על קורח כתוב בספרים שהוא ההמשכיות של קין שהרג את הבל. בכוזרי כתוב שהמאבק בין קין להבל היה מאבק על ארץ ישראל, מי ישלוט בארץ ישראל, במחלוקת קורח עוד לא היינו בארץ ישראל, וכמו שטענו דתן ואבירם 'אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ', אילו היינו זוכים לספוג משהו מקדושת ארץ ישראל אולי לא היינו מגיעים למחלוקת קורח וכל עדתו.
התכונה שיש בארץ ישראל, שהיתה יכולה למנוע את מחלוקת קורח ועדתו, היא קדושת הטבע שמתגלית בקדושת ארץ ישראל, כמו שכותב הרב זצ'ל ב'אורות' שהקדושה שבטבע מתגלית בהרים וגבעות, נחלים ומעיינות קדושים, ועל זה מעידה התורה שהיא ארץ טובה ורחבה, ארץ ישראל טהורה ומימיה טהורים.
כך כותב הרב חרל'פ בנימוקי המקראות בפרשתנו: 'כשם שגדולתם של ישראל אינה מצד המעשים שלהם בלבד, כי אם בעיקר מצד קדושת הגזע שלהם. ואדרבא, מפני קדושה הגזעית, מיוחדת להם קדושת המעשים, כן גם קדושת הכהונה מיוחדת היא לגזע אהרון, וכל מי שכופר בקדושת הגזע ותולה הכל אך ורק במעשים לבד, הרי הוא בולע את הקודש וקוצץ בנטיעות. וזו הייתה כפירתו של קורח, 'כי כל העדה כולם קדושים... ומדוע תתנשאו', הלביש את עצמו בטלית של תכלת, ואמר שהכל תלוי לפי ערך המעשים, ומי שמכשיר את עצמו לקדושת כהונה מצד מעשיו, אפילו אם יהיה משאר השבטים גם הוא יוכל להשתמש בכתר כהונה. ובזה כפר בקדושה הגזעית של הכהונה, וכפירה שכזו היא חתירה תחת קדושתם של ישראל, ולכן לא היה משה יכול לעבור בשתיקה על זה. ועל זה אמר משה רבנו בוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו, אומר רש'י משה אמר לקורח בוקר, הקב'ה חילק גבולות לעולמו, האם אתם יכולים להפוך בוקר לערב? כך ויבדל אהרון להקדישו קודש קודשים'.
דהיינו, כמו שההבדל בין האור לחושך, בין היום ללילה, אינה הבדלה שקשורה במעשה, זה לא 'ישראל קדשינהו', אלא זוהי המציאות, כך גם קדושת הכהנים. בפרשת אמור התורה אומרת: 'דבר אל הכהנים בני אהרון', והרמב'ן מבאר שנאמר כאן 'כהנים בני אהרון', שיש מעבר לקדושת הכהונה, גם קדושה שבאה מכיוון שנולדו לכוהנים.
הגמרא בקידושין (סו ב) אומרת שכהן שעבד עבודה, ונמצא שהוא חלל לדעת ר' יהושע עבודתו כשירה ולא נפסלת למפרע, שנאמר 'ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה' אפי' חללים שבו. ה'כלי חמדה' (פרשת אמור כא א) מבאר דברים אלו של הרמב'ן, שלחלל יש פגם בכהונה לעניינים מסויימים ולכן מותר לו להיטמא למתים, אבל כיוון שנולד לכהן עבודתו כשירה. הוא נחשב כהן עם פסול אבל הוא כהן, יש לו פגם בקדושה המעשית, אבל אין לו פגם בייחוס.
בכל דבר בעולם, ובפרט בדברים מרוממים, ארץ ישראל, קדושת כהונה, קדושת לויה, קדושת עם ישראל, יש קדושה סגולית עצמית, ויש גם קדושה שאדם מוסיף על ידי המעשים שלו. ועל זה היה הויכוח בין קורח למשה רבנו.
[הגר"י שפירא שליט"א קרח תשע"א]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה