הגאון רבי חיים מאיר הורביץ שליט"א האדמו"ר מדז'יקוב
בפרשתינו כתוב וישכם אברהם בבוקר אלא המקום אשר עמד שם וילפי' מזה דאברהם אבינו עליו השלום תיקן תפילת שחרית, ע"כ נכתוב בע"ה ענין הנוגע לחיוב תפילה בכללות.
נחלקו הראשונים ז"ל האם מצות תפילה הוא חיוב מן התורה או מדרבנן, והנה הרמב"ם ז"ל בריש הלכות תפילה כתב "מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם את ה' אלהיכם, מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפילה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם, ואמרו חכמים אי זו היא עבודה שבלב זו תפילה" אבל הרמב"ן ז"ל בהשגתו לספר המצות מ"ע ה' כתב דחובת תפילה מדרבנן והדרש דלעבדו בכל לבבכם אסמכתא בעלמא היא. אמנם בעת צרה ח"ו לכו"ע הוי חובת תפילה מה"ת. והרבה נפק"מ יש למצוא בנידון זה, ואכתוב בע"ה כמה נפק"מ משום דבר שנתחדש בהם. א] הפמ"ג ז"ל בפתיחה להל' תפילה כ' נפק"מ בלא התפלל כלל ונזכר בבין השמשות אי חייב להתפלל או לא, דלהסוברים דחובת תפילה מדאורייתא חייב להתפלל דספק דאורייתא לחומרא, ולהסוברים דחובת תפילה מדרבנן אינו חייב להתפלל דספק דרבנן לקולא, וכדכ' הר"ן ז"ל [סוכה כ"ב ב' מדפי הרי"ף] גבי לולב, יעו"ש.
ובפשוטו צ"ע דהא פסק מרן המחבר ז"ל בסי' ק"ז ס"א דבמסופק אם התפלל חייב לחזור ולהתפלל ולהתנות בנדבה וא"צ לחדש בה דבר, וא"כ גם למ"ד תפילה דרבנן יתחייב להתפלל בבין השמשות, אמנם י"ל בג' אופנים א] דהפמ"ג ז"ל מיירי בשבת דאסור להתנות בנדבה ובזה לא שייך הך דסי' ק"ז וכדכ' המ"ב ז"ל שם סק"ה ב] י"ל דשאני הך דס' ק"ז דמה שחוזר ומתפלל ירויח בודאי על הצד שלא התפלל דבזה מחייבים אותו לחזור ולהתפלל ואפי' אם כבר התפלל עכ"פ הוי נדבה, אבל בבין השמשות דיתכן דהשתא אינו זמן תפילה לא מחייבין אותו לחזור ולהתפלל ג] י"ל דס"ל כהחיי אדם ז"ל שהביא הביאור הלכה ז"ל שם דבזמנינו כיון דאין מכונין ואינו יכול להתנות ליכא לדינא דחוזר ומתפלל. אמנם צל"ע טובא בדברי הפמ"ג ז"ל, דגם למ"ד תפילה דרבנן אמאי לא יתחייב להתפלל בין השמשות ויתנה אם עדיין יום הרי תפילתי יעלה לתפילת מנחה ואם זה לילה הרי יעלה לתפילת לילה ואח"כ בלילה יחזור ויתפלל ויתנה אם התפילה הקודמת היתה של יום הרי התפילה השתא היא למעריב ואם התפילה הקודמת היתה של לילה הרי התפילה השתא יעלה לתשלומי מנחה, ושו"מ דהביאור הלכה ז"ל בריש סי' ל"ג הביא כן בשם ספר סדר זמנים להגרי"א חבר ז"ל, [ועי' בדברי הצל"ח ז"ל בברכות כ"ו לענין חצות שיתנה בכה"ג].
וצ"ל דס"ל להפמ"ג ז"ל דכיון דמצד תפילת מנחה אמרי' ספיקא דרבנן לקולא ואינו חייב להתפלל בין השמשות, וכן מצד תפילת מעריב אמרי' דבין השמשות אינו חייב להתפלל דספיקא דרבנן לקולא לא שייך להתפלל בדרך ממ"נ דעל כל תפילה איכא הכרעה דבין השמשות אינו מחויב בה, וזה דין מחודש. ושו"ר דהדברים מדוייקים ב"ה בדברי הפמ"ג ז"ל הנ"ל דכתב "מה שאין כן אם תפלה דרבנן ואין לה עיקר מן התורה כלל, אם לא נזכר עד בין השמשות אין מתפלל, וימתין עד שיגיע זמן ערבית ומתפלל שתים ערבית, לא בין השמשות שאין זמן תפלה כלל" ומדכ' שאין זמן תפילה כלל נראה דנחית למש"כ, ודו"ק.
ב] נפק"מ לגבי אשה, דהנה המג"א ז"ל בסי' ק"ו סק"ב כ' דנהגו הנשים שלא להתפלל בתמידות אלא סומכים על מה שמיד אחר נט"י אומרים איזה בקשה, וכ' דכ"ז להרמב"ם ז"ל דתפילה מדאורייתא ויתכן דגם חז"ל לא חייבום יותר, אבל להרמב"ן ז"ל דחיוב תפילה מדרבנן חייבות להתפלל כל התפילות וכדתנן בברכות כ' א' דנשים חייבות בתפילה יעו"ש והאריכו בזה האחרונים ז"ל. ויש להמציא בע"ה דבר נפלא לפי"ז, דהנה הפמ"ג ז"ל בסי' ת"צ במ"ז סק"ב כ' חידוש גדול, דגם להרמב"ן ז"ל דחובת תפילה מדרבנן מ"מ ביו"ט דכתיב מקרא קודש הוי חובת תפילה מן התורה ויליף לה מדברי מרן הב"י ז"ל בסי' תפ"ז יעו"ש, ובסי' ק"ו בא"א סק"ג כתב כן גם לגבי שבת ורמז לזה בפתיחה הכוללת ח"ה אות ל"ד. ומעתה לפ"ז למאי דכ' המג"א ז"ל דלהסוברים דחובת תפילה מדאורייתא סגי במה שהאשה אומרת איזה בקשה וכנ"ל, נמצא לפ"ז דאף לדידן דחובת תפילה מדרבנן וא"כ האשה חייבת בכל התפילות וכנ"ל, מ"מ כ"ז בחול אבל בשבת הי' מן הדין דסגי באמירת איזה בקשה, ונמצא לפ"ז דשבת קיל מיום חול לענין זה. אלא אם נימא דמה שכ' המג"א ז"ל דלהצד דחובת תפילה מדאורייתא וסגי באמירת בקשה גם חז"ל לא חייבו את האשה יותר וכנ"ל, בזה י"ל דכיון דבימות החול חייבת בכל התפילות כיון דחובת תפילה מדרבנן גם בשבת חייבוה להתפלל הכל. ונידון זה נוגע מאד למה שהעלו האחרונים ז"ל דבשבת בבוקר אשה שאינה רגילה להתפלל כל יום אסורה לטעום כלום קודם קידוש דלדידה הוי זמן הראוי לקידוש, אבל אם רגילה להתפלל מותרת לשתות קודם התפילה דלא הוי גבי דידה זמן הראוי לקידוש, אבל להנ"ל אי כנים אנו בע"ה דבשבת לכו"ע סגי באמירת איזה בקשה, נמצא דמיד שאמרה בקשה אחת אסורה לשתות דשוב הוי גבי דידה זמן הראוי לקידוש. וצ"ע היטב בזה.
ג] נפק"מ בנשבע לבטל מצות תפילה וכגון נשבע שלא יתפלל שחרית אי חל השבועה או לא, דהנה בנשבע לבטל מצוה מדאורייתא לא חל השבועה, אבל נשבע לבטל מצוה מדרבנן דעת הרשב"א והרא"ש ז"ל דחל השבועה עי' בב"י יור"ד סי' רל"ט, וא"כ להצד דתפילה מדאורייתא לא יחול השבועה ולהצד דתפילה מדרבנן יחול השבועה וחייב לילך אצל חכם ולישאל על השבועה. אמנם נלע"ד בע"ה לצדד דהכא לכו"ע לא יחול השבועה אפי' להצד דתפילה מדרבנן, דהנה הגר"ח ז"ל בחי' רח"ה בהל' תפילה פ"ד ה"א כתב לייסד דגם להסוברים דתפילה הוי מצוה מדרבנן כ"ז לענין החיוב דבזה י"א דהוי מדרבנן אבל לכו"ע קיומה ועניינה הוי מדאורייתא יעו"ש, ונמצא לדבריו ז"ל דגם להרמב"ן ז"ל מצות תפילה הוי מצוה קיומית מן התורה. ומעתה הרי בנשבע לבטל מצוה קיומית דעת כמה ראשונים ז"ל דאין השבועה חלה, עי' בדברי התשב"ץ ז"ל סי' ק', ומעתה גם אם נימא דתפילה הוי חיוב מדרבנן מ"מ כיון דהוי מצוה קיומית מה"ת לא יחול השבועה לכו"ע. שו"ר דדברי התשב"ץ ז"ל אינם ענין לכאן דהוא ז"ל מיירי בנשבע שלא לייבם ועלה כ' דלא חל אע"ג דיכול לחלוץ והתם עכ"פ מצווה או ביבום או בחליצה אבל בנד"ד מה"ת אינו חייב כלל להתפלל.
בפרשתינו כתוב וישכם אברהם בבוקר אלא המקום אשר עמד שם וילפי' מזה דאברהם אבינו עליו השלום תיקן תפילת שחרית, ע"כ נכתוב בע"ה ענין הנוגע לחיוב תפילה בכללות.
נחלקו הראשונים ז"ל האם מצות תפילה הוא חיוב מן התורה או מדרבנן, והנה הרמב"ם ז"ל בריש הלכות תפילה כתב "מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם את ה' אלהיכם, מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפילה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם, ואמרו חכמים אי זו היא עבודה שבלב זו תפילה" אבל הרמב"ן ז"ל בהשגתו לספר המצות מ"ע ה' כתב דחובת תפילה מדרבנן והדרש דלעבדו בכל לבבכם אסמכתא בעלמא היא. אמנם בעת צרה ח"ו לכו"ע הוי חובת תפילה מה"ת. והרבה נפק"מ יש למצוא בנידון זה, ואכתוב בע"ה כמה נפק"מ משום דבר שנתחדש בהם. א] הפמ"ג ז"ל בפתיחה להל' תפילה כ' נפק"מ בלא התפלל כלל ונזכר בבין השמשות אי חייב להתפלל או לא, דלהסוברים דחובת תפילה מדאורייתא חייב להתפלל דספק דאורייתא לחומרא, ולהסוברים דחובת תפילה מדרבנן אינו חייב להתפלל דספק דרבנן לקולא, וכדכ' הר"ן ז"ל [סוכה כ"ב ב' מדפי הרי"ף] גבי לולב, יעו"ש.
ובפשוטו צ"ע דהא פסק מרן המחבר ז"ל בסי' ק"ז ס"א דבמסופק אם התפלל חייב לחזור ולהתפלל ולהתנות בנדבה וא"צ לחדש בה דבר, וא"כ גם למ"ד תפילה דרבנן יתחייב להתפלל בבין השמשות, אמנם י"ל בג' אופנים א] דהפמ"ג ז"ל מיירי בשבת דאסור להתנות בנדבה ובזה לא שייך הך דסי' ק"ז וכדכ' המ"ב ז"ל שם סק"ה ב] י"ל דשאני הך דס' ק"ז דמה שחוזר ומתפלל ירויח בודאי על הצד שלא התפלל דבזה מחייבים אותו לחזור ולהתפלל ואפי' אם כבר התפלל עכ"פ הוי נדבה, אבל בבין השמשות דיתכן דהשתא אינו זמן תפילה לא מחייבין אותו לחזור ולהתפלל ג] י"ל דס"ל כהחיי אדם ז"ל שהביא הביאור הלכה ז"ל שם דבזמנינו כיון דאין מכונין ואינו יכול להתנות ליכא לדינא דחוזר ומתפלל. אמנם צל"ע טובא בדברי הפמ"ג ז"ל, דגם למ"ד תפילה דרבנן אמאי לא יתחייב להתפלל בין השמשות ויתנה אם עדיין יום הרי תפילתי יעלה לתפילת מנחה ואם זה לילה הרי יעלה לתפילת לילה ואח"כ בלילה יחזור ויתפלל ויתנה אם התפילה הקודמת היתה של יום הרי התפילה השתא היא למעריב ואם התפילה הקודמת היתה של לילה הרי התפילה השתא יעלה לתשלומי מנחה, ושו"מ דהביאור הלכה ז"ל בריש סי' ל"ג הביא כן בשם ספר סדר זמנים להגרי"א חבר ז"ל, [ועי' בדברי הצל"ח ז"ל בברכות כ"ו לענין חצות שיתנה בכה"ג].
וצ"ל דס"ל להפמ"ג ז"ל דכיון דמצד תפילת מנחה אמרי' ספיקא דרבנן לקולא ואינו חייב להתפלל בין השמשות, וכן מצד תפילת מעריב אמרי' דבין השמשות אינו חייב להתפלל דספיקא דרבנן לקולא לא שייך להתפלל בדרך ממ"נ דעל כל תפילה איכא הכרעה דבין השמשות אינו מחויב בה, וזה דין מחודש. ושו"ר דהדברים מדוייקים ב"ה בדברי הפמ"ג ז"ל הנ"ל דכתב "מה שאין כן אם תפלה דרבנן ואין לה עיקר מן התורה כלל, אם לא נזכר עד בין השמשות אין מתפלל, וימתין עד שיגיע זמן ערבית ומתפלל שתים ערבית, לא בין השמשות שאין זמן תפלה כלל" ומדכ' שאין זמן תפילה כלל נראה דנחית למש"כ, ודו"ק.
ב] נפק"מ לגבי אשה, דהנה המג"א ז"ל בסי' ק"ו סק"ב כ' דנהגו הנשים שלא להתפלל בתמידות אלא סומכים על מה שמיד אחר נט"י אומרים איזה בקשה, וכ' דכ"ז להרמב"ם ז"ל דתפילה מדאורייתא ויתכן דגם חז"ל לא חייבום יותר, אבל להרמב"ן ז"ל דחיוב תפילה מדרבנן חייבות להתפלל כל התפילות וכדתנן בברכות כ' א' דנשים חייבות בתפילה יעו"ש והאריכו בזה האחרונים ז"ל. ויש להמציא בע"ה דבר נפלא לפי"ז, דהנה הפמ"ג ז"ל בסי' ת"צ במ"ז סק"ב כ' חידוש גדול, דגם להרמב"ן ז"ל דחובת תפילה מדרבנן מ"מ ביו"ט דכתיב מקרא קודש הוי חובת תפילה מן התורה ויליף לה מדברי מרן הב"י ז"ל בסי' תפ"ז יעו"ש, ובסי' ק"ו בא"א סק"ג כתב כן גם לגבי שבת ורמז לזה בפתיחה הכוללת ח"ה אות ל"ד. ומעתה לפ"ז למאי דכ' המג"א ז"ל דלהסוברים דחובת תפילה מדאורייתא סגי במה שהאשה אומרת איזה בקשה וכנ"ל, נמצא לפ"ז דאף לדידן דחובת תפילה מדרבנן וא"כ האשה חייבת בכל התפילות וכנ"ל, מ"מ כ"ז בחול אבל בשבת הי' מן הדין דסגי באמירת איזה בקשה, ונמצא לפ"ז דשבת קיל מיום חול לענין זה. אלא אם נימא דמה שכ' המג"א ז"ל דלהצד דחובת תפילה מדאורייתא וסגי באמירת בקשה גם חז"ל לא חייבו את האשה יותר וכנ"ל, בזה י"ל דכיון דבימות החול חייבת בכל התפילות כיון דחובת תפילה מדרבנן גם בשבת חייבוה להתפלל הכל. ונידון זה נוגע מאד למה שהעלו האחרונים ז"ל דבשבת בבוקר אשה שאינה רגילה להתפלל כל יום אסורה לטעום כלום קודם קידוש דלדידה הוי זמן הראוי לקידוש, אבל אם רגילה להתפלל מותרת לשתות קודם התפילה דלא הוי גבי דידה זמן הראוי לקידוש, אבל להנ"ל אי כנים אנו בע"ה דבשבת לכו"ע סגי באמירת איזה בקשה, נמצא דמיד שאמרה בקשה אחת אסורה לשתות דשוב הוי גבי דידה זמן הראוי לקידוש. וצ"ע היטב בזה.
ג] נפק"מ בנשבע לבטל מצות תפילה וכגון נשבע שלא יתפלל שחרית אי חל השבועה או לא, דהנה בנשבע לבטל מצוה מדאורייתא לא חל השבועה, אבל נשבע לבטל מצוה מדרבנן דעת הרשב"א והרא"ש ז"ל דחל השבועה עי' בב"י יור"ד סי' רל"ט, וא"כ להצד דתפילה מדאורייתא לא יחול השבועה ולהצד דתפילה מדרבנן יחול השבועה וחייב לילך אצל חכם ולישאל על השבועה. אמנם נלע"ד בע"ה לצדד דהכא לכו"ע לא יחול השבועה אפי' להצד דתפילה מדרבנן, דהנה הגר"ח ז"ל בחי' רח"ה בהל' תפילה פ"ד ה"א כתב לייסד דגם להסוברים דתפילה הוי מצוה מדרבנן כ"ז לענין החיוב דבזה י"א דהוי מדרבנן אבל לכו"ע קיומה ועניינה הוי מדאורייתא יעו"ש, ונמצא לדבריו ז"ל דגם להרמב"ן ז"ל מצות תפילה הוי מצוה קיומית מן התורה. ומעתה הרי בנשבע לבטל מצוה קיומית דעת כמה ראשונים ז"ל דאין השבועה חלה, עי' בדברי התשב"ץ ז"ל סי' ק', ומעתה גם אם נימא דתפילה הוי חיוב מדרבנן מ"מ כיון דהוי מצוה קיומית מה"ת לא יחול השבועה לכו"ע. שו"ר דדברי התשב"ץ ז"ל אינם ענין לכאן דהוא ז"ל מיירי בנשבע שלא לייבם ועלה כ' דלא חל אע"ג דיכול לחלוץ והתם עכ"פ מצווה או ביבום או בחליצה אבל בנד"ד מה"ת אינו חייב כלל להתפלל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה