כתב המגן אברהם בנוגע לתשמיש המיטה ביום (ס"ק כו): "ובסוף פרק 'אף על פי' (כתובות סה ב) משמע דבבית אפל מותר לכתחילה".
בגמרא (נידה יז א) כתוב שהטעם לאיסור תשמיש המיטה ביום הוא מצד "בין אדם לחבירו" - שמא יראה באשתו דבר מגונה ותתגנה עליו, אך קשה להבין שהכוונה לאיסור גמור אלא ללשון התרחקות.
מלבד זאת, נראֶה עוד שאין טעם זה עומד במבחן המציאות, ועל כן מוכרחים אנו לומר שזהו איסור סגולי, כמו אותם האיסורים הסגוליים שאינם חובה על כל אדם ואדם, וממילא נשארה הנהגה זו לקרויים 'בעלי נפש', ולא בכדי התבטאו חז"ל בסגנון זה (נידה יז א) "ישראל קדושים הם ואין משמשין מיטותיהם ביום". וכן כתב הרב הרצל יהודה הנקין (שו"ת בני בנים ד יז אות ב): "...ומכל מקום מסתבר שלרב הונא האיסור הוא קל יותר מאיסורים אחרים שכן הלשון 'ישראל קדושים הם ' וכו' עכ"ל , משמע שאינו אסור מעיקרו אלא שישראל נהגו בו איסור.
תמיהה ראשונה: אם טעם האיסור לשמש ביום הוא מצד 'בין אדם לחבירו - ' שלא יראה בה דבר שלא יהיה לו או לה נעים בו, הרי רשאים בני הזוג למחול זה לזה, אם רצונם בכך, ואיך אפשר לחייבם לעשות אחרת מרצונם? וכמו שכתב רבי יעקב עטלינגר: "דלטעם זה, אם היא רוצה בכך ומוחלת על בזיונה - יהיה מותר" (ערוך לנר, נידה יז א).
תמיהה שניה: אם טעם הלכה זו הוא מצד שלא יראה בה דבר מגונה, אזי, מדוע האיסור הוא רק בשעת תשמיש ולא לפני שעת התשמיש, שהרי - כפי שהתבאר בסימן טו לעיל, מותר להיות טרם התשמיש ללא בגדים ואף בקרבת אור - והלא יכול לראות אז דבר מגונה באשתו? ואיך ייתכן להתיר!? ועל דרך זו נוסיף: הרי יש המתירים להסתכל במקומות המכוסים של אשתו אפילו כשהיא נידה! ולמה לא אסרו 'שמא יראה בה דבר מגונה'!?
והמכה בפטיש של תמיהה זו הינו מה שכתב הבן איש חי (שו"ת תורה לשמה סימן קד) לגבי המנהג לשמש עם כלה בתולה בפעם הראשונה לאור הנר, ונימק באמרו: נראה דשרי בודאי משום הכרח כדי שיראה דם בתוליה לנגד עיניו ואם ישמש במחשך יהיה לבו נוקפו אולי היתה בעוּלה ועשתה איזה עורמה להביא עדים מלוכלכים בדם עוף וכיוצא וקִנחה בהם ותאמר אלו דם בתולים שלה . ולכן , כדי שלא יהיה בויל נוקפו בזה ובכיוצא בזה הותר לו לשמש לאור הנר כדי שיהיה הכל גלוי לנגד עיניו ויתברר אצלו כי בתולה היא ובזה תהיה חביבה בעיניו ויכרות ברית אהבה עמה כו' והוא לטובת שניהם - החתן והכלה". ואם חשיבות ראיית דם הבתולים עולה על הנימוק של 'ואהבת לרעך כמוך' - ועוד יותר - שגורמת ל'ואהבת לרעך כמוך' כדבריו, אזי קל וחומר, שיהא מותר כשיש הסכמה בין שני בני הזוג לדבר הזה ומרגישים שזה יגביר חיבתם זה לזה.
לכן, אחר כל זאת, אין מנוס מלהודות שזו הנהגה סגולית שמבוססת על תורת הסוד ולא על תורת הנגלה, כמו שמוכח מדברי הבן איש חי שכתב (שנה ב סוף פרשת וירא) כי "מותר לשמש כל זמן שלא האיר היום כו' ובבין השמשות ראוי להחמיר" - והרי בבין השמשות ניתן לראות זה את זו, וכן, ממה שכתב כי טעם איסור תשמיש לאור הנר הוא משום שלא יהיו בניו נכפין (פסחים קיב:) , וכן, ממה שכתב בשו"ת תורה לשמה (סי' ע) "וראיתי ברעיא מהימנא ...אלא מהכא אוליפנא מאן דמייחד צריך בלילא ולמכבי שרגא וביממא לאו אורח ארעא דרבנן לשמש מיטתן אלא בליליא אורח צינעא וכו' הרי גם על פי הסוד, ולחכמים עצמן, לא נקט איסורא אלא "לאו אורח ארעא". וכמו שכתב הרב משה בן מכיר ב'סדר היום' (סדר קריאת שמע שעל המיטה) לאחר שהביא את הטעם שלא ישמש ביום משום 'דרך הבהמות' ו'שמא יראה בה דבר שאינו הגון' אמר : "והם זיכרונם לברכה סתמו העניין משום תקנה והמשכיל יבין". וכמו כל דברים הסגוליים המפורשים, בהם אין חובה לחשוש למי שלא חושש, ובפרט, שנשתנו הטבעים כידוע (השווה: כף החיים יו"ד פז בעניין דגים וחלב. וראה מה שכתב הרב הרצל יהודה הנקין) . לכן, מובן מה שכתב הבן איש חי בסוף תשובתו (שם) כי "אלמנה וגרושה אפילו בבעילה ראשונה צריך ליזהר משום אור הנר", הרי שכתב "ליזהר" ולא "אסור" - משום הטעם הסגולי עיין שם. וכן כתב הדעת תורה (שולחן ערוך רמ סעיף יא), "יעויין שם בדיני נידה מבעל התרומה ז"ל בסופו, וזו לשונו: האיש אינו רשאי לבעול את אשתו לא כנגד השמש ולא כנגד הירח ולא כנגד הכוכבים ולא כנגד הנר וכו', לפני הכוכבים - למה? שמא תתעבר ותלד ויעמדו בניה מלוגלגים בלשונם וכו'. עיין שם".
הרי: א. שסובר שזהו דבר סגולי. ב. שהחשש הוא רק בתשמיש לשם הריון. .ה גם למחמיר יש לידע את מה שכתב המאירי (נידה יז א): "אף על פי שאסור לאדם לשמש מיטתו אלא בלילה - כל שרואה עצמו מצד טבעו נאנס בשינה בלילה ואי אפשר לו לרצות או שהיא מצד טבעה נאנסת בשינה בלילה ואינה מתרצית - מותר לו לשמש מיטתו ביום בהצנע על הדרכים שהזכרנו כדי שיהו ביאותיו בריצוי ובחיבה ולא דרך דריסה וטירוף".
וכן כתב רבי משה בן מכיר בספרו 'סדר היום' (סדר קריאת שמע שעל המיטה) לאחר שעסק בדיני תשמיש ביום או לאור הנר ובמעלות זמן התשמיש שהמדרגה הראשונה שבהן היא "שיזדווג עם אשתו בלילה ולא ביום", וזו לשונו: "וכל זה אנו אומרים למי שרוצה לדקדק על עצמו בשעת הריון אשתו שיהיה דבר נאה ומתקבל ויֵצא לאור משפטו ויצא פרי צדיק עץ חיים, ובענין אחר 'גם בלא דעת נפש לא טוב', אבל אם האדם רואה שיצרו מתגבר עליו ובא לו לידי חימום או מחשבה ויבוא לידי חטא אין להשגיח בכל הזמנים האלו ובכל העניינים האלו אלא יעשה מעשהו בסתר בהצנע לכת וכל מה דאפשר לשנות ישנה ולזכות יחשב לו כי לטובה מתכוון להינצל מלבוא לידי חטא אחר גדול מזה והכל לפי מה שהוא אדם לשקול כל העניינים בשקל הקודש וגם את זה לעומת זה להעלותם במאזני צדק לכלכל דבריו במשפט ולעולם לא יימוט".וכן כתב הרב שלמה משה עמאר (שו"ת שמע שלמה אורח חיים ג ט) "וסתם תלמיד חכם הוא מכובד בדרכיו וכל דרכיו שקולים ומדודים, לכך, אם בא לעשות מעשה "בצורך גדול" אין בזה הכלל של עזות פנים". ובכלל, על פי הטעם של ר' יעקב עמדין (סידור היעב"ץ, הנהגת ליל שבת, פרק ז) הדבר לא נאמר דווקא בתלמיד חכם, ורק משום "שמחמת לימודו, אין לו פנאי לדבר זה בכל עת לכן הקלו אצלו בכך". וברור, שאם היה זה איסור ברור ומוחלט, לא הייתה מועילה סיבה זו.
ובשו"ת אשר חנן לדיין הרב חנן אפללו כתב שם (שו"ת אשר חנן, חלק ו ז, - סי' עה, עמ' תכא :) "על דבר שאלתך בזוג בוגר בעלי תשובה המתגורר בדירה קטנה של שני חדרים יחד עם חמשת ילדיהם הגדולים ומחמת הדוחק והמקום אינם יכולים לשמש מיטתם בלילה בעת עונתה מחמת הבושה שירגישו בני הבית בתשמיש, אלא שעושים כן רק ביום שכל הילדים בבתי הספר, וחיפשת חוות דעת ממני אם נכון הדבר.
והשבתי לכבוד תורתו שנכון הוא לדינא אם ומרגישים בעצמם אי יכולת לשמש בביתם בשעות הלילה שהילדים כבר גדולים ויכולים להרגיש בכל דבר, קל וחומר בקול נשימתם, כך שיכולים להעמיד הזוג והבנים במבוכה רבה. חוץ מהרעיון שהוא איסור גמור לשמש במקום שיכולים להרגיש בהם כדאיתא בשו"ע (או"ח רמ ו) שאסור לשמש בפני אדם אפילו על ידי הפסק מחיצה עד כאן. ויש להורות להם לשמש מיטתם ביום (שכבר כל בני הבית בבית הספר) אף לכתחילה רק שיהא בבית אפל, והם דברי השו"ע (שם סי"א) ק"ו בנידון דידן שהוא צורך גדול או אונס וכיו"ב".
למסקנה: המשמש ביום יש לו על מה לסמוך; בפרט כשיש התעוררות מצד אחד מבני הזוג לתשמיש המיטה, או כשבלילה אחד מבני הזוג מרגיש תשוש ללא רצון לשמש; לא רק לתלמיד חכם אלא גם לכל אדם, ובפרט אם אין זה תשמיש לשם הריון; ובפרט אם בלילה יכולים להרגיש בהם בני ביתם, שאז מן הדין לשמש ביום.
קונטרס "דבר סתר"
בגמרא (נידה יז א) כתוב שהטעם לאיסור תשמיש המיטה ביום הוא מצד "בין אדם לחבירו" - שמא יראה באשתו דבר מגונה ותתגנה עליו, אך קשה להבין שהכוונה לאיסור גמור אלא ללשון התרחקות.
מלבד זאת, נראֶה עוד שאין טעם זה עומד במבחן המציאות, ועל כן מוכרחים אנו לומר שזהו איסור סגולי, כמו אותם האיסורים הסגוליים שאינם חובה על כל אדם ואדם, וממילא נשארה הנהגה זו לקרויים 'בעלי נפש', ולא בכדי התבטאו חז"ל בסגנון זה (נידה יז א) "ישראל קדושים הם ואין משמשין מיטותיהם ביום". וכן כתב הרב הרצל יהודה הנקין (שו"ת בני בנים ד יז אות ב): "...ומכל מקום מסתבר שלרב הונא האיסור הוא קל יותר מאיסורים אחרים שכן הלשון 'ישראל קדושים הם ' וכו' עכ"ל , משמע שאינו אסור מעיקרו אלא שישראל נהגו בו איסור.
תמיהה ראשונה: אם טעם האיסור לשמש ביום הוא מצד 'בין אדם לחבירו - ' שלא יראה בה דבר שלא יהיה לו או לה נעים בו, הרי רשאים בני הזוג למחול זה לזה, אם רצונם בכך, ואיך אפשר לחייבם לעשות אחרת מרצונם? וכמו שכתב רבי יעקב עטלינגר: "דלטעם זה, אם היא רוצה בכך ומוחלת על בזיונה - יהיה מותר" (ערוך לנר, נידה יז א).
תמיהה שניה: אם טעם הלכה זו הוא מצד שלא יראה בה דבר מגונה, אזי, מדוע האיסור הוא רק בשעת תשמיש ולא לפני שעת התשמיש, שהרי - כפי שהתבאר בסימן טו לעיל, מותר להיות טרם התשמיש ללא בגדים ואף בקרבת אור - והלא יכול לראות אז דבר מגונה באשתו? ואיך ייתכן להתיר!? ועל דרך זו נוסיף: הרי יש המתירים להסתכל במקומות המכוסים של אשתו אפילו כשהיא נידה! ולמה לא אסרו 'שמא יראה בה דבר מגונה'!?
והמכה בפטיש של תמיהה זו הינו מה שכתב הבן איש חי (שו"ת תורה לשמה סימן קד) לגבי המנהג לשמש עם כלה בתולה בפעם הראשונה לאור הנר, ונימק באמרו: נראה דשרי בודאי משום הכרח כדי שיראה דם בתוליה לנגד עיניו ואם ישמש במחשך יהיה לבו נוקפו אולי היתה בעוּלה ועשתה איזה עורמה להביא עדים מלוכלכים בדם עוף וכיוצא וקִנחה בהם ותאמר אלו דם בתולים שלה . ולכן , כדי שלא יהיה בויל נוקפו בזה ובכיוצא בזה הותר לו לשמש לאור הנר כדי שיהיה הכל גלוי לנגד עיניו ויתברר אצלו כי בתולה היא ובזה תהיה חביבה בעיניו ויכרות ברית אהבה עמה כו' והוא לטובת שניהם - החתן והכלה". ואם חשיבות ראיית דם הבתולים עולה על הנימוק של 'ואהבת לרעך כמוך' - ועוד יותר - שגורמת ל'ואהבת לרעך כמוך' כדבריו, אזי קל וחומר, שיהא מותר כשיש הסכמה בין שני בני הזוג לדבר הזה ומרגישים שזה יגביר חיבתם זה לזה.
לכן, אחר כל זאת, אין מנוס מלהודות שזו הנהגה סגולית שמבוססת על תורת הסוד ולא על תורת הנגלה, כמו שמוכח מדברי הבן איש חי שכתב (שנה ב סוף פרשת וירא) כי "מותר לשמש כל זמן שלא האיר היום כו' ובבין השמשות ראוי להחמיר" - והרי בבין השמשות ניתן לראות זה את זו, וכן, ממה שכתב כי טעם איסור תשמיש לאור הנר הוא משום שלא יהיו בניו נכפין (פסחים קיב:) , וכן, ממה שכתב בשו"ת תורה לשמה (סי' ע) "וראיתי ברעיא מהימנא ...אלא מהכא אוליפנא מאן דמייחד צריך בלילא ולמכבי שרגא וביממא לאו אורח ארעא דרבנן לשמש מיטתן אלא בליליא אורח צינעא וכו' הרי גם על פי הסוד, ולחכמים עצמן, לא נקט איסורא אלא "לאו אורח ארעא". וכמו שכתב הרב משה בן מכיר ב'סדר היום' (סדר קריאת שמע שעל המיטה) לאחר שהביא את הטעם שלא ישמש ביום משום 'דרך הבהמות' ו'שמא יראה בה דבר שאינו הגון' אמר : "והם זיכרונם לברכה סתמו העניין משום תקנה והמשכיל יבין". וכמו כל דברים הסגוליים המפורשים, בהם אין חובה לחשוש למי שלא חושש, ובפרט, שנשתנו הטבעים כידוע (השווה: כף החיים יו"ד פז בעניין דגים וחלב. וראה מה שכתב הרב הרצל יהודה הנקין) . לכן, מובן מה שכתב הבן איש חי בסוף תשובתו (שם) כי "אלמנה וגרושה אפילו בבעילה ראשונה צריך ליזהר משום אור הנר", הרי שכתב "ליזהר" ולא "אסור" - משום הטעם הסגולי עיין שם. וכן כתב הדעת תורה (שולחן ערוך רמ סעיף יא), "יעויין שם בדיני נידה מבעל התרומה ז"ל בסופו, וזו לשונו: האיש אינו רשאי לבעול את אשתו לא כנגד השמש ולא כנגד הירח ולא כנגד הכוכבים ולא כנגד הנר וכו', לפני הכוכבים - למה? שמא תתעבר ותלד ויעמדו בניה מלוגלגים בלשונם וכו'. עיין שם".
הרי: א. שסובר שזהו דבר סגולי. ב. שהחשש הוא רק בתשמיש לשם הריון. .ה גם למחמיר יש לידע את מה שכתב המאירי (נידה יז א): "אף על פי שאסור לאדם לשמש מיטתו אלא בלילה - כל שרואה עצמו מצד טבעו נאנס בשינה בלילה ואי אפשר לו לרצות או שהיא מצד טבעה נאנסת בשינה בלילה ואינה מתרצית - מותר לו לשמש מיטתו ביום בהצנע על הדרכים שהזכרנו כדי שיהו ביאותיו בריצוי ובחיבה ולא דרך דריסה וטירוף".
וכן כתב רבי משה בן מכיר בספרו 'סדר היום' (סדר קריאת שמע שעל המיטה) לאחר שעסק בדיני תשמיש ביום או לאור הנר ובמעלות זמן התשמיש שהמדרגה הראשונה שבהן היא "שיזדווג עם אשתו בלילה ולא ביום", וזו לשונו: "וכל זה אנו אומרים למי שרוצה לדקדק על עצמו בשעת הריון אשתו שיהיה דבר נאה ומתקבל ויֵצא לאור משפטו ויצא פרי צדיק עץ חיים, ובענין אחר 'גם בלא דעת נפש לא טוב', אבל אם האדם רואה שיצרו מתגבר עליו ובא לו לידי חימום או מחשבה ויבוא לידי חטא אין להשגיח בכל הזמנים האלו ובכל העניינים האלו אלא יעשה מעשהו בסתר בהצנע לכת וכל מה דאפשר לשנות ישנה ולזכות יחשב לו כי לטובה מתכוון להינצל מלבוא לידי חטא אחר גדול מזה והכל לפי מה שהוא אדם לשקול כל העניינים בשקל הקודש וגם את זה לעומת זה להעלותם במאזני צדק לכלכל דבריו במשפט ולעולם לא יימוט".וכן כתב הרב שלמה משה עמאר (שו"ת שמע שלמה אורח חיים ג ט) "וסתם תלמיד חכם הוא מכובד בדרכיו וכל דרכיו שקולים ומדודים, לכך, אם בא לעשות מעשה "בצורך גדול" אין בזה הכלל של עזות פנים". ובכלל, על פי הטעם של ר' יעקב עמדין (סידור היעב"ץ, הנהגת ליל שבת, פרק ז) הדבר לא נאמר דווקא בתלמיד חכם, ורק משום "שמחמת לימודו, אין לו פנאי לדבר זה בכל עת לכן הקלו אצלו בכך". וברור, שאם היה זה איסור ברור ומוחלט, לא הייתה מועילה סיבה זו.
ובשו"ת אשר חנן לדיין הרב חנן אפללו כתב שם (שו"ת אשר חנן, חלק ו ז, - סי' עה, עמ' תכא :) "על דבר שאלתך בזוג בוגר בעלי תשובה המתגורר בדירה קטנה של שני חדרים יחד עם חמשת ילדיהם הגדולים ומחמת הדוחק והמקום אינם יכולים לשמש מיטתם בלילה בעת עונתה מחמת הבושה שירגישו בני הבית בתשמיש, אלא שעושים כן רק ביום שכל הילדים בבתי הספר, וחיפשת חוות דעת ממני אם נכון הדבר.
והשבתי לכבוד תורתו שנכון הוא לדינא אם ומרגישים בעצמם אי יכולת לשמש בביתם בשעות הלילה שהילדים כבר גדולים ויכולים להרגיש בכל דבר, קל וחומר בקול נשימתם, כך שיכולים להעמיד הזוג והבנים במבוכה רבה. חוץ מהרעיון שהוא איסור גמור לשמש במקום שיכולים להרגיש בהם כדאיתא בשו"ע (או"ח רמ ו) שאסור לשמש בפני אדם אפילו על ידי הפסק מחיצה עד כאן. ויש להורות להם לשמש מיטתם ביום (שכבר כל בני הבית בבית הספר) אף לכתחילה רק שיהא בבית אפל, והם דברי השו"ע (שם סי"א) ק"ו בנידון דידן שהוא צורך גדול או אונס וכיו"ב".
למסקנה: המשמש ביום יש לו על מה לסמוך; בפרט כשיש התעוררות מצד אחד מבני הזוג לתשמיש המיטה, או כשבלילה אחד מבני הזוג מרגיש תשוש ללא רצון לשמש; לא רק לתלמיד חכם אלא גם לכל אדם, ובפרט אם אין זה תשמיש לשם הריון; ובפרט אם בלילה יכולים להרגיש בהם בני ביתם, שאז מן הדין לשמש ביום.
קונטרס "דבר סתר"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה