המחשבה.
ישנם גם מחשבות ודמיונות, שגם אם יודעים שאינם מציאותיים אף על פי כן הם משפיעים על מצב הרוח ועל הפעילות הפיזית. כמו:"הוא היה אמור להגיע כבר. אולי קרה משהו נורא?" וכבר רואים סרט של אותה המחשבה, עד שנדמה כי הנה זה קורה באמת וחשים בגוף את הפחד עד כדי תגובות פיזיולוגיות חיצוניות.
המחשבות שרצות ונודדות, הן רבות ומגוונות. הן מגיעות לרוב מחוויות היום יום, משיחות עם הסביבה, מאירועים ששמענו בחדשות וכו'. זהו בליל מחשבות שאין ביניהן קשר והן אינן מי שאנחנו.
בשבוע הבא בעז"ה, נמשיך להקשיב לסוגים של מחשבות ורגשות וגם נגלה כיצד נגיע אל הקול הפנימי. שנזכה להקשיב לעצמנו בתחילת השנה, כדי שנוכל לחבר את רצוננו - עם רצונו יתברך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה