א. כתב הרב יצחק רצאבי בשולחן
ערוך המקוצר (סימן נג סעיף ה) "אסור
לשמש מול האור", ובהערה יא שם
הוסיף: "ברם, התביעה והפיוס קודם
לכן שרי, וכן מוכח [מסגנון השאלה]
בשו"ת תורה לשמה להגאון רבי וסף
חיים סימן תק"ד". וכן כתב הרב הרצל
יהודה הנקין (שו"ת בני בנים ד יז אות ג)
"בשעת חיבוק ונישוק לקראת
תשמיש יכולים להדליק את האור
כרגיל". והמשיך וכתב בשולחן ערוך
המקוצר (סעיף יג) "וצריכים להיות אז"
- בעת התשמיש עצמו - "בקירוב
בשר, אלא שיכסו את גופם בסדין
מלמעלה". משמע, שלדעת העולת
יצחק, לפני התשמיש עצמו אין חובה
לכסות את גופם בסדין מלמעלה, וכן
כתב במפורש הרב שלמה אבינר (עצם
מעצמי עמ' 83) , שהדרכת חז"ל לעניין
התכסות בזמן תשמיש "מתייחסת
לזמן עצמו של יחסי האישות ולא
לפני כן" .
ב.כתב הרב שלמה אבינר (אחותי כלה -
ליל כלולות פסקה 6 עמוד 58) "יש כלות
שמתביישות מאוד משום רגש
הצניעות ויש החושבות שאינן יפות,
ויש שאכן עלולות להיראות כאינן
יפות בעיני בעליהן, לכן אמרו חכמים
(נידה יז א) שיש לכבות את האור
משום (ויקרא יט יח) 'ואהבת לרעך
כמוך' . כמובן , אין לכלה להתבייש
יותר מדי. סוף סוף אם החתן בחר
בה, ברור שהיא יפה מאוד בעיניו .
לאורך ימים, עודף צניעותה עלול
להפריע לחתן שירגיש שלהסתכל בה
הוא מעשה אסור ויפתח רגשי
אשמה". אם כן, אומר הרב שלמה
אבינר שההסתכלות באשתו הינה
דבר המותר, וזה ייתכן רק באור .
ג. לעצם דין הצניעות בחדר סגור
כאשר הגוף מגולה ניתן להוסיף
וללמוד לעניינינו ממה שכתב הרב
יצחק יוסף (ילקוט יוסף, כרך א, עמ ' רס) : היוצא לנקביו צריך לנהוג
בצניעות בבית הכיסא, ויצמצם בגילוי
גופו רק מה שמוכרח לו לגלות שלא
לטנף בגדיו. ואף על פי שאמרו
בגמרא שלא יגלה מאחריו יותר
מטפח, ומלפניו טפחיים - בזמן הזה
שבתי הכיסאות שלנו יש בהם
מחיצות ודלת סגורה, אין להקפיד
בשיעור הנזכר. וכתב בבן איש חי (פרשת ויצא אות ה), דבזמן הזה שבתי
הכיסאות שלנו יש בהם מחיצות
ודלת סגורה, אין קפידא כל כך במקום
חשש טינוף הבגדים. עיין שם. וכן
כתב בכף החיים (אות יג). ועיין עוד
בספר בית ברוך על החיי אדם (כלל ג
הערה יא) .
ד. להלן דבריו הבהירים של הרב
שמואל קדר (קדושת האוהל, עמ' לד):
"הסתכלות במקומות המכוסים לאור
הנר קודם תשמיש: בספר משכן
ישראל עמ' עט כתב: וחשש זה של
'יראה בה דבר מגונה' אינו אמור אלא
על זמן התשמיש עצמו, שאז אדם
מקפיד יותר, וגם החסרון ב"ואהבת
לרעך כמוך" אמרו רק אם תתגנה
בשעה שהוא משמש (עיין ר"מ
אישות ג יט), ולכן לא נאסרה ראייה
באשתו, ולא אור קודם תשמיש,
שאם יראה בה דבר מגונה בידו
לפרוש. עד כאן. וראה שם בעמ' נ
שההסתכלות בגופה שייך בזה דרך
קדושה כשכוונתו לתכלית טובה
להתחבר אל אשתו כמו שאמרו: "טוב
מראה עיניים מהלוך נפש" - טוב
מראה עיניים באישה יותר מגופו של
מעשה, עיין שם. ואף שבראש ספרו
הביא הסכמות מרבים מגדולי הדור,
צריך עיון, דאם קודם תשמיש לא
מצא בה דבר מגונה, מדוע בשעת
תשמיש, שרואה בעיקר את פניה,
נחשוש שיראה בה דבר מגונה?
מאידך גיסא, אם יראה בה דבר מגונה
קודם התשמיש אפשר שלא יתגבר
על עצמו, וישמש עמה אף על פי
שמגונה בעיניו. נראה שהמקיל
כסברת משכן ישראל, מחויב לזכור
שאין לעשות כן אלא ברצון אשתו
ושמחתה ויודע שאינה חוששת
לגנאי לפי שמכרת עצמה ומכינה
עצמה היטב לתשמיש, דבלא זה
וודאי עוברת על "ואהבת לרעך" ."
ובעמ' לה כתב: "נראה שבאור מועט
אין חשש שתתגנה עליו, ועל כן מותר
בלא האפלת טלית, ומסתברא דאף
ערוך השולחן, החושש שמא יסתכל
באותו מקום, יודה דבכהאי גוונא
באור מועט אין לחוש שיסתכל באותו
מקום, לפי שגם אם יסתכל אין זו
ראייה ." עד כאן.
ואחתום בלשון החזון
אי"ש שכתב (אגרת הקודש):
"וההסתכלות באשתו מותר מפני
שרצון התורה באהבה ביניהם ואהבה
היא ההכנה למצוות העונה העתידה,
מה שאין כן באסורה לו".
למסקנה: לפני התשמיש, בזמן
הקירוב, מותר להיות בקרבת אור, וכן,
מי שאינו מתכסה באותו הזמן לא
עובר על איסור.
[מתוך "דבר סתר"]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה