כתב המהר"ם [שבת ע"ב:] שהעובר על איסור מפאת יראת יסורים ולא פקוח נפש, לא נחשב המעשה כאונס אלא כעושה ברצונו.
וקשה, הרי מכיון שלא עשה את המעשה מרצונו אלא מקושי היסורים, דומה ל'תחילתה באונס וסופה ברצון' [כתובות נ"א: ע"ש שהאשה הנאנסת אינה נאסרת אפילו אם אומרת הניחו לו, הייתי שוכרתו בדמים], שנחשב כולו אונס, שהרצון לבסוף נכפה עליו משום "דיצר אלבשה". וכך גם במקרה שלנו, היצר "התלבש עליו" לעשות את האיסור מקושי היסורים, ולא מרצונו, וצריך להיות פטור מטעם אונס.
ובקיצור, העובר איסור מיראת יסורים, למה חייב, הלא הוי כמו יצרה אלבשה.
וצע"ג!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה