והנה בהפטרת יום ב' דר"ה כתוב כל המעשה של חנה ושמואל והיאך שנפקדה חנה, ויש פסוק אחד שצריכים לעמור עליו ובפסוק זה מונח כל היסוד של מלכיות ותפילה. בפסוק כתוב "ויהי היום ויזבח אלקנה ונתן לפנינה אשתו ולכל בניה מנות ולחנה יתן מנה אחת אפים וגו'". וצריך להבין כוונת הפסוק שכתוב "ויהי היום" מה קרה אותו יום? ונראה דבכל שנה וכל הזמן שהיתה חנה עקרה מה היה עושה אלקנה, בודאי היה עושה כיצחק אבינו ורבקה שהיא היתה מתפללת בזוית זו והוא היה מתפלל לנוכח אשתו בזוית אחרת וכן היה עושה אלקנה שהיה מגדולי הדור וזה היה עד ויהי היום. אבל ויהי היום ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים דהיינו לך חנה לא יהיו בנים ולא יועיל לך שום דבר ואני לא מתפלל שוב על זה אבל אנוכי טוב לך מעשרה בנים וחנה נשארה לבדה והיא מרת נפש ותתפלל על ה' ובכה תבכה. כשאדם יודע שיש רק ה' לסמוך עליו ולא רבי ולא רב ולא כ"ג כעלי הכהן ולא על אלקנה
בעלה הצדיק רק על ה' לבדו אז נענים וזהו מלכיות ואין עוד מלבדו
בעלה הצדיק רק על ה' לבדו אז נענים וזהו מלכיות ואין עוד מלבדו
הגרי"ד בקובץ המסורה י"ג עמ' ד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה