ענין התעלות יום הכיפורים - אורי וישעי עמ' ט"ז

וענין ההתעלות ביום הכיפורים נראה בהקדם מאמר חז"ל בשבת פ"ט  דרש רבא מאי דכתיב לכו נא ונוכחה יאמר ד',
לכו נא, בואו נא מבעי' ליה, יאמר ד', אמר ד' מבעי ליה. לעתיד לבא יאמר להם הקב"ה לישראל לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם ויאמרו לפניו רבש"ע, אצל מי נלך? אצל אברהם שאמרת לו "ידע תדע" ולא ביקש עלינו רחמים, אצל יצחק שבירך את עשו "והיה כאשר תריד" ולא ביקש רחמים עלינו, אצל יעקב שאמרת לו "ואנכי ארד עמך מצרימה" ולא ביקש רחמים עלינו אצל מי נלך עכשיו? יאמר ד' אמר להן הקב"ה הואיל ותליתם עצמכם בי אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ע"ש.

ביאור אגדה קדושה זו שבכל ענין מצוה וענין עבירה לבד השכר המגיע בעד מילוי רצון ד' ועונש בעד המרות רצון ד' הנה עצם ההתקרבות וההתדבקות אליו יתברך מונח בהמצוה בעצמיותה ובמהותיותה ועצם ההתרחקות ממנו יתברך מונח בעצם העון ועל כן עיקר מהות הכפרה סליחה ומחילה היא ההשבה אליו יתברך זה עצם התיקון

והנה משום כך אין התשובה הבאה מחמת יראת העונש יכולה להביא תכלית התשובה כי אעפ"י שיכולה להועיל החזרה לסלק את העונש עדיין עיקר החסרון שהביא העון להתרחק ממנו יתברך במקומו עומד ולזאת לעתיד לבא זמן תשובת השבים באמת לא יסתפקו בזה שיסיר מעליהם את העונשים ובמה שיבטיחו להם שכר גדול אלא בעיקר ידאגו על מאורעות העונות שריחקו אותם ממנו יתברך שזה עצם יסודו של העון וגם יחושו על העבר על  כל זמני הגלות שאז היינו רחוקים מאתו יתברך ועל כן אם אמנם שלסלק העונשים היה אפשר לחסות בצל זכותי האבות שלשם זה יאמר להם הקב"ה לכו אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם כלומר שיגינו בעדכם אבל ישראל ישיבו כי לא הגנה הם דורשים וכמו קובלנא יקבלו על האבות על שהרשו התרחקות מאתו יתברך אף לשעה ואחרי שכל כך יתגעגעו לקרבתו יתברך ישיב להם הקב"ה הואיל ותליתם עצמכם בי אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו באופן שיסוד התשובה הוא ההתקרבות אליו יתברך וזה ג"כ מתגלה ביום הכפורים שהקב"ה פותח שערים ומסלק כל הריחוקים ומתקרב לכל בניו. קראוהו בהיותו קרוב - ישעיה נ"ה