'ויקח קרח וגו’’', מפרש רש'י: 'תרגם אונקלוס: 'ואתפלג' - נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת'. קרח התפלג לא רק ממשה רבנו, קרח התפלג מכלל ישראל - 'הכל שלי!'. הוא לא ידע לשייך את התפקידים, שנראים לכאורה מולבשים על מישהו מסוים, שהכל נובע מתוך השייכות לכלל, אין פה עניין אישי.
שמואל הנביא העלה את שאול 'הגגה' להוכיח אותו (ש'א ט, כו), ואומרים חז'ל, שהכוונה על עסקי גאווה. לכאורה מה שייך גאווה אצל שאול? שאול הרי היה ענו מאוד, עליו נאמר: 'בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ' - שלא טעם טעם חטא (שם יג, א).
מבאר החידושי הרי'ם, מפני שכשהציעו לשאול את המלוכה הוא לא רצה, הוא אמר שזה לא מתאים לו. על כך אמר לו שמואל הנביא: גם זה נקרא גאווה. אכן אדם צריך להרגיש את עצמו כמו כלום. אבל אם הקב'ה שולח נביא ואומר שאתה המתאים להיות מלך, אז לא שייך לומר כך. 'מעשה איש ופקודתו' - הקב'ה נותן לכל אחד תפקיד בעולם הזה, ועל זה דנים אותו בראש השנה וביום כיפור. על זה שמואל עלה איתו הגגה - על עסקי גאווה.
זה מה שהיה חסר לקרח - הענווה; 'וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ' (שמות טז, ז) - לשון של ביטול, של ענווה. משה אומר לקרח: 'הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם', בנוסח כמו שהתורה מעידה על כלל ישראל (דברים ז, ז): 'לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים', שממעטים עצמם מכל העמים. כך זה בכלל ישראל, וכך זה בכל אדם שאמור לשאת משרה.
[הגר"י שפירא שליט"א קרח תשע"ב]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה