א. כתב רבי יוסף חיים מבגדד (שו"ת תורה לשמה, סימן עב) בנוגע לשאלה בעניין "איש שהוא צריך לשמש מיטתו בהכרח ,כגון ליל טבילה , וכאשר קם משנתו בחצי הלילה לשמש לא היה לו רצון לתאוות תשמיש וכמעט שהוא קץ בו - אם טוב לדבּר ִעם אשתו אותה שעה דברי ֹשחוֹק וכיוצא כדי לעורר רצון לתאוותו ואז ישמש ברצון וריבוי תאווה או דווקא אדרבה - עדיף טפי למהר לשמש בעוד שאין לו רצון וריבוי תאווה כל כך כדי שיהא משמש משום מצוות עונה כאדם הפורע חובו", והשיב " -אין טוב לשמש בלא רצון אלא אדרבה - צריך שיהיה לו רצון ותאו וה מצד עצמו דהכי איתא בגמרא דנידה (יז א) ,דאי סלקא דעתך משמש ין מזכירין אותן לשבח ? אין הכי נמי דאגב דאיכא אונס שינה מגניא באפיה . ופירש רש"י 'אונס שינה' :מתוך שהוא נאנס בשינה אינו מתאו וה לה כל כך ומשמש לקיום מצווה בעלמא או לרצותה ולבו קץ בה, והוא מבני תשע מדות. עד כאן לשונו, עיין שם. נמצא , דיותר טוב לעורר רצון ותאווה ולא יהיה קץ בתשמיש זה, על כן מותר לו לדבר בשיחה ושחוק עמה כדי לעורר תאווה ורצון בלבו אם יודע שבזה תתעורר התאווה ויהיה לו רצון. וכן איתא בגמרא (ברכות סב א) דרב כהנא גני תותי פוריה דרב, שמע דשח ושחק ושמש; וכוונת רב, עליו השלום, הייתה בעבור לעורר התאווה שלו כדי שיהיה לו רצון לתשמיש ולא יהיה קץ בה חס ושלום ,כי האדם, אף על פי שצריך לכוון לעשות מצוות ה' -צריך שיהיה לו בזה תאווה ורצון בכל לבו " עכ"ל.
ונוסיף לדברים אלו את דברי הרב יצחק רצאבי (שו"ת עולת יצחק ב רמב עמוד תיב) שהביא את דברי בעל הרוקח בהלכות תשובה סימן יד "...ולאחר טבילתה ישמחנה ויחבקנה וינשקנה, ויקדש עצמו בתשמיש המיטה, ולא ינבל פיו ולא יראה בה דבר מגונה. אך ישעשע במשמושים ובכל מיני חיבוק למלאות תאוותו ותאוותה ולא יהרהר באחרת כי אם עליה, כי היא אשת חיקו, ויראה לה חיבות ואהבות עכ"ל. וכל שכן בדורנו זה שרבתה הפריצות, ממילא גדלה התאווה והאוויר מזוהם רחמנא לצלן, ומאוד מאוד צריך ליזהר מכל מכשול האורב בכל מקום, וכל ערום יעשה בדעת והבא ליטהר מסייעים אותו" עכ"ל הרב יצחק רצבאי.
ב. כתב הרב יהודה גרינוולד (לדעת בארץ דרכך) הרצון להתרחק מהכיעור של העולם המתבטא בפריצות, גסות ובהמיות, עלול להעביר אותנו לקצה השני... ואם יקשו עליך דברי השולחן ערוך (אורח חיים רמ ח) אשר מביא את מעשה רבי אליעזר הגדול "שהיה מגלה טפח ומכסה טפח ודומה כמי שכפאו שד", הרי כתבו האחרונים (ראה מגן אברהם ס"ק כא) כי העיקר הוא כפירוש הראשון (המובא בשו"ע), שמדובר בכוונה בשעת המעשה, שלא תהיה תכליתו להנאת עצמו אלא לשם מצווה ולמלא את חובו כלפי אשתו, ואין הכוונה שיגרע או יצמצם במעשה המצווה (משכן ישראל, עמוד סד-סה) ; והביא (שם בהערה) דברי הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל "כי האיש אשר יעשה את המעשה באופן שכזה, הרי האישה תהיה אנוסה, הוולד פגום והאיש ייחשב כפושע" . ועל שיטת השולחן ערוך בעניין זה ובכלל בסימן ר"מ, העיר הרב שמואל קדר (קדושת האוהל, עמ' כז) ,"וצריך ביאור מה ראה המחבר לכתוב הדרכה זו של ר' אליעזר לרבים בלא לציין את טעם הדבר שלא ייתן דעתו באשה אחרת, שהרי אפשר דאי אזלינן בתר טעמא -אדם המכיר שאינו חושש שיהרהר באשה אחרת אינו צריך לחוש לזה... וביותר אפשר שיש אשר יבקש לקדש עצמו כבעל נפש ודווקא קיצור המעשה יביאנו להרהר אחר נשים אחרות... עוד צריך ביאור למה השמיט המחבר מה שכתב הראב"ד דכל המעשים שהם לשם שמים טובים הם ויש המשהין עצמן הזוכין לבנים זכרים. ונראה שאף בזה המחבר לשיטתו להוסיף חומרא על חומרא" . וכן כתב הרב רפאל בירדוגו זצ"ל (ספר תורות אמת, חלק אבן העזר סימן כה ) על לשון השולחן ערוך "ואף כשישמש בשעת העונה לא יכוון להנאתו " (סעיף ב), וזו לשונו: "יש לתמוה, איך יהיה זה? אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוונה ? (משלי ו כח) והרי רב ,שהיה מלאך ה' צבאות , שחק ועשה צרכיו להרבות תאוותו (ברכות סב א), ומלכנו דוד המלך עליו השלום בא אל בת שבע בימי זקנתו בלא טעם כי אם לחפצו ולהנאתו, ומי לנו גדול מחסידותו שקרא עצמו חסיד? ושלמה המלך עליו השלום נשא אלף נשים, איך יתנהג עם אלף נשים בכל החסידות היתירה הזאת? ולמה לו לישא כל הנשים הללו? אבל נראה אמת ואמונה שמה שהתירה תורה מותר גמור הוא ואין בו שום נדנוד איסור, אין כל זה כי אם חסידות גדולה, ומן התורה אפילו להנאתו ולחפצו יבעול ואין בו שום גנאי ודופי."
ויש לצרף לדברים אלו את מה שכתב רבי צבי הירש מזידיטשוב (סור מרע ועשה טוב, ח"א סור מרע ד"ה שישית, עמוד לו) "ושמעתי ממורי דעיקר קדושת הזיווג הוא קודם הזיווג, לדבק במחשבתו ולקשר עצמו בבורא יתברך ברוך הוא וברוך שמו יתברך ויתרומם ויתנשא, כמבואר בספרי קדושה, אבל בשעת הזיווג אי אפשר שלא ייהנה". ובספר חסידים (סי' שסב) מסופר על אנשים שאמרו לחסיד שהיה מנשק את בניו רק כשהיה שמח בדבר מצווה, "לפי דבריך, תהרהר ביראת שמים בשעת ביאה שיהיו בניך צדיקים! אמר להם: ברבות התאווה יהיו הבנים צדיקים, לפי שהרהור התורה מבטלת התאווה". ולכן היה מכוון לפני הביאה ולא בשעתה, וכן כתב הרמב"ן (אגרת הקודש פרק ו') :"אותו החיבור, אם אינו נעשה ברוב חשק אהבה ורצון, אין השכינה שורה בו" .
בדומה לכך, כתב הרב שלמה אבינר בתשובה לאישה ומה שאת מהרהרת בזמן הזיווג על צדיקים כדי שהבן הנולד או הבת הנולדת יהיו צדיקים, ודאי מחשבה טהורה וקדושה היא, אבל המחשבה הפשוטה לעשות חסד לאדם שאתו כרתת ברית חיים - קודמת".
ג. כתב רבי צבי אלימלך שפירא, האדמו"ר ממונקאטש, בעל ה'בני יששכר' (דרך פקודיך מצוות עשה א חלק הדיבור אות ו), וזו לשונו: הגם דאסור ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה, עם כל זה לא תקנו ברכה על הנאה זו (של תשמיש), נראה לי הטעם דלא נתנה להנאה - רק למצווה... ואף על פי כן כתב הרב החסיד המקובל מהרצ"ה הנ"ל, הגם שלא תקנו שום ברכה על המצווה ועל ההנאה, אף על פי כן ירא שמיים ישבח ויודה בכל לשון על ההנאה כיוון דבעל כורחו נהנה ייתן הודאה לשמו יתברך על ההנאה בכדי שלא ייהנה מן העולם הזה בלא ברכה ותהילה , ואז תחזור ההנאה לבעליה ולא ימעול בקודש.
ד. לעניין עצם ההנאה מהסתכלות באשתו, ראוי לציין את דברי הרב יצחק רצאבי בשו"ת עולת יצחק (חלק ב סימן רמב עמוד תיב) שכתב, "עוד כתוב שם בטהרת ישראל אות כג שלא יסתכל [רצה לומר, בהתבוננות] שלא בליל תשמיש על אשתו שישנה אז במיטה האחרת (כתב הרב יצחק משה "ובזמננו אין ראוי לישן במיטה בפני עצמה כלל, וכמה משפחות נהרסו מחסידות יתירה זו" [קדושת משה, עמ' נז סעיף עה]) כדי ליהנות בזה ואף שהיא טהורה, כי יבוא על ידי זה להרהור. עיין שם. והנהגה זו אינה אלא ליחידי סגולה. וכבר שמענו מאדם אחד שתמה, בנשים אחרות אסור, ואם באשתו גם אסור, הא כיצד?! ודי למבין ...ועיין תענית (כד ב) עובדא דאבא חלקיה שהייתה אשתו יוצאת לקראתו מקושטת כדי שלא ייתן עיניו באחרת. שמע מיניה דהכל לפי מדרגתו ומידתו, דרך הקודש יקרא לה אם כך ואם כך, והמבין יבין."
למסקנה: יש חשיבות בהנאה מתשמיש המיטה ולא לעשותו כמי שכפאו שד ,אלא כלשונו של הרב יצחק משה (קדושת משה, בני ברק תשס"ט, עמ' ז) " ...ומכל מקום אין לעשות המצווה בצורה מהירה וחפוזה שאין ממנה הנאה לאישה, אלא אדרבה , חז"ל ציוו שצריך לקיים הזיווג דווקא עם פיוס בשמחה וריבוי תאווה.
["קובץ דבר סתר"]
ונוסיף לדברים אלו את דברי הרב יצחק רצאבי (שו"ת עולת יצחק ב רמב עמוד תיב) שהביא את דברי בעל הרוקח בהלכות תשובה סימן יד "...ולאחר טבילתה ישמחנה ויחבקנה וינשקנה, ויקדש עצמו בתשמיש המיטה, ולא ינבל פיו ולא יראה בה דבר מגונה. אך ישעשע במשמושים ובכל מיני חיבוק למלאות תאוותו ותאוותה ולא יהרהר באחרת כי אם עליה, כי היא אשת חיקו, ויראה לה חיבות ואהבות עכ"ל. וכל שכן בדורנו זה שרבתה הפריצות, ממילא גדלה התאווה והאוויר מזוהם רחמנא לצלן, ומאוד מאוד צריך ליזהר מכל מכשול האורב בכל מקום, וכל ערום יעשה בדעת והבא ליטהר מסייעים אותו" עכ"ל הרב יצחק רצבאי.
ב. כתב הרב יהודה גרינוולד (לדעת בארץ דרכך) הרצון להתרחק מהכיעור של העולם המתבטא בפריצות, גסות ובהמיות, עלול להעביר אותנו לקצה השני... ואם יקשו עליך דברי השולחן ערוך (אורח חיים רמ ח) אשר מביא את מעשה רבי אליעזר הגדול "שהיה מגלה טפח ומכסה טפח ודומה כמי שכפאו שד", הרי כתבו האחרונים (ראה מגן אברהם ס"ק כא) כי העיקר הוא כפירוש הראשון (המובא בשו"ע), שמדובר בכוונה בשעת המעשה, שלא תהיה תכליתו להנאת עצמו אלא לשם מצווה ולמלא את חובו כלפי אשתו, ואין הכוונה שיגרע או יצמצם במעשה המצווה (משכן ישראל, עמוד סד-סה) ; והביא (שם בהערה) דברי הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל "כי האיש אשר יעשה את המעשה באופן שכזה, הרי האישה תהיה אנוסה, הוולד פגום והאיש ייחשב כפושע" . ועל שיטת השולחן ערוך בעניין זה ובכלל בסימן ר"מ, העיר הרב שמואל קדר (קדושת האוהל, עמ' כז) ,"וצריך ביאור מה ראה המחבר לכתוב הדרכה זו של ר' אליעזר לרבים בלא לציין את טעם הדבר שלא ייתן דעתו באשה אחרת, שהרי אפשר דאי אזלינן בתר טעמא -אדם המכיר שאינו חושש שיהרהר באשה אחרת אינו צריך לחוש לזה... וביותר אפשר שיש אשר יבקש לקדש עצמו כבעל נפש ודווקא קיצור המעשה יביאנו להרהר אחר נשים אחרות... עוד צריך ביאור למה השמיט המחבר מה שכתב הראב"ד דכל המעשים שהם לשם שמים טובים הם ויש המשהין עצמן הזוכין לבנים זכרים. ונראה שאף בזה המחבר לשיטתו להוסיף חומרא על חומרא" . וכן כתב הרב רפאל בירדוגו זצ"ל (ספר תורות אמת, חלק אבן העזר סימן כה ) על לשון השולחן ערוך "ואף כשישמש בשעת העונה לא יכוון להנאתו " (סעיף ב), וזו לשונו: "יש לתמוה, איך יהיה זה? אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוונה ? (משלי ו כח) והרי רב ,שהיה מלאך ה' צבאות , שחק ועשה צרכיו להרבות תאוותו (ברכות סב א), ומלכנו דוד המלך עליו השלום בא אל בת שבע בימי זקנתו בלא טעם כי אם לחפצו ולהנאתו, ומי לנו גדול מחסידותו שקרא עצמו חסיד? ושלמה המלך עליו השלום נשא אלף נשים, איך יתנהג עם אלף נשים בכל החסידות היתירה הזאת? ולמה לו לישא כל הנשים הללו? אבל נראה אמת ואמונה שמה שהתירה תורה מותר גמור הוא ואין בו שום נדנוד איסור, אין כל זה כי אם חסידות גדולה, ומן התורה אפילו להנאתו ולחפצו יבעול ואין בו שום גנאי ודופי."
ויש לצרף לדברים אלו את מה שכתב רבי צבי הירש מזידיטשוב (סור מרע ועשה טוב, ח"א סור מרע ד"ה שישית, עמוד לו) "ושמעתי ממורי דעיקר קדושת הזיווג הוא קודם הזיווג, לדבק במחשבתו ולקשר עצמו בבורא יתברך ברוך הוא וברוך שמו יתברך ויתרומם ויתנשא, כמבואר בספרי קדושה, אבל בשעת הזיווג אי אפשר שלא ייהנה". ובספר חסידים (סי' שסב) מסופר על אנשים שאמרו לחסיד שהיה מנשק את בניו רק כשהיה שמח בדבר מצווה, "לפי דבריך, תהרהר ביראת שמים בשעת ביאה שיהיו בניך צדיקים! אמר להם: ברבות התאווה יהיו הבנים צדיקים, לפי שהרהור התורה מבטלת התאווה". ולכן היה מכוון לפני הביאה ולא בשעתה, וכן כתב הרמב"ן (אגרת הקודש פרק ו') :"אותו החיבור, אם אינו נעשה ברוב חשק אהבה ורצון, אין השכינה שורה בו" .
בדומה לכך, כתב הרב שלמה אבינר בתשובה לאישה ומה שאת מהרהרת בזמן הזיווג על צדיקים כדי שהבן הנולד או הבת הנולדת יהיו צדיקים, ודאי מחשבה טהורה וקדושה היא, אבל המחשבה הפשוטה לעשות חסד לאדם שאתו כרתת ברית חיים - קודמת".
ג. כתב רבי צבי אלימלך שפירא, האדמו"ר ממונקאטש, בעל ה'בני יששכר' (דרך פקודיך מצוות עשה א חלק הדיבור אות ו), וזו לשונו: הגם דאסור ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה, עם כל זה לא תקנו ברכה על הנאה זו (של תשמיש), נראה לי הטעם דלא נתנה להנאה - רק למצווה... ואף על פי כן כתב הרב החסיד המקובל מהרצ"ה הנ"ל, הגם שלא תקנו שום ברכה על המצווה ועל ההנאה, אף על פי כן ירא שמיים ישבח ויודה בכל לשון על ההנאה כיוון דבעל כורחו נהנה ייתן הודאה לשמו יתברך על ההנאה בכדי שלא ייהנה מן העולם הזה בלא ברכה ותהילה , ואז תחזור ההנאה לבעליה ולא ימעול בקודש.
ד. לעניין עצם ההנאה מהסתכלות באשתו, ראוי לציין את דברי הרב יצחק רצאבי בשו"ת עולת יצחק (חלק ב סימן רמב עמוד תיב) שכתב, "עוד כתוב שם בטהרת ישראל אות כג שלא יסתכל [רצה לומר, בהתבוננות] שלא בליל תשמיש על אשתו שישנה אז במיטה האחרת (כתב הרב יצחק משה "ובזמננו אין ראוי לישן במיטה בפני עצמה כלל, וכמה משפחות נהרסו מחסידות יתירה זו" [קדושת משה, עמ' נז סעיף עה]) כדי ליהנות בזה ואף שהיא טהורה, כי יבוא על ידי זה להרהור. עיין שם. והנהגה זו אינה אלא ליחידי סגולה. וכבר שמענו מאדם אחד שתמה, בנשים אחרות אסור, ואם באשתו גם אסור, הא כיצד?! ודי למבין ...ועיין תענית (כד ב) עובדא דאבא חלקיה שהייתה אשתו יוצאת לקראתו מקושטת כדי שלא ייתן עיניו באחרת. שמע מיניה דהכל לפי מדרגתו ומידתו, דרך הקודש יקרא לה אם כך ואם כך, והמבין יבין."
למסקנה: יש חשיבות בהנאה מתשמיש המיטה ולא לעשותו כמי שכפאו שד ,אלא כלשונו של הרב יצחק משה (קדושת משה, בני ברק תשס"ט, עמ' ז) " ...ומכל מקום אין לעשות המצווה בצורה מהירה וחפוזה שאין ממנה הנאה לאישה, אלא אדרבה , חז"ל ציוו שצריך לקיים הזיווג דווקא עם פיוס בשמחה וריבוי תאווה.
["קובץ דבר סתר"]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה