מי שאין נפשו משוטטת במרחבים, מי שאינו דורש את אור האמת והטוב בכל
לבבו, איננו סובל הריסות רוחניות, אבל אין לו ג"כ בנינים עצמיים. הוא חוסה
בצילם של הבנינים הטבעיים, כמו השפנים שהסלעים הם מחסה להם. אבל האדם, מי שנשמת
אדם באמת בקרבו, נשמתו לא תוכל לחסות כ"א בבנינים שהוא בונה בעמלו הרוחני,
שאינינו פוסק תמיד מעבודתו הזריזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה