לזכות אסתר רות בת נעמי שרה
לפי הרמ"א [קפ"ה-ג] אם אמרה טמאה אני ואח"כ שכבה אצלו, מותר לבעול מתוך הנחה שהטעתה אותו בהתחלה ובאמת היתה טהורה. אומר הש"ך שצריך גם להוציא אמתלא מפיה ואינו מספיק ששכבה אצלו. והרמ"א לא בא אלא לומר "דלא תימא דשכיבה אצלו לאו כלום הוא וכו'" אבל צריך לצרף גם אמתלא.
ודבריו מרפסין איגרי וחסרי ביאור, מה מועילה השכיבה אצלו, שאינו בגדר "לאו כלום" אם צריכה גם לנמק את דבריה הראשונים?
ושו"ר שכמה דרכים נאמרו בכוונת הש"ך עי' שו"ע מתיבתא ועוד ועוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה