שו"ת משנה הלכות ח"ז - סימן ריח
הג"ר מנשה קליין זצ"ל
במה ששאל שפעמים יש להם לבעלי תשובות קושיות בהשקפה למשל במציאות ואחדות ה' וכדומה, והאיך לנהוג בשאלותיהם, ואם לענות להם או לא, ואם לקצר או להאריך בזה.
הנה באמת כי הקשה לשאול והתחיל בהשקפה וסיים בכופר בעיקר שמי שאינו מאמין במציאותו או באחדותו הרי הוא כופר בעיקר קוצץ בנטיעות ח"ו והרי הוא בכלל ודע מה שתשיב ובישראל אמרו שלא להשיב דכ"ש דפקר טפי ולכן הוא דבר קשה מאד וע"ז נאמר תמים תהיה עם ה' אלקיך כלומר שתהיה בתמימות ותם ומתמם הי' הוה ויהיה כי אין בירה בלא מנהיג. עי' רמב"ם הל' יסוה"ת יסוד היסודות ועמוד החכמה לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל הנמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להמצאות ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים הוא לבדו יהיה מצוי ולא יבטל הוא לביטולם שכל הנמצאים צריכים לו והוא ברוך הוא אין צריך להם ולא לאחד מהם לפיכך אין אמתתו כאמתת אחד מהם וע"ש בכל הפרק.
ואין אנו מאמינים באל' מחמת אותות ומופתים אלא מתוך הכרה ברורה מה שראו אבותינו ואבות אבותינו בשעה שיצאו ממצרים ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל על נהר כבר ובמעמד הר סיני כל העם ראו את הקולות בראיה ברורה כדכתיב היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי וכתיב הן הראנו ה' אלקינו את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש הרי שראו כביכול כבודו וגדלו ואת קולו שמעו. הרי כאן ראיה ושמיעה וכתיב אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם וכתיב כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלקינו ואת תדבר אלינו וגו' וישמע ה' את קול דבריכם וגו' ויאמר ה' וגו' מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור את כל מצותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעולם ועי' רמב"ן סוף פרשת בא עה"פ ולטוטפות בין עינך שהאריך בטעם המצות וז"ל.
ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות מעת היות ע"א בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו בי"י ויאמרו לא הוא ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו איכה ידע א-ל ויש דעה בעליון ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח הא-ל בהם ואין עמהם עונש או שכר ואמרו עזב ה' את הארץ וכאשר ירצה אלקים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו יתברר לכל בטול הדעות האלה כלם כי המופת הנפלא מורא שיש לעולם אל-ה מחדשו ויודע ומשגיח ויכול וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי הנביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה כי ידבר אלקים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים ותתקיים עם זה התורה כולה. ולכן יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ להורות על ההשגחה כי לא עזב אותה למקרים כדעתם ואמר למען תדע כי לה' הארץ להורות על החדוש כי הם שלו שבראם מאין ואמר בעבור תדע כי אין כמוני להורות על היכולת שהוא שליט בכל אין מעכב בידו כי בכל זה היו המצרים מכחישים או מסתפקים אם כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כולה ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר יצוה אותנו שנעשה זכרון ואות לאשר ראו עינינו ונעתיק הדבר אל בנינו ובנינו לבניהם ובניהם לדור אחרון והחמיר בענין זה כמו שחייב כרת באכילת חמץ ובעזיבת הפסח והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באמת ובאותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו (תפילין ש"י וש"ר) ולכתוב אותו על פתחי בתינו במזוזות ושנזכיר זה בפינו בבקר ובערב כמו שאמרו אמת ויציב דאורייתא וכו' והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישכחו ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלקים כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעו בפתחו ונתכוין בענינה כבר הודה בחדוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו וגם בנבואה והאמין בכל פינות התורה מלבד שהודה שחסד הבורא גדול יותר מאד על עושה רצונו שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וכבוד גדול לזכות אבותינו החפצים ביראת שמו ולפיכך אמרו הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שכולן חמודות וחביבות מאד שבכל שעה אדם מודה לאלקיו וכו' ע"ש מה שהאריך שהם יסוד גדול בעיקרי אמונה בה' ובתורתו.
והרי אנו רואים שאבותיהם של אלו הפושעים והכופרים ג"כ היו להם האותות האלו על גופם ובתיהם וזה הוא האות והמופת הכי גדול על אמיתת הדברים והענינים התורה והמצות ואם כי ימצא לפעמים רשע או הרבה מהם שישליחו את האותות האלו מעליהם לא ישנה הענין ולא ישתנה הראיה והמופת מכל ישראל אשר מחזיקין באותות ומופתים האלו כידוע ומפורסם הוא לכל וגם הם המכחישים בהם אין מכחישים שכן היו נוהגים גם אבותיהם מימות משה רבינו במעמד הר סיני אלא שהם רוצים לכפור בזה אבל מודים הם שכן עשו אבותינו ואבותיהם מדור דור וא"כ גם להם נתברר אמיתת הדבר והענינים כולם בכל התורה והמצות.
ובספר האמונה והדעות לר"ס גאון בהקדמה חשב גורמי השבושים לבני אדם בדעות כי בדברים הנישגבים בחוש (כלומר לא במשוש הידים) יפלו הספקות באחת משתי סבות או בגלל אפס ידיעת המבקש את מבוקשו או מפני שהקל על עצמו והזניח העיון והחקירה למצא את המבוקש והמשיל הדבר לאדם המבקש את ראובן בן יעקב שאפשר שיהיה לו ספקות בגלל אחת משתי הסבות או מפני שאינו מכירו היטב (והוא חוסר ידיעת המבקש שיש לו חסרון בידיעת ראובן) או מפני שאינו מכירו היטב מחמת העדר עמדו לפניו ולכן אינו מכירו או מפני שראה זולתו וחשב שהוא ראובן ונהג בקלות הזניח החקירה (כלומר שלא הסתכל בו היטב ולא נתן דעתו להכירו כל צרכו ואלו היה מעין בכובד ראש היה מוצאו שהרי ראובן היה שם) הרי תוצאות ההקלה שהוא ידרשהו בקלות ורפיון מחשבה ולפיכך לא יכרהו. והוסיף שם כ"ש אם נצרף לשני הדברים הללו דבר שלישי והוא, שהמבקש אינו יודע מה הוא מבקש הרי יהיה אז רחוק ומופלג מן הדבר עד שאפילו יזדמן לו הנכון בדרך מקרה לא ירגיש בו והרי הוא אז דומה כמי שאינו יודע מלאכת השקילה ואף לא צורת המאזנים והמשקולות ואף לא כמה דנרים חייב לו יריבו שאף כאשר ישלם לו יריבו (בעל פלוגתו) כל המגיע לו בדיוק לא יהא ברור אצלו שכבר שלם לו כל חובו ואם יקח ממנו פחות ממה שמגיע לו (כלומר אם היה הוא הקונה וצריך לשלם) יחשוב שהונה אותו ואפילו הוא לעצמו שאינו בקי יארע פעמים שיקח את הרע ויניח את הטוב וכבר דמה הכתוב הרצאת דברי הצדק כהרצעת מעות באמרו כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט. ע"ש באריכות מאד ויש ליתן להם מעט מפה ומפה. ועי' בהקדמה להרמב"ם על סדר זרעים ד"ה אחר כן.
ומיהו לענות על שאלותם צריך ליזהר מאד שמא מתוכם ילמדו לפקור יותר ואפילו במיני האומות שמותר להשיב לאפיקורוס עכו"ם אמרו בגמרא תמיד (ל"ב ע"א) דשאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב שמים נבראו תחלה או הארץ אמרו שמים שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ אמר להן אור נברא תחלה או חשך אמרו ליה מילתא דא אין לה פתר ופריך ונימרו ליה חשך נברא תחלה וכו' ומשני סברי דילמא אתי לשיולי מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור ופריך אי הכי שמים נמי לא נימרו ליה ומשני מעיקרא סבור אקראי בעלמא הוא דקא שייל כיון דקא חזי דקהדר שאול סברי לא נימא ליה דילמא אתי לשיולי מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור ע"ש וכ"ש בישראל כלל הדברים שלא להרבות בחקירות ובענינים אלא תמים תהיה עם ה' אלקיך ובאמונה כל הממעט בחקירות הרי זה משובח ע"כ.
הג"ר מנשה קליין זצ"ל
במה ששאל שפעמים יש להם לבעלי תשובות קושיות בהשקפה למשל במציאות ואחדות ה' וכדומה, והאיך לנהוג בשאלותיהם, ואם לענות להם או לא, ואם לקצר או להאריך בזה.
הנה באמת כי הקשה לשאול והתחיל בהשקפה וסיים בכופר בעיקר שמי שאינו מאמין במציאותו או באחדותו הרי הוא כופר בעיקר קוצץ בנטיעות ח"ו והרי הוא בכלל ודע מה שתשיב ובישראל אמרו שלא להשיב דכ"ש דפקר טפי ולכן הוא דבר קשה מאד וע"ז נאמר תמים תהיה עם ה' אלקיך כלומר שתהיה בתמימות ותם ומתמם הי' הוה ויהיה כי אין בירה בלא מנהיג. עי' רמב"ם הל' יסוה"ת יסוד היסודות ועמוד החכמה לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל הנמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להמצאות ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים הוא לבדו יהיה מצוי ולא יבטל הוא לביטולם שכל הנמצאים צריכים לו והוא ברוך הוא אין צריך להם ולא לאחד מהם לפיכך אין אמתתו כאמתת אחד מהם וע"ש בכל הפרק.
ואין אנו מאמינים באל' מחמת אותות ומופתים אלא מתוך הכרה ברורה מה שראו אבותינו ואבות אבותינו בשעה שיצאו ממצרים ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל על נהר כבר ובמעמד הר סיני כל העם ראו את הקולות בראיה ברורה כדכתיב היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי וכתיב הן הראנו ה' אלקינו את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש הרי שראו כביכול כבודו וגדלו ואת קולו שמעו. הרי כאן ראיה ושמיעה וכתיב אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם וכתיב כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלקינו ואת תדבר אלינו וגו' וישמע ה' את קול דבריכם וגו' ויאמר ה' וגו' מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור את כל מצותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעולם ועי' רמב"ן סוף פרשת בא עה"פ ולטוטפות בין עינך שהאריך בטעם המצות וז"ל.
ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות מעת היות ע"א בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו בי"י ויאמרו לא הוא ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו איכה ידע א-ל ויש דעה בעליון ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח הא-ל בהם ואין עמהם עונש או שכר ואמרו עזב ה' את הארץ וכאשר ירצה אלקים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו יתברר לכל בטול הדעות האלה כלם כי המופת הנפלא מורא שיש לעולם אל-ה מחדשו ויודע ומשגיח ויכול וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי הנביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה כי ידבר אלקים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים ותתקיים עם זה התורה כולה. ולכן יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ להורות על ההשגחה כי לא עזב אותה למקרים כדעתם ואמר למען תדע כי לה' הארץ להורות על החדוש כי הם שלו שבראם מאין ואמר בעבור תדע כי אין כמוני להורות על היכולת שהוא שליט בכל אין מעכב בידו כי בכל זה היו המצרים מכחישים או מסתפקים אם כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כולה ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר יצוה אותנו שנעשה זכרון ואות לאשר ראו עינינו ונעתיק הדבר אל בנינו ובנינו לבניהם ובניהם לדור אחרון והחמיר בענין זה כמו שחייב כרת באכילת חמץ ובעזיבת הפסח והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באמת ובאותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו (תפילין ש"י וש"ר) ולכתוב אותו על פתחי בתינו במזוזות ושנזכיר זה בפינו בבקר ובערב כמו שאמרו אמת ויציב דאורייתא וכו' והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישכחו ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלקים כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעו בפתחו ונתכוין בענינה כבר הודה בחדוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו וגם בנבואה והאמין בכל פינות התורה מלבד שהודה שחסד הבורא גדול יותר מאד על עושה רצונו שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וכבוד גדול לזכות אבותינו החפצים ביראת שמו ולפיכך אמרו הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שכולן חמודות וחביבות מאד שבכל שעה אדם מודה לאלקיו וכו' ע"ש מה שהאריך שהם יסוד גדול בעיקרי אמונה בה' ובתורתו.
והרי אנו רואים שאבותיהם של אלו הפושעים והכופרים ג"כ היו להם האותות האלו על גופם ובתיהם וזה הוא האות והמופת הכי גדול על אמיתת הדברים והענינים התורה והמצות ואם כי ימצא לפעמים רשע או הרבה מהם שישליחו את האותות האלו מעליהם לא ישנה הענין ולא ישתנה הראיה והמופת מכל ישראל אשר מחזיקין באותות ומופתים האלו כידוע ומפורסם הוא לכל וגם הם המכחישים בהם אין מכחישים שכן היו נוהגים גם אבותיהם מימות משה רבינו במעמד הר סיני אלא שהם רוצים לכפור בזה אבל מודים הם שכן עשו אבותינו ואבותיהם מדור דור וא"כ גם להם נתברר אמיתת הדבר והענינים כולם בכל התורה והמצות.
ובספר האמונה והדעות לר"ס גאון בהקדמה חשב גורמי השבושים לבני אדם בדעות כי בדברים הנישגבים בחוש (כלומר לא במשוש הידים) יפלו הספקות באחת משתי סבות או בגלל אפס ידיעת המבקש את מבוקשו או מפני שהקל על עצמו והזניח העיון והחקירה למצא את המבוקש והמשיל הדבר לאדם המבקש את ראובן בן יעקב שאפשר שיהיה לו ספקות בגלל אחת משתי הסבות או מפני שאינו מכירו היטב (והוא חוסר ידיעת המבקש שיש לו חסרון בידיעת ראובן) או מפני שאינו מכירו היטב מחמת העדר עמדו לפניו ולכן אינו מכירו או מפני שראה זולתו וחשב שהוא ראובן ונהג בקלות הזניח החקירה (כלומר שלא הסתכל בו היטב ולא נתן דעתו להכירו כל צרכו ואלו היה מעין בכובד ראש היה מוצאו שהרי ראובן היה שם) הרי תוצאות ההקלה שהוא ידרשהו בקלות ורפיון מחשבה ולפיכך לא יכרהו. והוסיף שם כ"ש אם נצרף לשני הדברים הללו דבר שלישי והוא, שהמבקש אינו יודע מה הוא מבקש הרי יהיה אז רחוק ומופלג מן הדבר עד שאפילו יזדמן לו הנכון בדרך מקרה לא ירגיש בו והרי הוא אז דומה כמי שאינו יודע מלאכת השקילה ואף לא צורת המאזנים והמשקולות ואף לא כמה דנרים חייב לו יריבו שאף כאשר ישלם לו יריבו (בעל פלוגתו) כל המגיע לו בדיוק לא יהא ברור אצלו שכבר שלם לו כל חובו ואם יקח ממנו פחות ממה שמגיע לו (כלומר אם היה הוא הקונה וצריך לשלם) יחשוב שהונה אותו ואפילו הוא לעצמו שאינו בקי יארע פעמים שיקח את הרע ויניח את הטוב וכבר דמה הכתוב הרצאת דברי הצדק כהרצעת מעות באמרו כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט. ע"ש באריכות מאד ויש ליתן להם מעט מפה ומפה. ועי' בהקדמה להרמב"ם על סדר זרעים ד"ה אחר כן.
ומיהו לענות על שאלותם צריך ליזהר מאד שמא מתוכם ילמדו לפקור יותר ואפילו במיני האומות שמותר להשיב לאפיקורוס עכו"ם אמרו בגמרא תמיד (ל"ב ע"א) דשאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב שמים נבראו תחלה או הארץ אמרו שמים שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ אמר להן אור נברא תחלה או חשך אמרו ליה מילתא דא אין לה פתר ופריך ונימרו ליה חשך נברא תחלה וכו' ומשני סברי דילמא אתי לשיולי מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור ופריך אי הכי שמים נמי לא נימרו ליה ומשני מעיקרא סבור אקראי בעלמא הוא דקא שייל כיון דקא חזי דקהדר שאול סברי לא נימא ליה דילמא אתי לשיולי מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור ע"ש וכ"ש בישראל כלל הדברים שלא להרבות בחקירות ובענינים אלא תמים תהיה עם ה' אלקיך ובאמונה כל הממעט בחקירות הרי זה משובח ע"כ.
אמר המעתיק: מעניין שאינו מצטט את הרבמ"ם בהל' ע"ז ב' ה' שדנתי בו כאן.
זאת ועוד - אם נלך לפי הוראתו, מסופקני אם נצליח להחזיר אנשים בתשובה בימינו שבו הרציונליות שולטת בכיפה ונימוק שצריך אמונה פשוטה עובד יפה אולי במאה שערים אבל מעט מאד במקומות אחרים. כך נלע"ד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה